הגדרת אבר מן החי ובשר מן החי

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

חולין דף קב – הגדרת אבר מן החי ובשר מן החי

בתורה יש שני פסוקים בנוגע לאיסור אכילת בעל חיים חי. בגמרא מבואר שפסוק אחד מדבר על איסור אבר מן החי והפסוק השני מדבר על איסור בשר מן החי:

"אמר ר' יוחנן: לא תאכל הנפש עם הבשר - זה אבר מן החי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו - זה בשר מן החי ובשר מן הטרפה, ור"ש בן לקיש אמר: לא תאכל הנפש עם הבשר - זה אבר מן החי ובשר מן החי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו - זה בשר מן הטרפה."

בגמרא למדים מכך, שהתורה הזכירה את שני האיסורים בנפרד, שיש שני דינים נפרדים: איסור בשר מן החי, באיסור זה הגידים והעצמות לא מצטרפים עם הבשר להשלמת שיעור כזית משום שאין בהם טעם ואינם ראויים באכילה ולכן, רק אדם שאכל כזית (שכולו בשר) מבעל חיים יהיה חייב מלקות; ואיסור אבר מן החי, באיסור זה אדם שאוכל אבר מן החי לוקה אפילו היה בו מעט בשר והשאר גידים ועצמות (הם מצטרפים ביחד להשלים שיעור כזית).

הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק ה ב-ג) מחלק בין שני האיסורים וכותב שאבר מן החי הוא אבר שפירש מבעל החיים כברייתו (עם הבשר הגידים והעצמות) ובכלל זה גם אבר שאין בן גידים ועצמות כלל כגון הלשון, ובשר מן החי הוא כאשר פירש בשר ללא הגידים והעצמות (חלק של בשר מהאבר).

לדעת הרמב"ם (ורש"י דף קג, ב ד"ה חלקו מבחוץ), לאחר שפירש האבר מבעל החיים באופן שכעת הוא נאסר משום אבר מן החי, אפילו אם יאכל ממנו רק כזית (ולא את כל האבר), יתחייב האוכל במלקות משום אבר מן החי. אולם, רוב הראשונים (תוספות רא"ש, תוספות צו, ב ד"ה ורבי יהודה, ראב"ד ומגיד משנה על הרמב"ם) סוברים שאין איסור אבר מן החי אלא אם כן אכל אבר שלם, אבל אם לא אכל אבר שלם הוא יהיה חייב משום בשר מן החי.

יתכן לומר בדעת הרמב"ם שמכיוון ובשעת תלישת האבר מגוף בעל החיים לא היה עליו איסור של בשר מן החי (האיסור היה אבר מן החי), לא יתכן לומר שכעת יחול איסור חדש של בשר מן החי. לשיטת הראשונים ניתן לומר שאיסור אבר מן החי הוא אותו איסור של בשר מן החי אלא שהדבר תלוי באכילה ולכן אם חתך מהאבר בשר, על אף שאין איסור של אבר מן החי (משום שלא אכל אבר שלם), מכל מקום עדיין נשאר איסור בשר מן החי.

הרב ירון בן צבי