ברכת המצוות

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

מנחות דף מב – ברכת המצוות

בגמרא (מב.) מובאת מחלוקת אמוראים ביחס לברכה על עשיית ציצית. דעת רב היא שאין מברכים על עשיית ציצית, ובגמרא הוסברה שיטתו אליבא דרב חסדא באופן הבא:

"אמר רב יוסף, קסבר רב חסדא: כל מצוה שכשירה בעובד כוכבים - בישראל אין צריך לברך, כל מצוה שפסולה בעובד כוכבים - בישראל צריך לברך."

הגמרא הקשתה על חלוקה זו ממצוות מילה שכשרה בגוי ומברכים עליה ומעשיית תפילין שפסולה בגוי ואין מברכים עליה, והגיעה לחלוקה אחרת (מב:):

"אלא לאו היינו טעמא:
כל מצוה דעשייתה גמר מצוה, כגון מילה, אע"ג דכשירה בעובד כוכבים - בישראל צריך לברך,
וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה, כגון תפילין, אע"ג דפסולות בעובד כוכבים - בישראל אינו צריך לברך."

כמסקנת הגמרא נפסקה ההלכה בשלחן ערוך (או"ח לט, א ו-יו"ד רפא, א), אך התוספות העירו שהירושלמי חולק על הבבלי ולשיטתו יש לברך גם על עשיית ציצית, סוכה ותפילין.

בעיון זה ננסה להבין את שיטת רב חסדא, שמחלקת בין מצווה שכשרה בגוי ואין מברכים עליה ובין מצווה שפסולה בגוי ומברכים עליה. רש"י ותוס' ביארו שיטה זו מסיבות לשוניות. תוס' (ד"ה בישראל) כתבו: "דמשמע 'צונו' ולא לאחרים", ורש"י (ד"ה כל) כתב: "דאין יכול לומר 'אשר קדשנו' דהא עובד כוכבים נמי כשר בה". אמנם, קשה לקבל הסבר זה כפשוטו שהרי אפשר היה לנסח ברכה במטבע אחר כך שלא הייתה מיוחדת לישראל.

משום כך ניתן להבין שכשרות הגוי בעשיית המצווה איננה סיבה לכך שאין מברכים עליה אלא סימן לאופייה של המצווה. כך למשל מבואר בקרן אורה (ד"ה ובאמת) ביחס לכשרות גוי במילה:

"ובאמת לא מצינו מצוות עשה חיובית שיוכשר בעובד כוכבים רק מילה, והיינו משום דעיקר מצותה הוא הסרת הערלה, ולא דמיא לכל המצות שהמעשה עצמה היא חובת הגוף."

כלומר, מעשה מצווה שכשר על ידי גוי הינו הכשר טכני בעלמא, וזו הסיבה לכך שאין מברכים עליו. נראה אם כן שגם לדעת רב הברכה קשורה לאופיו של מעשה המצווה, אלא שהוא חלוק על מסקנת הגמרא בשאלת הדרך להגדיר מעשה המחייב ברכה:

א. לפי מסקנת הגמרא, חיוב הברכה תלוי בתפקידו ותוצאתו ההלכתית של המעשה. כאשר מעשה יוצר את גמר המצווה יש לברך עליו.

ב. לפי דעת רב חיוב הברכה תלוי באופיו הקדושתי של המעשה. מעשה שיש בו קדושה ולא יכול להיעשות על ידי גוי מחייב ברכה גם אם אינו גומר את המצווה, ואילו מעשה טכני כגון הסרת הערלה אינו מחייב ברכה אף שתוצאת המעשה היא גמר מצווה.

ייתכן ששאלה זו תלויה בחקירה ביחס לאופייה של ברכת המצוות, האם היא חלק ממעשה המצווה או הכנה לקראת המצווה, ואין כאן מקום להאריך בזה.

הרב אברהם סתיו