ברכות | דף ג | אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת

אגב מימרות שונות שנאמרו על ידי רבי זריקא בשם רבי אמי בשם רבי יהושע בן לוי, מביאה הגמרא גם את המימרא הבאה:

רבי אבא בר כהנא קבע שדברים אלו נאמרו בנוגע לדברי תורה, והגמרא מביאה שתי גירסאות לדבריו:
א. רק אמירת דברי תורה בפני המת נאסרה, ולא אמירת דברים אחרים.
ב. אפילו אמירת דברי תורה בפני המת נאסרה, וכל שכן אמירת דברים אחרים.

נראה ששתי הלישנות הללו נחלקו בנוגע ליסוד הדין שאין לומר בפני המת אלא דבריו. לפי הלישנא הראשונה הבעיה היא "לועג לרש" – איסור לעסוק במצוות באופן גלוי במחיצת המת, משום שיש בכך לעג למת, שאינו יכול עוד לקיים מצוות (בתחילת הפרק השלישי במסכתנו, במסגרת העיסוק בדינים הנוגעים למת, ישנה הרחבה בעניין זה, ומובאות שם דוגמאות נוספות למצוות שנאסרו במחיצת המת). לעומת זאת, לפי הלישנא השניה הבעיה היא התעלמות מהמת והתעסקות בדברים אחרים.

השלכה אפשרית למחלוקת זו עולה במרדכי (מועד קטן סימן תתקיח), הקובע שעל פי הלישנא הראשונה, האיסור שייך רק בארבע אמותיו של המת, ואילו על פי הלישנא השניה האיסור נוהג בכל החדר שבו המת מצוי. הבית יוסף (יו"ד סי' שמ"ד) תמה על דברי המרדכי, אולם על פי דברינו אפשר להסביר כך: הגמרא בפרק שלישי (יח ע"א) מגבילה את איסור "לועג לרש" לארבע אמותיו של המת בלבד, אולם הביזיון למת בכך שמניחים אותו ועוסקים בדברים אחרים שייך גם כשלא נמצאים בארבע אמותיו ממש, אלא רק 'בפניו'.

[אמנם, יש לציין שהפוסקים העלו דעות רבות בנוגע לגדרו של איסור הדיבור בפני המת, ולא נוכל לפרט כאן את כולן. מחלק מהראשונים משמע בפירוש שלא קיבלו סברא זו, ואכמ"ל. נציין רק שרב האי גאון פסק להיפך מסברתו של המרדכי, ואסר דיבור בדברי תורה אפילו חוץ לארבע אמות, ודיבור בדברים אחרים רק בתוך ארבע אמות.]

נפקא מינה אפשרית נוספת עשויה להיות בשאלה אם האיסור שייך דוקא באנשים שהטיפול במת מוטל עליהם, כגון קרוביו, או גם באנשים אחרים. אם האיסור נובע מ"לועג לרש" – אין לחלק בין קרוביו של המת לאנשים אחרים, אך אם הבעיה היא שהמשוחחים נראים כאילו הם מניחים את העיסוק במת ועוסקים בדברים אחרים – יש מקום להקל כאשר יש אנשים אחרים שהטיפול במת מוטל עליהם (אמנם, לא מצאתי בפוסקים שהתייחסו לשאלה זו, ומסתימת דבריהם משמע שאין לחלק בזה).

בנוסף, אם האיסור נובע מהפקרת העיסוק במת, יש מקום לומר שההיתר המובא בסוגייתנו – לומר בפני המת "דבריו של מת" – אינו מועיל כשעוסקים בדברי תורה, שנאסרו גם משום "לועג לרש". על פי זה, היה מקום לאסור להזכיר דברי תורה במהלך הספד (לפחות כשהמספיד נמצא בתוך ד' אמותיו של המת). כך אמנם משמע מדברי התוספות (ב"ק טז ע"א ד"ה שהושיבו), אך רוב הפוסקים התירו לשלב דברי תורה בהספד, ובלבד שכוונתו של המספיד לעסוק במת ולא להראות את כוחו בדרשות ופלפולים (ט"ז יו"ד סי' שמ"ד ס"ק ה).