ברכת שהחיינו על הקידושין

ברכת שהחיינו על הקידושין

מעמד כריתת ברית הנישואין הוא אחת מהתחנות החשובות והשמחות ביותר בחייו של האדם. נהגו ישראל כי ביום חופתו מברך החתן "שהחיינו" על טלית חדשה שהוא מתעטף בה. אולם מדוע לא יוכל החתן לברך "שהחיינו" על הזכות שזכה בה - להיכנס בברית הנישואין עם זוגתו?

נקדים ונאמר כי נחלקו הראשונים האם קיימת מצווה לקדש אישה. הרמב"ם בספר המצוות (מצווה רי"ג) מונה את הקידושין כמצווה, ואילו הרא"ש (כתובות ח) מבין כי קידושי אישה אינם מצווה, אלא רק הכשר והכנה למצוַת "פרו ורבו".

גם אם נבין כי קידושי אישה הינם מצווה, נחלקו הראשונים האם מברכים "שהחיינו" בפעם הראשונה שמקיימים בה מצווה. הגמרא במנחות עה ע"ב מספרת שהכוהנים היו מברכים "שהחיינו" כשהיו מקריבים קרבנות לראשונה. בעקבות זאת, המהרי"ק (מובא ברמ"א יו"ד כ"ח, ב) פוסק שיש לברך "שהחיינו" בפעם הראשונה שמקיימים בה את מצוַת כיסוי הדם, וה"פרי חדש" על אתר מביא את הגמרא במנחות כמקור לדבריו.

אמנם - כפי שמעיר ה"פרי חדש" - הראשונים נחלקו בהבנת הגמרא במנחות. רש"י אכן הבין שהגמרא עוסקת בכוהנים המקריבים את קרבנותיהם לראשונה, אולם התוס' והרשב"א פירשו שהכוונה לכ"ד משמרות הכהונה, שהיו משמשים בזמנים קבועים בשנה, ולכן קיום המצווה שלהם דומה למצוות אחרות המתחדשות משנה לשנה, שמברכים עליהן לכל הדעות "שהחיינו".

להלכה, ה"פרי מגדים" כותב שכיוון שרבו הדעות בשאלה זו, ספק ברכות להקל ואין לברך על קיום מצוות בפעם הראשונה. ה"ציץ אליעזר" (י"ג, כד) מונה רשימה ארוכה של ראשונים ואחרונים שהכריעו כי אין מברכים על קיום מצווה לראשונה. ממילא, ברור מדוע אין החתן יכול לברך "שהחיינו" על קיום מצוַת הקידושין, ומדוע נאלץ הוא לחדש טלית אם הוא מבקש לברך "שהחיינו" תחת החופה.