בבא קמא | דף נג | כוליה הזיקא עבד

הגמרא בסוגייתנו מביאה את פסיקתו של רבי נתן כי במקרה שבו שור תם דחף שור אחר לבור, משלם בעל השור רביע, ובעל הבור – שלושה רבעים. הגמרא מקשה כיצד הגיע רבי נתן לחלוקה זו של התשלומים, שהרי ממה נפשך: אם הוא סבור שכל אחד מן המזיקים נתחייב במחצית הנזק, צריך בעל הבור לשלם את חציו, ובעל השור התם – רביע; ואם נתחייב כל אחד מהם במלוא הנזק, אמור כל אחד לשלם את מחציתו!

מבין שתי האפשרויות, האפשרות שכל אחד מן המזיקים מתחייב במחצית הנזק נראית פשוטה יותר: שני הגורמים שותפים למעשה הנזק, וממילא מתחייב כל אחד מהם במחציתו. במבט ראשון נראית האפשרות השנייה קשה: מדוע יתחייב כל אחד במלוא הנזק, אם שותף לו גורם נוסף?

נראה שאפשר להציע שתי דרכים בביאור דין זה. אפשר לומר כי אף שבפועל שותפים לנזק שני הגורמים, כל אחד מהם יכול היה לחולל את הנזק כולו גם לבדו: השור היה נהרג מדחיפת השור התם גם לולא נדחף לבור, והוא היה מת מחמת הבור גם בלא הנגיחה. לפיכך אנו רואים כל אחד מן המזיקים כמי שביצע מעשה נזק שלם, וממילא הוא גם מתחייב על נזק שלם. מדוע, אם כן, משלם כל אחד מהם בפועל רק חצי נזק? נראה כי מאחר שבפועל נגבה תשלום גם מן המזיק השני, הרי התברר כי מלוא הנזק שגרם כל אחד מן המזיקים עולה לסך חצי שווי הבהמה (כלומר הערך של 'מלוא הנזק' נאמד גם מבחינת התשלום). (האם על פי שיטה זו רשאי הניזק לגבות את מלוא הנזק מאחד המזיקים? עיין קהילות יעקב בבא קמא סימן י'.)

אפשרות אחרת היא שאומנם אנו רואים את מעשה הנזק כמעשה משותף, ואיננו טוענים כי כל אחד מן המזיקים יכול היה לגרום לו בנפרד. אך מאחר שכל מזיק גרם לַמעשה, יש לראות כל אחד מהם כאחראי לו, וממילא לתוצאה בכללותה, ועל כן אפשר לחייב כל אחד מהם במלוא הנזק.

שתי דרכים אלו תלויות, כך נראה, בחקירה בדבר יסוד החיוב על נזקי ממון: אם החיוב נובע מכך שאנו רואים את הנזק שעשה ממונו של אדם כאילו עשאו האדם עצמו, יהיה החיוב של כל אחד מן המזיקים שלם רק אם אכן נראה כל אחד מן הגורמים כאילו עשה מעשה נזק שלם ונפרד בפני עצמו; אך אם החיוב הוא על הפשיעה בשמירה, אפשר לחייב כל אחד מהם לבדו על התוצאה הסופית מצד פשיעתו שלו בשמירה.

ואכן, בעל קצות החושן (תי, ג) מציין למחלוקת הראשונים אם התפיסה ש"האי כוליה הזיקא עבד והאי כוליה הזיקא עבד" מותנית בכך שאכן כל אחד מן הגורמים יכול היה לחולל את הנזק לבדו, כדעת רש"י (ד"ה אי קסבר), או שמא אין בכך צורך, כפי שכתב הרא"ה במפורש (דבריו הובאו בשיטה מקובצת על אתר).