ב`מ כט - העוסק במצוה פטור מן המצוה

  • הרב אביהוד שורץ

בבא מציעא דף כט - העוסק במצוה פטור מן המצוה / אודי שוורץ

הגמרא בדף כט ע"א מביאה את מחלוקת רבה ורב יוסף אם שומר אבדה נידון כשומר חינם או כשומר שכר. לדעת רב יוסף, שומר אבדה הוא כשומר שכר, שכן בשעת הטיפול באבדה הוא פטור מלתת צדקה לעני המתדפק על דלתו, משום שהוא עוסק במצוַת השבת אבדה.

התוספות על אתר הדגישו, שהפטור הזה קיים רק בשעת הטיפול באבדה, אך כשאין השומר עסוק בטיפול באבדה, ברור שהוא חייב לתת צדקה לעני:

"דבשעה שהאבידה בביתו ואינו מתעסק בה פשיטא דאף לרב יוסף אינו פטור מלמיתב רפתא לעני, שהרי אדם שלבוש ציצית או שיש לו תפילין בראשו וכי יפטר מכל המצות?!".

התוספות מניחים כאן יסוד חשוב: דין העוסק במצוה פטור מן המצוה קיים רק כששתי המצוות מתנגשות, ואי אפשר לקיים את שתיהן כאחת.

בראשונים אחרים מצאנו ניסוחים מתונים יותר. הנה למשל דברי האור זרוע (חלק ב, הלכות סוכה, סימן רצ"ט):

"אלא ודאי אף על פי שיכול לקיים את שניהם פטריה רחמנא, וגזירת מלך היא".

האור זרוע קובע בפירוש, שפטור העוסק במצוה קיים גם אם ניתן לקיים את שתי המצוות. מסתבר שלדעתו, אדם צריך להתמסר למצוה ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, וקיום מצוה אחרת באותה שעה עצמה יגביל את ההתמסרות הזאת.

אלא שאם כנים דבריו, חוזרת וניעורה קושיית התוספות: האם אדם שמניח תפילין או לובש ציצית ייפטר מכל שאר מצוות שבתורה מחמת הצורך להתמסר למצוה שהוא מקיים?! האור זרוע נתן דעתו על בעיה זו וקבע:

"ודווקא שעוסק במצוה בידיו".

גם האור זרוע מודה, אם כן, שפטור העוסק במצוה איננו גורף עד כדי כך, והוא קיים רק כאשר האדם עוסק במצוה בידיו; אך קיום מצוה סביל, כגון הנחת תפילין ולבישת ציצית, אינו פוטר ממצוות אחרות.

כיוצא בזה כתב הר"ן במסכת סוכה (יא ע"א מדפי האלפס, ד"ה ואיכא). הוא דוחה את עמדת התוספות ומסביר:

"כל שהוא עוסק במלאכתו של מקום, לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצוות אחרות, אף על פי שאפשר".

על פי דרכו ביאר הר"ן את קביעת המשנה בסוכה (כה ע"א) ששלוחי מצוה פטורים מן הסוכה לא רק ביום, בשעת הליכתם, אלא גם בלילה, כשאינם הולכים בדרך. רש"י טען שפטור זה מבוסס על טרדתם של השלוחים בשליחותם, שפוטרת אותם גם בלילה. ביאורו של הר"ן פשוט יותר: עצם השליחות היא מצוה, ועל כן היא פוטרת לגמרי מכל מצוה אחרת, ואפילו בלילה.