האם מותר ליהודי למכור את עצמו לעבד עברי

  • הרב בנימין תבורי
פרשת מקץ
האם מותר ליהודי למכור את עצמו לעבד עברי
 
בסוף הפרשה יוסף מאשים את האחים בגניבת גביע הכסף שלו. כתגובה, האחים מזכירים שהם החזירו את הכסף שהושב להם באמתוחתיהם, מעשה המורה על ישרותם, ולכן לא יעלה על הדעת שאנשים כשרים וישרים כמותם יגנבו מיוסף. האחים בטוחים כל כך בחפותם עד שהם מצהירים שאם ימצא הגביע אצל אחד מהם, אותו שימצא הגביע בידו יומת ושאר האחים יהיו עבדים ליוסף. יוסף אינו מקבל את דבריהם ופוסק שרק אותו שימצא הגביע אצלו יהיה לו לעבד ושאר האחים יהיו נקיים.
רש"י מבאר שיוסף רומז להם שאמנם כן היה ראוי לעשות כדבריהם, שלא זאת בלבד שזה שנמצא בידו יענש, אלא כלל האחים ראויים הם לעונש. "עשרה שנמצאת גניבה ביד אחת מהם, כלם נתפשים". אלא שיוסף נוהג עמם לפנים משורת הדין וקובע שרק זה שנמצא בידו יענש. הרמב"ן מפנה את תשומת לבנו לכך שמהצהרת האחים עולה שאין ראוי לדון את שאר האחים באותה המידה שבה דנים את זה שנמצאה הגניבה בידו. הגנב ביצע את העבירה ואין האחים האחרים אשמים, ויתכן שכלל לא היו מודעים למעשה אחיהם!? ומדוע באמת הציעו כל האחים שתשעת האחרים יהיו עבדים ליוסף? הרמב"ן מבאר שהאחים קנסו את עצמם וקבלו על עצמם עונש, אלא שיוסף לא היה מוכן לקבל את הצעתם. (בראשית מ"ד,ז-י"א. רש"י ורמב"ן על אתר).
האם מותר ליהודי להשתעבד לעבדות (בין לאדון בן ברית ובין לאדון שאינו בן ברית)? כתוב בתורה "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד" (ויקרא כ"ה, מ"ב). דרשו חז"ל בתורת כהנים (שם) "כי עבדי הם: שטרי קדם עליהם ראשון. אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים על תנאי שלא ימכר ממכרת עבד. דבר אחר, לא ימכרו ממכרת עבד: שלא יעמידנו בסימטא ויעמידם על אבן המקח". הנפק"מ בין שני הפירושים משמעותי. לפי הפירוש הראשון יהודי אינו יכול להימכר לעבדות כלל וכלל. מאידך, לפי הפירוש השני אין מניעה מיהודי להימכר לעבדות כל זמן שהמכירה מתבצעת באופן מכובד.
כאשר אדם מישראל גנב ואין בידו לשלם בית דין רשאים למכור אותו לעבדות (שמות כ"ב,ג'). הרמב"ם (הלכות עבדים א', ג') פוסק שאין ב"ד רשאין למכור את הגנב אלא לישראל. במקרה שבו אדם עבר ומכר את עצמו לעכו"ם המכירה חלה בדיעבד אף שהיה אסור לו לעשות כן, כפי שכתוב, "או לעקר משפחת גר" (ויקרא כ"ה, מ"ז). העיר המנחת חינוך (מצווה מ"ב) שבמוכר עצמו באיסור, המכר חל במוכר לעכו"ם בלבד, אולם מכירת יהודי לעבדות אצל יהודי בדרך איסור אינה חלה מכיוון שאין לבית הדין בעלות על גופו של היהודי. התורה נתנה להם רשות למכרו ממכרת עבד בהתאם לחוקים ומגבלות נוקשות. כל סטיה מהתנאים הנדרשים למכירה מפקיעה את חלותה של המכירה.
מלבד עבד שמכרו בית דין, ישנו עבד שמכר את עצמו לעבדות. כך פותח הרמב"ם את הלכות עבדים (א,א) "עבד עברי האמור בתורה זה ישראלי שמכרו אותו ב"ד על כרחו או המוכר עצמו לרצונו"  ובהמשך כתב "מוכר עצמו כיצד? זה ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו". מהו הצורך ב"רשות" התורה כדי שיהיה מותר לו למכור את עצמו? איזה איסור יש לאדם מישראל למכור את עצמו לעבדות?
לפי הפירוש הראשון בתורת כהנים, אדם מישראל הוא עבד לרבש"ע. אדם מישראל כבר נמצא תחת בעלותו של הקב"ה. ליהודי אין בעלות על גופו וממלא אין לו יכולת למכור את עצמו לעבד. אולם לפי הפירוש השני, מדוע לא יוכל אדם מישראל למכור את עצמו לעבד כל עוד הוא עושה זאת בצורה מכובדת? יתכן שהאיסור על אדם מישראל למכור את עצמו נובע מכך שעבד נפטר מקיום חלק מהמצוות.
בכסף משנה (הלכות איסורי מזבח ה,י) כתב הרב יוסף קארו שעבד עברי נפטר מחלקם של המצוות. אף שהלחם משנה ואחרים תמהו על דבריו והתקשו להבין לאיזה מצוות מכוונים דבריו, יתכנו מספר פירושים אפשריים. הראשונים (קידושין יד:) דנו האם מותר לו לשאת שפחה כנענית (עבד שמכרו בית דין מותר בשפחה כנענית). עוד מצאנו בירושלמי ברכות (ג,א) שעבד פטור מקריאת שמע. נראה שעבד אינו יכול לקבל על עצמו עול מלכות שמים שלימה כאשר יש עליו את עול אדונו האנושי.
מה הדין כאשר אדם מכר את עצמו באיסור, לדוגמא כאשר לא "העני ביותר"? אם נניח שאין גופו של יהודי ברשותו אלא ברשות האדון ה', הרי ששום מכר לא יחול. כך כתב המנחת חינוך (שם). מאידך אם נבין שהאיסור למכור את עצמו נובעת מהפטור ממצוות שמתלווה לעבדות, יתכן שבדיעבד המכר יחול. ואכן מצאנו בתוספתא (ערכין ה,ג) מפורש שאף שאסור לאדם למכור את עצמו אלא אם כן העני ביותר, מ"מ בדיעבד המכירה חלה בכל מקרה.
ספר המקנה (קידושין יד:) הקשה על הדברים הנ"ל. אפילו אם האיסור נובע מהפטור ממצוות, מ"מ כלל הוא בידינו "כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד, אי עביד לא מהני". פעולה שנעשית בניגוד להלכה, אינה תופשת חלות  הלכתית. בעניננו, מכירה שנעשית בניגוד להלכה לא תחול. אולם פרופ' א. שוחטמן ("מעשה הבא בעבירה", ירושלים: מוסד הרב קוק 1981, עמ' 55) כתב שאין זה ברור כל כך שהכלל הזה נוהג גם בדיני מכירה.
ראינו שאסור לבית דין למכור יהודי למי שאינו יהודי. ואף האדם עצמו אסור למכור את עצמו למי שאינו בן ברית, ועוד שאסור לו למכור את עצמו אם לא שהעני ביותר. במקרה שבו מכר את עצמו שלא על פי התנאים בהלכה, נאמר בתוספתא שהמכירה תקפה, אולם ספר המקנה והמנחת חינוך סבורים שבמקרה כזה, שהמכירה התבצעה באיסור, אין המכירה תקיפה.
לאחר מות יעקב, האחים חוששים שעתה "ישלם" להם יוסף על מה שהם עשו לו.  האחים מציעים את עצמם ליוסף לעבדים (בראשית נ',י"ח), אולם יוסף אינו מקבל את ההצעה בטענה שהוא אינו במקום ה'. אפשר להסביר שיוסף אומר להם שכולנו עבדים לרבש"ע. יוסף אינו יכול לקנות אותם, כיוון שהוא אינו במקומו של האדון ה'.