ברכות דף כב – זבח רשעים תועבה

  • יהודה רוזנברג
הגמרא בדף כב ע"ב מביאה את דבריו של רבה, הסובר כי מי שהתפלל ומצא צואה בקרבתו – "אף על פי שחטא, תפילתו תפילה". רבא חולק על כך:
"והא 'זבח רשעים תועבה'!
אלא אמר רבא: הואיל וחטא, אף על פי שהתפלל – תפלתו תועבה".
רוב הראשונים הסבירו את דברי רבא כפשוטם – כפי שקרבנו של החוטא אינו רצוי, כך גם תפילתו אינה מתקבלת. על פי הסבר זה קבעו מספר ראשונים שדין זה נאמר דווקא בנוגע לאדם שהיה אמור לבדוק את מקומו ולוודא שאין שם צואה, ופשע ולא עשה זאת, אך אדם שלא היה עליו לבדוק – אין תפילתו תועבה. כך הסביר זאת תלמיד רבנו יונה (יד ע"א באלפס):
"ודייקינן הכי מדאמרי' הואיל וחטא אין תפילתו תפלה, ואם הוא במקום שלא היה לו לתת אל לבו שיהיה שם צואה, ולא היה מחויב לבדוק – מאי החטא שחטא שלא בדק? אלא ודאי לא נקרא חוטא שיצטרך לחזור כי אם במקום שהיה לו לבדוק ופשע ולא בדק".
לכאורה, על פי הבנה זו היה מקום להרחיב את הדין גם לחטאים נוספים, ולקבוע שכל חטא מעכב את תפילתו של האדם. אך דבריו של רבא עוסקים רק במקרה של אדם שמצא צואה במקומו, ולא במקרים אחרים.
בניגוד לכך, הריטב"א (שחידושיו למסכתנו נדפסו תחת השם "שיטה מקובצת") מסביר שהביטוי "זבח רשעים תועבה" אינו מכוון:
"ומאי דאמר רבא האי זבח רשעים תועבה הוא לאו דוקא, שהרי לא חטא אלא בשגגה, אלא כזבח רשעים קאמר".
על פי דבריו של הריטב"א נראה שהגדרת התפילה כתועבה אינה נובעת מחטאו של האדם, אלא מכך שזוהי תפילה שנעשתה במקום שאינו ראוי לכך. אמנם, סברא זו אינה מסתדרת עם לשונו של רבא, העוסק ב"זבח רשעים".
הנצי"ב (בפירושו 'מרומי שדה' על אתר) משלב בין שני ההסברים, וקובע שהתפילה נחשבת תועבה בגלל חטאו של האדם, אולם רק בתנאי שמדובר בחטא הפוגם בתפילה עצמה:
"דמקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה... ובלי טעם זה היה ראוי שלא לקבל, משום זבח רשעים תועבה...
ומעתה הוא הדין בתפלה, אנו משיאים אותם להתפלל כדי שיחזרו בהן בתשובה, ומשו"ה תפלתן תפלה, משא"כ במתפלל וצואה כנגדו, שעיקר התפלה הוי ברשעות, ולא היינו משיאים אותו להתפלל עתה, שוב מיקרי זבח רשעים תועבה".
הנצי"ב מסביר כי מעיקר הדין היה ראוי לפסול את תפילתו של כל חוטא, אולם גישה כזו עלולה להרחיק את החוטאים עוד יותר, ולכן קבעה התורה שגם קרבנות ותפילות של חוטאים מתקבלות. אולם אם אדם פוגע בתפילה עצמה – שוב אין תפילתו רצויה כלל, וחזר הדין שאין תפילתו של חוטא מתקבלת.