ברכות קריאת שמע - חלק א'

  • הרב דוד ברופסקי
ברכות קריאת שמע הן ברכות מיוחדות הנאמרות בשחרית ובערבית, לפני קריאת שמע ואחריה, כפי שמובא במשנה (ברכות פ"א מ"ד):
 
בשחר מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתיים לפניה ושתיים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה.
 
בפרק זה נדון בטבען של הברכות המקדימות את קריאת שמע, התפקיד שהן ממלאות והיחס ביניהן לבין קריאת שמע. נוסף על כך, נדון בפרק הבא בברכות שאחרי קריאת שמע ובחיוב לסמוך גאולה לתפילה.

הברכות שלפני קריאת שמע

ככלל, מברכין על המצוות "עובר לעשייתן" (פסחים ז ע"ב). אם נניח שקריאת שמע היא מצווה, כפי שאמרנו בפרק הקודם, האם נוכל להסיק שהברכה שלפני קריאת שמע היא ברכת המצווה, על אף שאין היא בנויה בנוסח המוכר "אשר קידשנו במצוותיו"?
 
חלק מן המצוות המילוליות (הנעשות בדיבור) כמו הלל וקריאת מגילה, חייבות בברכה. מצוות אחרות לעומת זאת, כמו תפילה, קידוש וברכת המזון לא חייבות בברכה משלהן. ניתן להבין שכאשר הברכה היא המצווה עצמה, כמו במקרה של ברכת המזון או תפילה, אין צורך לברך לפניה ברכה מיוחדת. אולם כאשר הטקסט עצמו הוא לא ברכה, כמו במקרה של הלל או מגילה, אכן יש צורך בברכת המצווה. אם כך, ישנה הצדקה גדולה אף יותר לשער שהברכה שלפני קריאת שמע היא ברכת המצווה.
 
למרות השערה זו, ישנה לפחות גמרא אחת שממנה ניתן ללמוד שברכות קריאת שמע אינן ברכות המצווה, או לפחות לא רק ברכות המצווה. סוגיה זו בגמרא דנה בשאלה אם ניתן לקרוא את ברכותיה של קריאת שמע אפילו בלי לקיים את מצוות קריאת שמע עצמה, למשל אחרי הזמן.
 
במשנה (ברכות פ"א מ"ב) מובא שזמן קריאת שמע הוא "עד שלוש שעות... הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה".
 
הגמרא (ברכות י ע"ב) מרחיבה את הדיון:
 
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מאי 'לא הפסיד'? שלא הפסיד ברכות. תניא נמי הכי: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שקורא בתורה, אבל מברך הוא שתיים לפניה ואחת לאחריה.
 
במילים אחרות, בעוד המצווה לקרוא קריאת שמע לא מתקיימת אחרי זמנה, ניתן עדיין לקרוא את הברכות הנלוות לה! נראה אם כן שברכותיה של קריאת שמע לא מתפקדות כברכות המצווה אלא כתפילות עצמאיות.
 
דבריו של הרשב"א עשויים לשפוך אור על סוגיה זו. הרשב"א (שו"ת חלק א סימן מז) מסביר:
 
דברכות של קריאת שמע אינן ברכות של קריאת שמע ממש, כברכת התורה וכברכת המצוות, שאם כן היה לנו לברך 'לקרוא את שמע' כמו שמברכין על קריאת התורה ועל קריאת המגילה, אלא ברכותיהן שנתקנו בפני עצמן אלא שתיקנו לאומרן לפני קריאת שמע ולאחריו.
 
בתשובה אחרת (חלק א סימן שיט), כותב הרשב"א שהגמרא עוסקת במקרה של מי שטרם קרא קריאת שמע, אך מי שקרא קריאת שמע מוקדם יותר בלי ברכותיה, צריך עדיין לקרוא את הברכות – בלי קריאת שמע! על סמך סוגיה בתלמוד הירושלמי (ברכות פ"ב ה"א), הרשב"א מראה שברכותיה של קריאת שמע הן מצווה העומדת בפני עצמה, ועל כן ניתן לומר את הברכות בלי "שמע". השולחן ערוך (סימן ס סעיף ב) פוסק כך אף הוא, אך כותב שטוב לקרוא קריאת שמע יחד עם הברכות גם אם כבר קרא קריאת שמע בזמנה וקיים את המצווה.
 
הרמב"ן (ברכות יא ע"ב) חולק על דעה זו וכותב כך:
 
כבר היה מנהג בעיירות לומר בין 'אהבת עולם' לקריאת שמע 'קל מלך נאמן', ובילדותי נתקשה עלי, לפי שהדבר ידוע ש'אהבת עולם' ברכת המצווה היא לקריאת שמע, שכל המצוות כולן טעונות הן ברכה עובר לעשייתן, וכן בהלל, וכן במגילה, וכן בקריאת התורה, וכל שכן [קריאת שמע]!... וכיוון שזו ברכת המצווה היא הדבר ברור בכל שמברך על המצוות או על הפירות ועונה אמן אחרי עצמו בין ברכה למצווה שהוא טועה גמור [וכך גם כאן]... ומפני שנהגו הוצרכתי לשאול מן הרב רבי מאיר הלוי והשיב דבר ברור שהוא טעות.
 
הרמב"ן מתאר את המנהג הקדום להוסיף לקריאת שמע שלוש מילים כדי להגיע סך הכל ל-248 שהם רמ"ח מילים, מספר בעל משמעות רוחנית. מכיוון שקריאת שמע מכילה רמ"ה מילים, תוספת קטנה של שלוש מילים בלבד תביא את סכום המילים לרמ"ח, כמספר איברי הגוף. הרמב"ן דוחה מנהג זה וקובע שהוא נחשב להפסק בין ברכת המצווה למצוות קריאת שמע.
 
מפירושו זה עולה בבירור שהרמב"ן רואה בברכת "אהבת עולם" ברכת המצווה ומכאן נובעת התנגדותו לאמירת "קל מלך נאמן" היוצרת הפסק בין קריאת שמע ובין ברכתה. בעוד ניתן לטעון שמילים אלה קשורות מספיק לקריאת שמע כדי שלא יחשבו להפסק (ראה מאירי במגן אבות, עניין א, כפי שיובא בהמשך), תפיסת הרמב"ן את ברכות קריאת שמע כברכות המצווה, נותרת בעינה.
 
כך מצאנו גם בבית יוסף (סימן מו), המביא את דברי הרא"ה המתנגד למנהג לקרוא את הפסוק הראשון של קריאת שמע לפני פסוקי דזמרה, בחלק הנפתח במילים "לעולם יהי". הרא"ה סובר שמי שכבר קיים מצוות קריאת שמע לא יכול עוד לקרוא את ברכותיה. הבית יוסף כותב שכך היא גם דעתו של הרמב"ן, סברה הגיונית לאור פסיקתו של הרמב"ן שהבאנו לעיל.

קריאת שמע של ערבית

אותה שאלה עולה גם לגבי קריאת שמע של ערבית. המשנה אומרת שזמנה של קריאת שמע בערבית היא משעה שהכהנים אוכלים את תרומתם, זמן שאותו מזהה הגמרא (ברכות ב ע"א) כצאת הכוכבים.
 
מדברי רש"י שם ניתן ללמוד על המנהג שרווח בקהילתו להתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים בבית הכנסת, לחזור הביתה ולקרוא פעם נוספת את הפרשה הראשונה של קריאת שמע לפני ששוכבים לישון. קריאת שמע הראשונה, מסביר רש"י, נאמרת בבית הכנסת "כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה". הפעם השנייה, הנקראת על המיטה ובזמנה, ממלאת את מצווה דאורייתא של קריאת שמע.
 
התוספות (ברכות ב ע"א, ד"ה מאימתי) שואלים כיצד אפשר לקרוא קריאת שמע וברכותיה לפני זמנה של המצווה?
 
הראשונים מציעים הסברים רבים למנהג זה. רבינו תם לדוגמה, סובר שאכן ניתן לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים, וזאת כדעת רבי יהודה (ברכות כו ע"א) המתיר להתפלל שמונה-עשרה של ערבית לאחר פלג המנחה, זאת אומרת שעה ורבע לפני סוף היום. לפי רבינו תם, אם ניתן כבר להתפלל שמונה-עשרה של ערבית, אז ניתן גם לקרוא קריאת שמע! מכך משתמע שברכותיה של קריאת שמע אכן נקראות בזמנה של מצוות קריאת שמע.
 
רב עמרם גאון (שדעתו מובאת אצל תלמידי רבינו יונה, ברכות א ע"א) חולק על רבינו תם וסובר שזמנה של קריאת שמע אינו מתחיל לפני צאת הכוכבים, ושקריאת שמע מחייבת ברכת המצווה. על כן, מי שקורא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע ולברך לפניה ברכת המצווה "לקרוא את שמע", לפני שישכב לישון! התלמידי רבינו יונה סבורים אף הם כרב עמרם גאון שקריאת שמע חייבת בברכת המצווה, אולם כותבים שלפני קריאת שמע על המיטה יש לברך "אהבת עולם" ולא ברכת מצווה מיוחדת. לדברי התלמידי רבינו יונה, מכך ש"אהבת עולם" יכולה במקרים מסוימים לפטור גם מברכות התורה (ברכות יא ע"א), כפי שראינו בפרק ב, ניתן להסיק שברכה זו נחשבת לברכת המצווה.
 
בעוד רבינו תם סבור שניתן למעשה לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים, ורב עמרם גאון ותלמידי רבינו יונה חלוקים בשאלה איזו ברכה יש לברך לפני קריאת שמע הנאמרת לאחר צאת הכוכבים, האור זרוע (הלכות קריאת שמע סימן א) מביא את דברי הר"י מקורביל, הגורס שברכות קריאת שמע שנאמרו בבית הכנסת תקפות גם לקריאת שמע שעל המיטה, על אף השעות שחלפו ביניהן. ככל הנראה, אפילו אם "אהבת עולם" ממלאת תפקיד של ברכת המצווה, הערך של תפילה בציבור דוחק את הצורך להקדים ברכה למצווה.
 
לבסוף, יש לציין שלא כל הפוסקים מצדיקים מנהג זה. כבר בתקופת הגאונים, רב האי גאון (המובא ברא"ש, ברכות פרק א סימן א) מתחבט בשאלה זו וכותב שחכמי ארץ ישראל התפללו שמונה-עשרה עם הקהל, וקראו קריאת שמע וברכותיה לאחר צאת הכוכבים. כך גם הרוקח (פרק שכו) כותב על ר' יצחק בן אשר (הריב"א):
 
שמעתי מרבי יב"א היה קורא קריאת שמע עם הציבור כשמתפללין ביום, מתפלל עימהם תפילת ערבית כי אין תפילתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור, וביציאת הכוכבים היה קורא קריאת שמע על מיטתו בברכותיה.
 
הרוקח אף מוסיף שעיקר המצווה היא לומר קריאת שמע וברכותיה סמוך לתפילת עמידה (לסמוך גאולה לתפילה) לאחר צאת הכוכבים. כך כותב גם בעל ספר חסידים (מרגליות סימן רסט): "יניחו לציבור להתפלל מבעוד יום... ויראי שמיים קורין לאחר צאת הכוכבים וברכותיהן". במאירי (מגן אבות, עניין יא) מצאנו מחלוקת הנוגעת לאופן שבו תלמידי חכמים צריכים לנהוג ביחס לשאלה זו.
 
דיון זה נמשך לאורך הדורות. מעניין לראות שבעוד הגר"א (מעשה רב סימן סה) פוסק שעדיף להתפלל ביחידות ולא להתפלל לפני צאת הכוכבים. הערוך השולחן (סימן רלה) והמשנה ברורה (סימן רסז ס"ק ב) תומכים שנייהם במנהג לקבל שבת מוקדם בתפילת ערבית לפני צאת הכוכבים.
 
שאלה דומה עולה בעניין שחרית, ר' יצחק בלאזר פוסק בשו"ת פרי יצחק (חלק א סימן א), שטוב יותר לקרוא קריאת שמע וברכותיה בזמנה (עד סוף שעה שלישית) ביחידות, ולא לקרוא קריאת שמע מוקדם ביחידות ואחר כך לקרוא שוב קריאת שמע וברכותיה עם הציבור!
 
בעוד נראה שהמנהג הרווח הוא להתיר להתפלל מוקדם בערב שבת, ישנם מנהגים שונים לגבי תפילה בימות החול. הקושי לאסוף מניין לאחר צאת הכוכבים היה ללא ספק שיקול חשוב בקביעת המנהג בקהילות מסויימות. בשאלה זו נדון בפירוט רב יותר בפרק כט, העוסק בתפילת ערבית. באשר לשחרית, מובן שלכתחילה עדיף להתפלל במניין לפני סוף השעה השלישית, אך לפי המנהג המקובל מותר לקרוא את ברכותיה של קריאת שמע בציבור אפילו אחרי הזמן, אך עם זאת להקפיד לקרוא קריאת שמע לפני סוף זמן קריאת שמע.
 
על כל פנים, מהדיון שתיארנו לעיל ניתן לראות שלאופן שבו אנו מבינים את היחס בין קריאת שמע ובין ברכותיה יש השלכות משמעותיות.

דרך האמצע – המאירי

המאירי (ברכות יא ע"א) מציע דרך אמצעית. המאירי אמנם סובר כמו הרשב"א שהברכות שלפני קריאת שמע הן ברכות עצמאיות ושניתן לברך אותן בנפרד מקריאת שמע עצמה, אך מסביר:
 
שאין ברכות אלו בדין שאר ברכות המצוות שאומר אשר קידשנו וכו' וציוונו וכו', שאם לא קיים את המצווה תהא הברכה לבטלה. אלא ברכות אלו עיקרן לעצמן נתקנו, ראשונה למציאות היום והאור ושנייה לחיוב תורה, אלא שמאחר שנתקנו, יסדום לפני שמע והפקיעו בהם מלברך אשר קידשנו וכו' וציוונו לקרוא את שמע. ומכל מקום, מי שלא ידע הברכות וידע את שמע, מברך לפני קריאתה אשר קידשנו וכו' לקרוא את שמע. והרי הן כברכות מלכיות זכרונות שופרות [מוסף ראש-השנה].
 
לפי המאירי, ברכות קריאת שמע מיסודן הן ברכות השבח, אולם הן עומדות במקומה של ברכת המצווה. סברה מבריקה זה עשויה לפתור רבים מן הקשיים שתיארנו קודם.

הבדלים בין אהבה רבה ובין יוצר אור

בדיון שערכנו עד כה הנחנו שישנו דמיון או אפילו זהות בין שתי הברכות שלפני קריאת שמע: בין "יוצר אור" ו"המעריב ערבים" לבין "אהבה רבה" ו"אהבת עולם". אולם הרמב"ן (ברכות יא ע"ב, ראה לעיל) כותב שברכת "אהבה רבה" היא ברכת המצווה אך "יוצר אור" ו"מעריב ערבים" (הברכה הראשונה שלפני קריאת שמע של ערבית) הן ברכות השבח.
 
הבחנה זו מעלה שאלה הלכתית מעניינת.
 
השולחן ערוך (סימן סו סעיף א), פוסק על סמך הגמרא (ברכות יג ע"א) שבין הפרשיות מותר לשאול לשלומו של אדם מכובד ומותר אף לענות לכל אדם. אולם, אם ברכת "אהבה רבה" היא ברכת המצווה (או גם ברכת שבח), האם אין צורך להיזהר יותר בהפסק בין הברכה והמצווה, קריאת שמע?
 
הרא"ש (שו"ת כלל ד סימן יט) כותב שהיה ממהר לקרוא את ברכת "אהבה רבה" כדי שיסיים לפני שליח הציבור ויוכל לענות אמן לברכתו. אם כן, ללא ספק הרא"ש לא רואה כל סיבה להבחין בין הברכות וסובר שאכן מותר לענות לכל אדם בין הברכות, וכמובן גם לענות אמן!
 
ואולם תלמידי רבינו יונה (ברכות לג ע"ב), הרמב"ם (הלכות ברכות פ"א הל' יז), ר' מאיר הלוי והרמב"ן (ברכות יא ע"ב) חולקים כולם על דעה זו וסוברים שאין לענות אמן אחרי ברכת "אהבה רבה" של שליח הציבור. הבית יוסף סובר כך אף הוא וכותב שאין לנהוג כדברי הרא"ש, אלא יש לקרוא את הברכה מילה במילה יחד עם שליח הציבור כדי להימנע מלענות אמן אחריו. מכאן ניתן ללמוד שלדעתם ברכה זו היא אכן ברכת המצווה.
 
השולחן ערוך (סימן נט סעיף ד) פוסק שאין לענות אמן בין "אהבה רבה" ובין "שמע". אך הרמ"א חולק עליו וכותב (סימן נא סעיף ג) שהמנהג הנכון הוא לענות אמן אחרי "אהבה רבה". יתרה מזאת, הרמ"א כותב שגם המתפלל ביחידות יכול להוסיף את המילים "קל מלך נאמן" (מנהג שהרמב"ן התנגד לו, כפי שהובא לעיל).
 
נראה שהשולחן ערוך והרמ"א חלוקים בשאלה שאנו דנים בה: מה היחס בין קריאת שמע ובין ברכותיה? בעוד הרמ"א לא רואה את "אהבה רבה" כברכת המצווה הנאמרת על קריאת שמע, נראה שהשולחן ערוך סובר שברכה זו היא ברכת המצווה (גם אם כתפקיד נוסף, ראה הרשב"א ומאירי לעיל) ועל כן יש להימנע מהפסק בין הברכה ובין המצווה עצמה.
 
גם בימינו אנו ישנם מנהגים שונים. המשנה ברורה (סימן נט ס"ק כד–כה; סימן סו ס"ק טז) כותב שטוב לסיים את הברכה עם שליח הציבור כדי להימנע מספק.
 
האשל אברהם (בוטשאטש) קובע בנחרצות שמי שכבר קרא קריאת שמע בזמנה וקרא את כל שלוש הפרשיות צריך לענות אמן אחרי "אהבה רבה". נראה שבמקרה זה "אהבה רבה" אינה ברכת המצווה, אלא רק ברכת השבח משום שהמצווה קויימה כבר במלואה.
 
באשר לאמירת "קל מלך נאמן", המנהג (ראה משנה ברורה, סימן סו ס"ק יד) הוא לומר משפט זה רק כשמתפללים ביחידות ולא במניין. המאירי (מגן אבות, עניין א) מצדיק את המנהג וכותב שגם אם נניח שהברכה היא ברכת המצווה, אמירת "קל מלך נאמן" לא תיחשב כהפסק.
 
 
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: נעמה ליברמן
עורך: יחיאל מרצבך, תשע"ט
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                                  http://etzion.org.il
האתר באנגלית:                     http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
* * * * * * *