ב`ק עז - מעמדה של פרה אדומה

  • הרב אביהוד שורץ

בבא קמא דף עז - מעמדה של פרה אדומה / אודי שוורץ

במסגרת הדיון בדעת רבי שמעון בעניין מי שגנב בהמה והקדיש אותה, עוסקת הגמרא (עו ע"ב - עז ע"ב) בעמדה אחרת של רבי שמעון: "כל העומד לזרוק כזרוק דמי, וכל העומד לפדות - כפדוי דמי". את ההלכה השנייה לומדת הגמרא מדעת רבי שמעון שלפרה אדומה יש "שעת הכושר", כלומר: שיש אפשרות לפדותה ולהוציאה לחולין.

התוספות (עז ע"א, ד"ה פרה [הראשון]; עז ע"ב, ד"ה אומר) בחנו את האפשרות לפדות פרה אדומה לאור שאלת מפתח בדבר מעמדה: האם היא 'קודשי מזבח' או 'קודשי בדק הבית'. בשפה פשוטה יותר, השאלה היא האם פרה אדומה היא קרבן, שבמקום להקריבו על המזבח מקריבים אותו בהר המשחה ומזים את דמו לכיוון המקדש; או שמא פרה אדומה איננה קרבן, אלא דבר המשתייך באופן כללי יותר למערכת המקדש (ככלי המקדש וכיוצא בהם).

הנפקא מינה המרכזית של חקירה זו היא שאלת קיומם של פסולי מזבח בפרה אדומה. כידוע, ישנן בהמות הפסולות לגבי מזבח: בהמות שיש להן קשר לעבודה זרה, בהמות שנעברה בהן עבֵרה של גילוי עריות ועוד. אם פרה אדומה היא קרבן, מובן שהיא תיפסל גם בפסולים אלו; אם היא קודשי בדק הבית - אין סיבה שבהמות אלו יהיו פסולות לה.

ממסקנת הסוגיה בעבודה זרה (דף כג ע"ב; ועיין תוספות שם, ד"ה אלא) עולה, שלפרה יש מעמד כפול. מצד אחד, "חטאת קרייה רחמנא": התורה (בפרשת פרה, במדבר י"ט) מגדירה את הפרה כ"חטאת", כלומר - מדובר בקרבן, הדומה לקרבן חטאת; וביאר הרמב"ן בפירושו לתורה (שם, ב), שרוב הקרבנות עולים לריח ניחוח במקדש, אך פרה אדומה עולה לריח ניחוח דווקא מחוצה לו. מצד שני, מבחינות מסוימות נחשבת פרה אדומה לקודשי בדק הבית, ולכן יש מן התנאים המצריכים כתובים מיוחדים כדי לפסול בהמות שונות למצוה זו.

והנראה להסביר, שמצד מעמדה אכן מוגדרת הפרה כקודשי בדק הבית - שהרי הקדשתה אינה לצורך המזבח, כי אם לשימוש אחר, שאמנם קשור למקדש: טהרת טמאי מת, שתכליתה למנוע את טומאת משכן ה', כמבואר בפרשת פרה. ואולם, מבחינת תהליך ההכשרה שלה - שחיטה, הזאת דם ושרֵפה - הפרה היא אכן קרבן. קיצורו של דבר: הפרה היא קודשי בדק הבית, אלא שמתעסקים בה כפי שמתעסקים בקודשי מזבח.