בבא קמא | דף פא | תנאי יהושע בן נון

הגמרא בסוגייתנו סוקרת עשרה תנאים שהתנה יהושע, ומביאה את דברי שמואל לרב יהודה כי תנאים אלו אינם נוהגים רק בארץ ישראל, אלא גם בבבל ואפילו בחו"ל. מדוע הסתפק רב יהודה בשאלה זו? ומדוע גם לאחר שהבין כי תנאים אלו נוהגים גם מחוץ לארץ ישראל, עדיין חשב לצמצם אותם לבבל בלבד?

ייתכן כי ספקו של רב יהודה קשור למחלוקת הרשב"א והראב"ד. לדעת הראב"ד (הובאה בקונטרס בעניין המציל עצמו בממון חברו, המצורף למהדורה של חידושיו על המסכת), תנאיו של יהושע בן נון אומנם התירו את השימוש בממון הזולת במקומות מסוימים, למרות ההפסד העלול להיגרם לו, אך היתר זה אינו פוטר מתשלום. הרשב"א (פא ע"ב ד"ה מפסג) חלק על הראב"ד, ולדעתו יהושע גם פטר מתשלום במקרים אלו.

ונראה שנחלקו בגדר תנאיו של יהושע. הראב"ד הבין כי דיניו של יהושע חלים על האדם, ומתירים לו להשתמש בממון חברו במקומות מסוימים; היתר זה אינו גורע מן הבעלות על הממון, ועל כן לאחר השימוש חייב המשתמש לשלם. לדעת הרשב"א, לעומת זאת, יהושע הגביל את הבעלות במצבים מסוימים, ועל כן במקרים אלו גם אין חיוב לשלם על השימוש.

ייתכן שספקו של רב יהודה דומה למחלוקתם. לפי דברי הראב"ד מסתבר שאין מקום לחלק בין ארץ ישראל לחו"ל. לפי הרשב"א, לעומת זאת, יש מקום לומר כי תנאיו הממוניים של יהושע קשורים דווקא לבעלות בארץ ישראל, ומה עוד שכל התנאים אכן קשורים לקרקע. יתרה מזאת: גם לאחר שהבין כי תקנות יהושע אינן מוגבלות לארץ ישראל, סבר רב יהודה שמא אפשר להרחיבן רק לבבל, שבה הייתה ליהודים אוטונומיה שיפוטית, אך במקומות אחרים, שבהם חיים יהודים על פי דיני הממונות של המלכות, ייתכן כי תנאיו של יהושע כלל אינם תקפים.

לאור הסבר זה יש מקום לטעון כי הן דברי הרשב"א הן דברי הראב"ד צדקו, אלא שיש לחלק בין ארץ ישראל לחו"ל. בארץ ישראל נכונה עמדתו של הרשב"א – יהושע הגביל את הבעלות על הממון, ואי אפשר כלל לחייב על שימושים מן הסוג שעליהם התנה. בחו"ל, לעומת זאת, כנים דברי הראב"ד, ואף שהשימוש מותר, מכל מקום הוא מחייב בתשלום.