ב: - איסור עשיית מלאכה בערב פסח

  • הרב יאיר קאהן

איסור עשיית מלאכה בערב פסח / הרב יאיר קהאן

שיעור מס' 2: פסחים ב:

הגמרא בריש מסכת פסחים מכילה דיון ארוך ביחס למושג "אור". תוך כדי כך, הגמרא מצטטת ברייתא הדנה באיסור עשיית מלאכה בערב פסח: בברייתא מובאת מחלוקת רבי יהודה ורבי אליעזר בן יעקב. לדעת רבי אליעזר בן יעקב האיסור מתחיל מאור לי"ד, ואילו לרבי יהודה האיסור מתחיל מזריחת החמה.

רש"י מסביר כי הויכוח נוגע למנהג שלא לעשות מלאכה בערב פסח לפני חצות. דעתו של רש"י מבוססת על המשנה בריש פרק ד', המזכירה מנהגים שונים המתירים או אוסרים מלאכה בערב פסח. מחצות ואילך, מוסכם על הכל כי יש איסור מלאכה. על כן, הברייתא שלנו המביאה מחלוקת העוסקת רק באיסור שלפני חצות היום, וממילא היא נתונה למנהג ולא לאיסור גמור.

תוספות (ד"ה "מאימתי") טוענים כי לא ייתכן שתהיה מחלוקת ביחס למנהג. הרי אם זו המחלוקת, ניתן ללכת ולבדוק מה נוהגים אנשים (עיין גם תוספות נה. ד"ה "אמר"). לכן, תוספות סבורים כי הברייתא עולה בקנה אחד עם הדעה הסבורה כי יש איסור עשיית מלאכה לפני חצות היום. בהתאם לכך, המחלוקת בברייתא מקבילה למחלוקת במשנה (נה.) בין בית הלל ובין בית שמאי.

נראה כי טיעונם של התוספות הוא טיעון נכון. אולם עיון במקור של הברייתא (תוספתא ג, יב-יג) מעלה בפירוש כי המחלוקת בן התנאים קשורה למנהג כפי שטען רש"י. ננסה להסביר את רש"י באמצעות ניתוח איסור עשיית מלאכה לאחר חצות, והרחבת האיסור למנהג שלא לעשות מלאכה לפני חצות. ננסה גם להסביר את מחלוקת רבי אליעזר בן יעקב ורבי יהודה באשר לזמן ממנו נאסרת העבודה.

א. האיסור לעשות מלאכה לאחר חצות

הברייתא בה אנו דנים, עוסקת באיסור מלאכה לפני חצות. מחצות היום ואילך, הכל מודים כי ישנו איסור. הירושלמי (ד, א) מבסס איסור זה על קרבן פסח בטענה כי אין זה ראוי לעשות מלאכה בעוד הקרבן קרב. לדעת תוספות, לימוד זה הוא מן התורה. הריטב"א חולק וסובר כי זה רק איסור מדרבנן.

הראשונים חולקים גם ביחס לאופיו של האיסור. לשונו של הירושלמי מצביעה על כך שהבעיה היא התנהגות בלתי הולמת: על האדם להיות מעורב בהקרבת הקרבן ומחויב להקרבה. לכן, אין זה ראוי להמשיך בשגרת היום יום, תוך התעלמות מוחלטת מן הקרבן.

הר"ש משנץ טוען כי יום הקרבת הקרבן נחשב כיום טוב למקריב (הוא נסמך בדבריו על הגמרא בתענית יב.). ממילא, יש איסור עשיית מלאכה. יהיה זה הגיוני לומר כי איסור הנובע מהתנהגות בלתי הולמת יהיה איסור מדרבנן, בעוד איסור הנובע מפגיעה ביום טוב יהיה מדאורייתא.

הרמב"ם (הלכות יום טוב ח, יז-יח) פוסק כי האיסור לעשות מלאכה בערב פסח הוא מדברי סופרים- מושג בו הוא משתמש לציון איסור דרבנן. כאשר אדם מביא קרבן למקדש, הרמב"ם (הלכות כלי המקדש ו, י) סבור כי ההימנעות מעבודה היא רק ממנהג.

ברור מדבריו, כי איסור עשיית מלאכה בערב פסח אינו מדין הבאת קרבן, משום שלדעת הרמב"ם איסור כזה הוא רק מנהג ובערב פסח האיסור הוא מדברי סופרים. לכן, קשה לבסס איסור זה על התנהגות לא הולמת תוך כדי הקרבה, שכן זהו איסור כללי יותר. אך אם נאמר כי האיסור נובע ממעמדו המיוחד של היום בו מקריב היחיד קרבן, נוכל לומר כי לערב פסח יש מעמד כזה מדברי סופרים, היות וכל עם ישראל מביא קרבן ביום זה. אם כך, המנהג שלא לעשות מלאכה ביום שמביאים קרבן, הוא הרחבה של דין איסור מלאכה בערב פסח (שיסודו בדברי סופרים).

ישנה מחלוקת בראשונים האם איסור עשיית מלאכה שייך גם בימינו, היות ואיסור זה מבוסס על קרבן פסח שאינו נוהג כיום. דעת בעל המאור היא כי איסור זה אינו שייך בימינו. לעומתו סבורים רוב הראשונים כי האיסור שייך אף על פי כן. אולם ישנה מחלוקת בינהם באשר לסיבה שבגללה האיסור חל. ישנם ראשונים הסבורים כי הסיבה המקורית לאיסור שייכת גם בימינו במידת מה: הרמב"ן מסביר כי האיסור לעבוד מאפשר לנו להתכונן טוב יותר לליל הסדר.

ראשונים אחרים מסבירים כי הסיבה המקורית לאיסור כבר אינה שייכת כעת. מכל מקום, האיסור נשאר במקומו, שכן הוא מעולם לא נעקר (עיין בראב"ד). באופן דומה, בעל המכתם מסביר כי מעמדו של ערב פסח כיום טוב לא בוטל מעולם, ועל כן הוא נשאר ככזה גם בזמננו.

הסברו של הרמב"ן עולה בקנה אחד עם הסברה כי עשיית מלאכה פוגעת בכוונתו של האדם במהלך הקרבת הקרבן. בעיה זו, שהיא טכנית באופייה, קיימת גם כיום, שכן אנו צריכים להתכונן לליל הסדר. לעומתו, בעל המכתם מסביר את האיסור תוך התחשבות במעמד המיוחד של ערב פסח כיום טוב, כך שאיסור עשיית מלאכה לפי דעתו הוא איסור מהותי ליום זה.

הצגנו שתי גישות בסיסיות לגבי איסור עשיית מלאכה בערב פסח מחצות ואילך. לפי גישה אחת, עשיית מלאכה היא גורם מפריע בזמן זה: או בשל הפגיעה בהקרבת הקרבן, או בשל הפגיעה בהכנות לסדר. לפי גישה אחרת ערב פסח הוא יום טוב. איסור מלאכה נובע ממעמדו המיוחד של יום זה.

ב. האיסור לעשות מלאכה לפני חצות

כפי שכבר ציינו לעיל, ישנם האוסרים לעשות מלאכה בערב פסח גם לפני חצות. אם איסור מלאכה נובע מההפרעה הגלומה במלאכה, ייתכן כי האיסור יחול אף קודם חצות. שהרי, ישנן הכנות רבות הנדרשות לסדר, כך שזה אפשרי בהחלט כי גם עבודה לפני חצות עשויה להפריע להכנות. אך מעמדו של ערב פסח כחג קשור להקרבת הקרבן, שהיה קרב מחצות ואילך. לפי הגישה הסבורה כי איסור עשיית מלאכה תלוי במעמד יום טוב של ערב פסח, לכאורה, לא נוכל להרחיב את האיסור לחציו הראשון של היום.

והנה, הירושלמי ד, ו מקנה מעמד של יום טוב לערב פסח במשך כל היום. בהתייחס למשנה האוסרת עבודה מתחילת היום, הירושלמי מפרש "יום פסח לה'". כל היום מוגדר כיום טוב בשל הקרבן המוקרב בו. אפשרות זו נתמכת מקריאת הפסוקים בתורה, המציינים את ערב פסח כ- "חג הפסח", לעומת שאר ימי החג המכונים "חג המצות" (שמות יב, ויקרא כג ג-ו, במדבר כח טז- יז).

לסיכום, שתי הגישות המסבירות את איסור עשיית מלאכה לאחר חצות יכולות לשמש אותנו גם בהסבר הדעות הנוגעות לעשיית מלאכה לפני חצות היום. לפי הסבר אחד, האיסור לפני חצות נובע מההפרעה הטמונה במלאכה להכנות לסדר. לפי הסבר שני, היום שבו קרב קרבן פסח מוגדר כחג, ועל כן אין לעשות בו מלאכה מתחילתו.

בהתבסס על מה שנאמר עד כה, נוכל להסביר את המחלוקת בעניין זמן תחילת האיסור. אם האיסור משקף את מעמדו המיוחד של היום, נצפה כי האיסור יתחיל בתחילת היום; או בלילה הקודם- כדברי בית שמאי, או בעלות השחר- כדברי רבי אליעזר בן יעקב. מצד שני, אם האיסור נועד למנוע את ההפרעה שבמלאכה, אפשר שהוא מתחיל מזריחת החמה, מועד תחילת יום העבודה, כדברי בית הלל ורבי יהודה (עיין תוספות ב: ד"ה "רבי").

ג. איסור מלאכה ככלל

לפני שנמשיך, עלינו להדגיש כי מדובר בשתי גישות יסודיות לאיסור מלאכה ככלל. ישנם מקרים ברורים בהם איסור מלאכה הוא מאפיין בסיסי של יום טוב. כך זה למשל ביום טוב ובשבת. באופן דומה, ישנים מקרים בהם אנו נמנעים ממלאכה בשל ההפרעה שיש בה. איסור המלאכה של אבל הוא דוגמא לאיסור שנועד למנוע הסחת דעתו של האבל.

בעניין חול המועד, אנו מוצאים מחלוקת דומה. הירושלמי (מועד קטן ב, ג) מצביע על כך שאיסור מלאכה בחול המועד נועד לאפשר לאדם לנצל את ימי החג ללימוד תורה. אולם ישנם ראשונים (דוגמת הרמב"ן במועד קטן) הסבורים כי איסור זה מן התורה בגלל דין יום טוב של ימים אלו. יש לצין כי רמת האיסור בערב פסח מקבילה לזו של חול המועד. (עיין פסחים נה:, מועד קטן יג.)

ד. המנהג שלא לעשות מלאכה לפני חצות

נחזור כעת לעסוק בדעת רש"י. תוספות טוענים כי אין מחלוקת בעניינים הנוגעים למנהג. לדבריהם, ניתן פשוט ללכת לבדוק מהו המנהג השכיח בציבור. במלים אחרות, תוספות סבורים כי המנהג תלוי לחלוטין בציבור ובאופן בו הוא פועל, מבלי קשר לקטגוריות הלכתיות. נוכל להבין את רש"י אם נקבל את העמדה לפיה מנהג עשוי להיות מושפע מן המסגרת ההלכתית. אם, למשל, המנהג שלא לעשות מלאכה בערב פסח נובע מכך שאנשים מחשיבים יום זה כחג, אז איסור מלאכה צריך להתחיל מתחילת היום- או מהלילה שלפני, או מעלות השחר (עיין רבנו דוד ב: ד"ה "מאימתי"). אם איסור מלאכה נובע מהיסח הדעת, כי אז הנקודה בה מתחיל האיסור אינה מוגדרת. מכל מקום, זריחת החמה, שהיא תחילת היום, נראית כמועד מתאים.

שתי גישות אלו למנהג משמעותיות מאד. אולם התעמקות בהן תישא אותנו אל מעבר לגבולות של שיעור זה.

סיכום:

עקבנו אחר איסור מלאכה בערב פסח בשלביו השונים. התחלנו עם ההלכה הבסיסית- איסור מלאכה לאחר חצות- שהוא כנראה איסור דאורייתא. המשכנו בעיסוק בדעות הסבורות כי איסור מלאכה שייך גם לפני חצות היום. בכל שלב עסקנו באיסור משתי זוויות שונות. גישה אחת רואה באיסור אופן להימנע מהיסח הדעת הכרוך בעשיית מלאכה. הגישה השנייה רואה באיסור פועל יוצא של מעמדו המיוחד של ערב פסח כיום חג.

שתי גישות אלו משקפות שתי הבנות יסודיות לגבי ערב פסח: 1. יום חג עצמאי הנובע מקרבן פסח. 2. יום המיועד להכנות לקראת הפסח. הבנות אלו חשובות מאד, ועלינו לזכור אותן כשאנו עוסקים בסוגיית איסורי חמץ בערב פסח (ה.).

מקורות לשיעור הבא - בדיקת חמץ בבית שכור:

1. גמרא ד. :"בעו מיניה רב נחמן בר יצחק..."

2. רש"י, תוספות ורש"ש על הסוגיה.

3. רש"י ב. ד"ה "אור".

4. משנה, בבא מצעיא קא.

שאלות:

1. מהו העניין בו מתלבטת הגמרא?

2. לדעת רש"י ב. האם השוכר או המשכיר יתחייבו בחמץ שיימצא בבית? ומה התשובה לשאלה זו לפי תוספות ב.?

3. מה המשמעות של מסירת המפתחות?