ברית ערבות מואב

  • הרב יאיר קאהן

 

א. מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב

 

פרשת הברכות והקללות, המופיעה בפרק כ"ח, נחתמת בפסוק:

"אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב(דברים כ"ח, ס"ט)

פסוק זה, המכנה את פרשת הברכות והקללות "דברי הברית", מחבר בין ברית ערבות מואב (הברכות והקללות של פרשת כי תבוא) לבין הפרשה המקבילה ב'בחוקותי' (ויקרא כ"ו). אם כן, עיוננו בברית ערבות מואב יתחיל בסיכום קצר של ברית סיני.

כאשר עסקנו בפרשת בחוקותי, הראינו כיצד הצרות מתקדמות שלב אחרי שלב, בסדר ברור – מן הקל אל הכבד, כאשר כל שלב מוגדר על ידי פסוק המפריד בין השלבים. כך נאמר:

"ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם" (ויקרא כ"ו, י"ח)

התורה מתחילה בצרות שאין בהן סכנת מוות, וממשיכה אחר כך באסונות חמורים יותר המסכנים חיים. בהמשך, התורה מתארת פלישת כוח אויב שלא רק זורעת מוות, אלא אף פוגעת בריבונות ישראל. רשימת הקללות נגמרת בחורבן המקדש וגלות ישראל מארצו.

בניגוד ברור לפרשת בחוקותי, במשנה תורה לא מצאנו התקדמות בחומרת הקללות. בעצם, נראה שאין להן סדר בכלל. לדוגמא, בפסוק ל"ו משה מזכיר גלות:

"יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן" (דברים כ"ח, ל"ו)

על פי הסידור של פרשת בחוקותי, שלב זה אמור להיות השלב האחרון בסדר הקללות. אולם, בפרשת כי תבוא רשימת הצרות ממשיכה בפסוקים העוסקים באסונות חקלאיים שיקרו לפני הגלות, כאשר ישראל עדיין בתוך גבולם, בארץ ישראל:

"זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגור כי תאכלנו התולעת: זיתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך"     (כ"ח, ל"ח-מ')

פסוקים אלו מקבילים לשלבים הראשונים של פרשת בחוקותי, וההבדל זועק. האם משה הציג את רשימת אסונות באופן שרירותי?!

זאת ועוד, יש ברשימה של משה לא רק חוסר סדר, אלא גם כפילויות. כאמור, גלות נזכרת בפסוק ל"ו, אך היא מופיעה שוב בסוף הרשימה על ידי ביטויים דומים מאוד:

"והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך עץ ואבן" (שם ס"ד)

משה מזכיר שעם זר יאכל את יבול הארץ כבר בפסוק ל"ג:

"פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת והיית רק עשוק ורצוץ כל הימים"        (שם ל"ג)

אך הדברים חוזרים על עצמם אחר כך:

"גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחון: ואכל פרי בהמתך ופרי אדמתך עד השמדך אשר לא ישאיר לך דגן תירוש ויצהר שגר אלפיך ועשתרות צאנך עד האבידו אותך"          (שם נ'-נ"א)

נמצא, שבמקום המבנה המסודר של פרשת בחוקותי, פרשת הקללות במשנה תורה מאופיינת בחזרה ובבלבול לכאורה.

אפשר לטעון, שחוסר הסדר הוא מכוון ומהווה חלק מהמסר של משה. אי הסדר בדברי משה בא כדי שנבין, שלפעמים מנקודת מבט אנושית אי אפשר להבין את דרכי ההשגחה הבאים לידי ביטוי באסונות. בניגוד לפרשת בחוקותי, שנאמרה מפי הגבורה ובה יש סדר והיגיון, פרשת כי תבוא, שמשה אמרה מפי עצמו, מבטאת את הפרספקטיבה האנושית שאיננה מסוגלת (וממילא איננה צריכה), להסביר כיצד אסונות אלו מסתדרות עם הצדק הא-לוהי.

מסר זה אכן עמוק וחשוב, וברובד מסוים מקובל עלינו גם במובן הפרשני. בשיעור היום, בכל אופן, נחפש רובד נוסף בסדר הטמון בדברי הברית של ערבות מואב. 

 

ב. יחידת הברכות

טרם ננסה לחפש את הסדר ביחידת הקללות, הבה נתבונן ביחידת הברכות של ברית ערבות מואב. היחידה מתחילה:

"והיה אם שמוע תשמע בקול ה' א-להיך לשמור לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום ונתנך ה' א-להיך עליון על כל גויי הארץ: ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' א-להיך"    (דברים כ"ח, א'-ב')

הכפילות בפתיחה ובסיום הטרידה חלק מהפרשנים. מאחר ובפתיחה כבר נאמר שהברכות תלויות בשמיעה בקול ה', מדוע היה צורך לחזור ולומר שהברכות יבואו "כי תשמע בקול ה' "? ישנן הצעות שונות להסביר מה הוסיף הסיום שלא נאמר כבר בפתיחה (עיין בעיוני נחמה ליבוביץ שדנה בזה).

אפשר להציע שהכפילות לא באו להוסיף דבר, אלא נועדו להוות מעין פזמון חוזר ולהצביע על חלוקה פנימית ביחידת הברכות. הצעה זו מתבססת על כך שפסוק מעין זה מופיע כמה פעמים נוספות ביחידה. משה אומר לישראל שהקדוש ברוך הוא יקים את עם ישראל לעם קדוש "כי תשמור את מצות ה' א-להיך והלכת בדרכיו" (שם ט'). ושוב בסוף היחידה, משה אומר לישראל שהקב"ה ישים את העם למעלה ולא למטה "כי תשמע אל מצות ה' א-להיך אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות" (שם י"ג).

 

על סמך הצעה זו, נראה לחלק את יחידת הברכות לשלוש:

א.      החלק הראשון, מתחילת הפרק עד פסוק ח'. חלק זה נמצא תחת הכותרת הכללית של "ונתנך ה' א-לוהיך עליון על כל גויי הארץ" (א').

לאחר רשימה של ברכות כלליות (ג'-ו'), משה מזכיר בברכתו ניצחון על האויבים (ז'). ייתכן שהכותרת "עליון על כל גויי הארץ" מדברת על עליונות פוליטית (אם כי עיין אבן עזרא שמבין "עליון" באופן אחר).

ב.       החלק השני, מפסוק ט' עד י"א. החלק מתחיל במילים:

"יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמור את מצות ה' א-להיך והלכת בדרכיו: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"    (שם ט'-י')

חלק זה עוסק בקדושת ישראל, השונה מעליונות פוליטית. ההבחנה בין שני המושגים האלו נאמרה במפורש:

"ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לה' א-להיך כאשר דבר"   (שם כ"ו, יט)

קדושת ישראל מושרשת בהיות ישראל עם ה'. לכן חלק זה מדגיש לא רק קיום מצוות, אלא גם הליכה בדרך ה' כביכול (עיין ברמב"ם ספר המצוות מצווה עשה ח').

ג.        החלק השלישי, מפסוק י"ב עד י"ד. החלק עוסק בעצמאות ועדיפות כלכלית:

"יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה: ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות ה' א-להיך אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות" (שם כ"ח, י"ב-י"ג)

הרי לנו, שאפשר לחלק את יחידת הברכות לשלושה חלקים המשקפים שלוש מטרות שונות:

1.      עליונות פוליטית – "כי תשמע בקול ה' א-להיך" (שם ב').

2.      קדושה – "כי תשמור את מצות ה' א-להיך והלכת בדרכיו" (שם ט').

3.      עצמאות ועדיפות כלכלית – "כי תשמע אל מצות ה' א-להיך אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות" (שם י"ג).

לסיכום, סדר יחידת הברכות מבוסס על שלוש מטרות כלליות. פרטי הברכות, כגון גשם בעתו וניצחון צבאי, אינם אלא אמצעים על מנת להשיג את המטרות הכלליות.

כעת, אנו מוכנים לחזור אל יחידת הקללות, ולבחון האם גם שם ישנה חלוקה מקבילה.

 

ג. יחידת הקללות

הניתוח של יחידת הברכות קל יותר, משום שהיחידה היא קצרה יחסית. ניתוח מקביל של היחידה הארוכה של הקללות קשה ומורכב יותר. לכן, כדאי לפתוח חומשים, למי שטרם עשה זאת (ניתן גם לפתוח במחשב, לדוגמא באתר סנונית - http://kodesh.snunit.k12.il/i/tr/t0528.htm).

על מנת להראות את הסדר המקביל ביחידת הברכות, יש לציין את הביטוי: "אם לא תשמע בקול ה' א-להיך". ביטוי זה הוא ההיפך מהפזמון של יחידת הברכות: "כי תשמע בקול ה' א-להיך", שהצביע על החלוקה ביחידת הברכות.

יחידת הקללות פותחת:

"והיה אם לא תשמע בקול ה' א-להיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחקותיו אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך" (שם ט"ו)

בהמשך, משה אומר:

"ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך כי לא שמעת בקול ה' א-להיך לשמור מצותיו וחקותיו אשר צוך" (שם מ"ה)

משה חוזר שוב על ביטוי זה לקראת סוף היחידה:

"ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב כי לא שמעת בקול ה' א-להיך"          (שם ס"ב)

גם כאן, כביחידת הברכות, נראה שביטוי זה החוזר על עצמו, הוא מעין פזמון ליחידה.  פזמון זה מצביע על חלוקה משולשת של הקללות, המקבילה לחלוקה שראינו ביחידת הברכות.

א.      חלק ראשון, מתחיל בפסוק ט"ו ומסתיים בפסוק ל"ז. חלק זה פותח ברשימת קללות שהיא שיקוף של פתיחת רשימת הברכות. החלק ממשיך עם אסונות שיקרו בארץ ישראל, כגון דבר והעדר מטר. בהמשך, ישנו תיאור של תבוסה בידי אויבים ושל השפלה הנובעת מכך. חלק זה מסתיים בבשורה המרה של הגלות.

נראה שחלק זה, המפרט את התבוסה הצבאית והגלות, הוא שיקוף של החלק המתאר את העליונות הפוליטית ביחידת הברכות שבו הודגש הניצחון הצבאי. ואכן, חלק זה מסתיים בתיאור של השפלת עם ישראל בגלות:

"והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך ה' שמה"     (שם ל"ז)

פסוק זה הוא היפוך כותרת החלק הראשון של יחידת הברכות, "עליון על כל גויי הארץ".

ב.       חלק שני, מתחיל בפסוק ל"ח ומסתיים בפסוק מ"ה. בפסוק ל"ח, משה חוזר אחורה ומתאר את הצרות והקללות כאשר ישראל עדיין בארצם. לכן, נראה שכאן מתחיל החלק השני (ומתורצת מאליה חסרון הסדר שציינו בפתח השיעור). חלק זה, המתאר מפלה כלכלית, הוא שיקוף של חלק הברכות העוסק בעדיפות כלכלית. חלק זה מסתיים בפסוק החוזר על הפזמון ומצביע על החלוקה:

"ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך כי לא שמעת בקול ה' א-להיך לשמור מצותיו וחקותיו אשר צוך" (שם מ"ה)

ג.        חלק שלישי, מתחיל בפסוק מ"ו ומסתיים בסוף הפרק. בחלק זה, מתוארים פרטים מצמררים על התנאים התת אנושיים של המצור. אלו שהיו אצילי נפש עדינים, רכים וענוגים, מאבדים לגמרי את צלם הא-לוהים. בתנאים של מצור ומצוק הם מתנהגים כמו חיות, ושומרים את בשר בניהם רק לעצמם.

למעשה, חלק זה הוא היפוך של ברכת קדושת ישראל. יש בו תיאור לא רק של חילול קדושה זו, אלא גם של חילול צלם הא-לוהים שבאדם. במסגרת חלק זה, חוזר משה על פלישת האויב האוכל כל חלקה טובה בארץ ישראל, כהקדמה למצור. בסופו, משה מזכיר שוב את הגלות, ומתאר את חילול כבוד ישראל בגולה.

חלק זה נחתם בנבואה המצמררת:

"והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה" (שם ס"ח)

העובדה שיהודים אינם ראויים אפילו לקנייה בתור עבדים, מרמזת על החילול המוחלט של צלם א-לוהים (בעיני אומות העולם). חילול זה, מדרדר את מצב היהודים בגלות לסכנת השמדה. כך, אנו נזכרים בתיאורה של אסתר:

"כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך" (אסתר ז', ד')

אנו גם נזכרים בנאצים ימ"ש, שהסתכלו על היהודים כשרצים מזהמים המיועדים להשמדה. עבדות, על אף יתרונותיה הכלכליים, לא הייתה פתרון מתקבל לשאלת היהודים בגרמניה הנאצית.

 

ד. המטרות הכלליות

הצענו דרך לסידור הברית של ערבות מואב, המבוססת על חלוקה פנימית של שלוש מטרות כלליות: עליונות פוליטית, קדושה ועדיפות כלכלית. מהי המשמעות של שלושת המטרות הללו? על כך נעמוד בחלק האחרון של השיעור.

 

ראשית, נראה שיש לקשר בין עליונות פוליטית, שהיא בעצם מלכות ישראל בתפארתה, לבין מלכותו של רבונו של עולם. זאת, משום שמלכות ישראל היא ייצוג של מלכות ה' בעולם. המונח "עליון" בו משה מברך את ישראל, מתייחס לעתים קרובות לרבונו של עולם (עיין בראשית י"ד, י"ח-כ').

הכרת האנושות במלכותו של רבונו של עולם היא חזון אחרית הימים.

כך ניתן להסיק מהדרך בה חתמו חז"ל את ברכת קדושת היום בראש השנה:

"מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והנשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך, וידע כל פעול, כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור, כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' א-להי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה"

מאחר והכרה אוניברסלית במלכות ה' היא אחת המטרות של העולם כולו, המשמעות של מלכות ישראל, המייצגת את מלכות ה' בעולם, ברורה אף היא.

 

הביטוי קדושת ישראל, בניגוד למשמעות האוניברסלית של מלכות ישראל, מכוון כלפי היחס האינטימי כביכול שבין ישראל לקדוש ברוך הוא. כדי להגיע לקדושה זו, עם ישראל חייב לא רק לקיים את מצוות ה', אלא גם ללכת בדרכיו (דברים כ"ח, ט'). יתרה מזו, עם ישראל חייב לחיות חיים של קדושה, כמו שכתוב:

"קדושים תהיו כי קדוש אני ה' א-להיכם" (ויקרא י"ט, ב')

קשר אינטימי זה, בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא, עומד במרכז עבודת יום הכיפורים, כאשר הכהן הגדול נכנס לתוך קודש הקדשים כדי לכפר על כל ישראל. ובכן, גם הגדרת קדושת ישראל כאחת המטרות הכלליות היא ברורה.

 

אמנם, אנו קצת נבוכים בנוגע לחשיבות שהתורה מעניקה לעצמאות ועדיפות כלכלית. זאת ועוד, בפסוקים המהווים מעין הקדמה לברית, התורה מזכירה עליונות וקדושה, אך אין זכר לעצמאות ולעדיפות הכלכלית:

"וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמור כל מצותיו: ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לה' א-להיך כאשר דבר(דברים כ"ו, י"ח-י"ט)

נראה, שהעדיפות הכלכלית חשובה כאמצעי, אך לא כמטרה. מעין זה כתב הרמב"ם בהלכות תשובה, כאשר הוא דן בשאלת השכר והעונש:

"מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא שנאמר למען ייטב לך והארכת ימים והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו ארחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, מהו זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם כך ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך וכל אותן הדברים בעולם הזה... אלא כך הוא הכרע כל הדברים הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו עץ חיים היא וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא, ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה. והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא"  (הלכות תשובה ט', א')

הרמב"ם טוען ששכר ארצי הוא אמצעי הנחוץ כדי ליצור מציאות בה אפשר לזכות בשכר האמיתי, חיי העולם הבא. מעין זה, כך נראה, ניתן לומר ביחס לחשיבות של עצמאות ועדיפות כלכלית. התורה, בהכרתה את המציאות האנושית, מכירה בחשיבות הכללית של רווחה כלכלית. אמנם, חשיבות זו אינה אלא כדי ליצור מציאות המאפשרת לעם ישראל להגשים את יעודו, הלא הוא:

"לתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לה' א-להיך" (כ"ו, יט).

.