ב`מ צב - אכילה `משל שמים`

  • הרב אביהוד שורץ

בבא מציעא דף צב - אכילה "משל שמים" / אודי שוורץ

הסוגיה בדף צב ע"א מציגה את הספק היסודי בהבנת זכותו של פועל לאכול מפירות השדה שהוא עובד בו:

"איבעיא להו: פועל - משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל?"

הגמרא מסתפקת אם היתר האכילה של הפועל הוא זכות ממונית מובהקת, המהווה תוספת על שכרו, או שמא זהו חיוב מסוג אחר שהטילה התורה על המעביד. המשך הסוגיה סוקר סדרה של השלכות שיש לחקירה זו.

מה טיבה של אותה זכות שניתנה לפועל (לפי אחד מצדדי הספק) "משל שמים"? רש"י על אתר כתב:

"משל שמים - במתנת גמילות חסדים, כשאר מתנות עניים".

לפי פירוש רש"י, התורה רואה את הפועל כעני, ומחייבת את בעל הבית לסייע לו ולקיים בו מצוַת גמילות חסדים. מסתבר שתפיסה זו מבוססת על העובדה שמרבית הפועלים היו אנשים קשי יום, הזקוקים, מן הסתם, לסיוע כלכלי נוסף, וסיוע זה ניתן להם בדמות הרשות לאכול 'על חשבון הבית'. על פי דרכו של רש"י, שרוב הראשונים צעדו בה, המגמה החינוכית של המצוה להאכיל פועל היא מגמה מוסרית-חברתית לדאוג לחלש.

עם זאת, מסברה יש מקום גם לפירוש אחר ללשון "משל שמים". מצוַת אכילת פועלים מזכירה לאדם שכל הצלחתו באה לו משמים, מאת ה' יתברך, ועל כן אל לו לשמור את הצלחתו לעצמו, ואדרבה, ראוי לו לחלוק אותה עם מי שזקוקים לכך. מבחינה זו דומה המצוה הזאת למצות השמיטה, המזכירה לאדם כי הארץ איננה שלו אלא של ריבונו של עולם.

גישה זו תוכל אולי להבהיר דעה מחודשת הנזכרת אף היא בסוגייתנו:

"דאמר רב: מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא, וכתוב בה: איסי בן יהודה אומר: 'כי תבֹא בכרם רעך' - בביאת כל אדם הכתוב מדבר".

ניתן היה לפרש, שגם לדעת איסי בן יהודה התורה באה לעזור לאדם במצוקה שנקלע לשדה חברו ואין לו מה יאכל. אך לעניות דעתי נראה יותר שאיסי בן יהודה אינו מוטרד כלל מהשאלה מי יאכל מפירות השדה: לדידו, יש חשיבות ומשמעות לעצם הידיעה של בעל השדה כי היבול אינו שלו בלבד, וכי גם אנשים אחרים רשאים לבוא וליהנות מברכת ה' שזכה לה.

על פי אחת ההצעות בסוגיה, בשיטת איסי בן יהודה אחזה גם אחת הדעות במשנתנו (ועיין גם ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד, ששם מובאת עמדתו של איסי בן יהודה בתור הווה-אמינא). אך להלכה נדחו דבריו, ורב אף מעיר כי שיטתו אינה מציאותית ("לא שבק איסי חיי לכל בריה"): לא ייתכן שהשדות יופקרו לכל דורש. עם זאת, דומני שהמסר החינוכי בעינו עומד: צריך כל אדם לדעת, כי לא רק זכות אכילת הפועל, אלא גם זכות האכילה שלו עצמו - משל שמים היא!

[הערת שוליים: על עניינה של "מגילת סתרים". גם סוגיות אחרות בש"ס מצטטות מימרות של איסי בן יהודה שנשתמרו במגילות סתרים. רש"י מפרש שמדובר בסיכומי שיעורים שנכתבו בתקופה שלפני כתיבת המשנה, כשעדיין אסור היה לכתוב את התורה שבעל פה. ויש שפירשו שהמגילות הוסתרו לא רק מחמת האיסור לכתוב את התורה שבעל פה, אלא גם מטעמים אחרים, ואכמ"ל.]