ב`מ לו - פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה

  • הרב אביהוד שורץ

בבא מציעא דף לו - פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה / אודי שוורץ

בעיונינו למסכת בבא קמא (הדף היומיומי למסכת בבא קמא דף נ) עסקנו במחלוקת רב ושמואל מהו היסוד המחייב בבור: ההבל שבבור או החבטה בקרקעו. באותו עיון הזכרנו בקצרה יסוד העולה בסוגייתנו, וכעת נרחיב על אודותיו. הגמרא (לו ע"ב) מביאה מחלוקת:

"אתמר: פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה - אביי משמיה דרבה אמר חייב, רבא משמיה דרבה אמר פטור".

מתואר כאן מקרה ששומר התרשל בשמירתו, אך בסופו של דבר הבהמה מתה מחמת גורם אחר, ולא מחמת הרשלנות. לדעת רבא השומר פטור, וכן נפסק להלכה; אבל אביי סבור כי השומר חייב, אף שלכאורה הבהמה לא מתה בגללו.

מלשון הגמרא ניתן היה להבין שנחלקו במציאות: לדעת אביי, תנאי האקלים באגם ("הבלא דאגמא") עלולים להמית את הבהמה, ואילו רבא סבור שאין חשש מיוחד למוות באגם. ואולם, בשיטה מקובצת על אתר כתב שמסתבר יותר להעמיד את מחלוקתם בשאלה הלכתית עקרונית, ולא בשאלה מציאותית, "דלא פליגי רבא ואביי במציאות ממש בלא טעם". לדבריו, אביי מחדש חידוש הלכתי בדבר חיובו של השומר:

"כיון שפשע תלינן עליו בכל מידי להחמיר עליו, ואף על גב דלא ברי היזקא דהבלא... אלא שכשברור לנו שסופו באונס גמור, הרי יצא מן הפשיעה בודאי, ופטור. וכשהוא מסופק אם סופו באונס, מוקמינן ליה אחזקתיה בפשיעת היציאה ולא מיפטרינהו מספק".

נראה שלדעת השיטה מקובצת אליבא דאביי, במצב המתואר משתנים יחסי הכוחות בכל הנוגע למוחזקות. ההלכה הפשוטה היא שהשומר הוא המוחזק בממון, והמפקיד, התובע אותו על רשלנותו, מוגדר 'מוציא מחברו'; וכידוע, המוציא מחברו חייב להביא ראיה ברורה כדי לזכות בתביעתו. אביי, על פי ביאורו של בעל השיטה מקובצת, סבור כי אם התרשל השומר בשמירתו המצב מתהפך: השומר הופך ממוחזק למוציא, ומעתה עליו להביא ראיה שהבהמה לא מתה באשמתו. אמנם מות הבהמה מההבל שבאגם איננו אפשרות סבירה, אך עד שלא יפריך אותה השומר בוודאות, נחייב אותו לשלם לבעל הבהמה [קביעה זו מקבילה, במידה רבה, לדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס, והשיטה מקובצת עומד על ההבחנה בין שתי ההלכות].

על פי הבנה זו, תתבאר דעת רבא באחת משתי דרכים:

- דרך א: רבא מודה לחידושו העקרוני של אביי, שהשומר מתחייב מחמת רשלנותו, אלא שהוא סבור כי לא יעלה על הדעת שהבהמה מתה מחמת הבל האגם, ולכן השומר יכול לטעון בוודאות שהבהמה לא מתה מחמתו (הדרך הזו היא שלא כדעת השיטה מקובצת "דלא פליגי רבא ואביי במציאות ממש בלא טעם").

- דרך ב: רבא שולל את עצם חידושו של אביי, ולכן אף שייתכן שהבהמה מתה מחמת ההבל, לא ניתן לחייב את השומר, משום שהוא מוחזק בממונו, ועל המפקיד להביא ראיה ברורה כדי לחייבו.