ברכת כהנים - מיהו המברך?

מאת דוד טי (מחזור י"ט)

ברכת כהנים - מיהו המברך?*

מידי בוקר בבוקרו מתברכים אנו מפי בני אהרן ב"ברכה המשולשת הכתובה בתורה". על ברכה זו כתב הרמב"ם בהלכות תפילה (פט"ו הלכה ז):

ואל תתמה ותאמר: מה תועיל ברכת הדיוט זה, שאין קיבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקדוש ברוך הוא, שנאמר: 'ושמו את שמי ואני אברכם'! הכהנים עושין מצוותן שנצטוו בה, והקב"ה רחמיו מברך את ישראל כחפצו".

הרמב"ם כאן עונה על שאלה המתעוררת בפי רבים, כיצד מלים  שמוציא כהן הדיוט מפיו מסוגלות להוריד שפע א-להי לעולם.  יחד עם זאת, דברים אלו לעצמם מעוררים תמיהה בדבר תפקידו של הכהן בטקס זה; וכי אין שום משמעות וחשיבות לעצם היות המברך כהן, מבניו של אהרן? הקושי מחריף בשל ההלכה הידועה שמביא הרמב"ם קודם לכן (הלכות תפילה פי"ד הלכה ג):

ושליח הציבור מקרא אותם מלה במלה והם עונים. שנאמר: 'אמור להם' - עד שיאמרו".

טקס אמירת הברכה ערוך בצורה המבליטה את העדר תפקידו של הכהן; לא זו בלבד שהקב"ה הוא המברך, הכהן אף איננו יוצר את הברכה, הוא רק חוזר על דברי המקריא האומר לכהן מה לומר.

*

על מנת להבין את תפקידו של הכהן המברך, עלינו לעיין בפרשת שמיני - שם מופיעה ברכת אהרן לראשונה:

"וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים".     (ויקרא ט, יב)

רש"י שם מפרש:

"ברכת כהנים - יברכך, יאר, ישא".

הרמב"ן ביסס הבנה זו לאור סמיכות הפרשיות בפרשת נשא. שם נאמר מיד לאחר ברכת כהנים:

"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן".

מסתבר, אם כן, שברכת כהנים נאמרה ביום חנוכת המשכן, כלומר - ביום השמיני למילואים. ביום זה עצמו מסופר בפרשת שמיני "וישא אהרן את ידיו... ויברכם". אמנם, הרמב"ן עצמו העדיף לפרש שברכת אהרן שמדובר בה בפרשת שמיני, איננה הברכה המשולשת האמורה בפרשת נשא:

"כי אהרן פרש כפיו לשמים וברך את העם כאשר עשה שלמה... ולפיכך לא הזכיר הכתוב שציווה אותו משה לעשות כן".

בקריאה ראשונית, אנו נוטים לקבל את פירושו של הרמב"ן. אין כל רמז לברכת "יברכך, יאר, ישא" בפרשת שמיני. ועוד: ברכת אהרן נאמרה בסיומה של עבודת ימי המילואים, לפני ששכינה ירדה לשרות במשכן. מסתבר שברכה זו היתה ברכה ספונטנית שיצאה מפי אהרן וביטאה את התרגשותו מהרגע הנשגב; קשה לומר שבברכה זו מילא אהרן ציווי של ה' שאמר למשה שיאמר לאהרן שיאמר לישראל יברכך וכו'[1]. ברם, אי אפשר להתעלם מסמיכות הפרשיות שציין הרמב"ן כביסוס לשיטת רש"י.

*

לכאורה, נראה שיש קשר בין הציווי "כה תברכו את בני ישראל" שנאמר בפרשת נשא לפני "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן", לבין ברכת אהרן בפרשת שמיני שנאמרה ביום הקמת המשכן. גם חז"ל קישרו בין הפרשיות ולמדו כמה מהלכות כהנים מברכתו של אהרן - שנאמרה בנשיאת כפיים.

דומה שיש לבאר את היחס שבין שתי הפרשיות באופן הבא: מבחינה עקרונית, שתי הברכות הללו קשורות זו בזו. ביום הקמת המשכן אהרן ברך ומשה נצטווה לומר אל אהרן "כה תברכו" - הקשר בין ברכת אהרן בשעתו לברכתם של בני אהרן הוא קשר הדוק. השאלה לגבי סדר המאורעות המדויק איננה חשובה לענינינו, ייתכן שאהרן ברך את ברכת כהנים כנוסח שאמר לו משה (ופרשת נשא קדמה למסופר בפרשת שמיני, כפי שפירש רש"י), וייתכן שאהרן יזם ברכה מיוחדת, ספונטנית, ובעקבותיה נצטווה משה לומר לבני אהרן לדורות "כה תברכו..." (פרשת שמיני קדמה לפרשת נשא). מכל מקום, התורה בחרה להפריד בין הברכה שנאמרה על ידי אהרן בשעתו לבין הציווי לדורות, על מנת להדגיש את שני הפנים המאפיינים את ברכת הכהנים, כפי שנבאר:

א. מחד, ברכת הכהן היא ברכה ספונטנית היוצאת מליבו של הכהן, המנהיג הרוחני של העם, כפי שיצאה מפיו של אהרן ביום הקמת המשכן. הקדושה השורה על הכהן, נותנת לו עוצמה ויכולת לברך ולהשפיע על שאר אחיו. על כן, לפני שמברך הכהן את אחיו אומר הוא בנוסח ברכת המצוה:

"אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה".

ב. מאידך, ברכת הכהן איננה ברכתו שלו, אלא ברכתו של ה'. אין כאן האצלה אישית מרוחו ומקדושתו של הכהן על אחיו הישראלים, והיוזמה לברכה איננה באה מצידו. הקב"ה הוא המשפיע שפע לעמו, והכהנים אינם אלא משרתיו שמבצעים בפועל את החלת הברכה - כשופר בפיו של התוקע. כך אומרים הכהנים לאחר הברכה:

"רבונו של עולם, עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה עמנו כמה שהבטחתנו...".

צודק אם כן הרמב"ן שפרש את ברכת אהרן בפרשת שמיני כהאצלה ספונטנית שבאה על ידי יוזמה שלו. וצודק גם רש"י שקישר את ברכת אהרן בשעתו לברכת בניו לדורות. התורה דורשת מן הכהנים לומר נוסח קבוע של ברכה כשליחי ה', מתוך אותה תחושה שחש אהרן ביום הקמת המשכן, כיוזמה אישית של הכהן שמאציל שפע א-להי על אחיו מכוח קדושתו.

*

לאור האמור, נוכל להבין כמה מהלכות נשיאת כפיים:

·אף על פי שהכהנים הם המברכים, אין להם רשות לפתוח בברכה עד שישמעו מפי המקרא, ככתוב "אמור להם". זאת משום שהכהן איננו יוזם את הברכה אלא רק מעביר את ברכת הקב"ה לעמו. יחד עם זאת, לא ניתן לוותר על מציאותו של הכהן ולומר לחזן המקרא שיברך בעצמו, שכן יש משמעות לקדושתו של הכהן שמאציל כביכול מעצמו שפע א-להי על אחיו, כאהרן בשעתו.

·

בפי"ד מהלכות תפילה, הבחין הרמב"ם בצורה ברורה, בין ברכת כהנים במקדש ובין ברכת כהנים בגבולין. במקדש -

"כהנים מברכים אחר שישלימו עבודת התמיד של שחר... ואומר השם ככתבו והוא השם הנהגה מיוד הא ואו הא...".

ואילו במדינה -

"... ואין מזכירין שם ה' במפורש".

נראה לבאר את השוני בין הברכות במקדש ובמדינה לאור הנ"ל: במקדש, ביתו של הקב"ה, מודגש הפן בו הקב"ה הוא המברך. חלק מעבודתם של משרתי ה' במקדש, להשמיע את דבר ה', כשלוחיו - ולכן מברכים בשם המפורש. בגבולין לעומת זאת, הברכה אינה נאמרת בקרבן אלא בתפילה, וככזו הרי שהיא מדגישה את הפן השני שבו הכהן יוזם ברכה שבה הוא מתפלל לקב"ה שיוריד שפע לעמו, וככל התפילות - אין מזכירין את השם המפורש.

ואסיים בברכת כהן:

 "יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".