יומא | דף פז | תפילת נעילה

נאמר בגמרא (פז ע"ב):

"מאי נעילת שערים? רב אמר צלותא יתירתא, ושמואל אמר 'מה אנו מה חיינו'".

לדעת שמואל עיקר תפילת נעילה הוא תוספת בקשה ותחנון, ואילו לדעת יש להוסיף תפילה שלמה. הצד השווה לרב ולשמואל הוא שתפילת נעילה נועדה להוסיף תפילות ותחנונים, וכדרך שלמדנו בתלמוד הירושלמי (ברכות ד, א):

"מניין לנעילה? אמר רבי לוי: 'גם כי תרבו תפלה' – מכאן שכל המרבה בתפילה נענה".

בירושלמי הנ"ל נחלקו אמוראים לגבי זמנה של תפילת נעילה. כידוע, אנו נוהגים להתפלל תפילה נעילה סמוך לשקיעת החמה, כביטוי לנעילת שערי שמיים. אכן, כאשר התחושה היא שהשערים ננעלים, יש דחף טבעי ומתבקש להרבות בתפילה ולנצל את ההזדמנות האחרונה.

מורנו הרב עמיטל ז"ל הסביר שבתפילה בכלל, ובתפילת נעילה בפרט, יש שתי בחינות: הבחינה האחת היא בקשת צרכים ותחנונים, והבחינה השנייה היא בקשה לקרבת ה'. בהתייחסו לתפילת נעילה מדגיש הרמב"ם (תפילה א, ז) דווקא את הבחינה הראשונה:

"וכן תקנו תפלה אחר תפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה ביום התענית בלבד כדי להוסיף תחנה ובקשה מפני התענית, וזו היא התפלה הנקראת תפלת נעילה, כלומר ננעלו שערי שמים בעד השמש ונסתרה, לפי שאין מתפללין אותה אלא סמוך לשקיעת החמה".

עם זאת, הרב עמיטל ביקש להציע כי בכל הנוגע לתפילת נעילה, תוספת התחנונים איננה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי המביא לקרבת א-לוהים. אנו מחפשים מה עוד לבקש מאת ה', אך רצוננו בעצם הקרבה, בעצם הזכות לשפוך שיח לפני ריבונו של עולם.

עוד ביאר הרב עמיטל כי ריבוי התפילה עשוי להוביל את האדם לחשוף את הנקודות הכמוסות והפנימיות ביותר בליבו. על ריבוי התפילה שמזכיר הירושלמי אנו קוראים גם אצל חנה (שמואל א א, יב-יג):

"וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה' וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ: וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה".

חנה התפללה תפילה ברורה וסדורה, אך לאחר שהרבתה להתפלל עברה לתפילה עמומה, ללא ביטוי בקול וללא ומילים. דומה שזו הסיבה לכך שעלי חשבה לשיכורה.

בתפילה הסדורה מתקשה האדם לשמוע את קול הלב, הצפון במעמקים – "עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא מִי יֵדָעֶנּוּ" (ירמיה יז, ט). רק ריבונו של עולם, "חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת" (שם, י), יודע לפרש את שֶׁעַל ליבנו.

עוסקים אנו בהלכות תפילת נעילה עם נעילתה של מסכת יומא. כפי שכתבנו בעיון הפתיחה למסכת, פירוש המילה "יומא" הוא 'היום' – היום המיוחד ביותר בשנה. משהו מאותו יום גדול ניסינו לחוש במהלך לימוד המסכת, וכעת, עם פרידתנו מן המסכת, אנו מקווים שהנעילה תבטא ריבוי ותוספת – תוספת של רצון לקרבת ה', לחיבור אל הגנוז במעמקי הלב.

מי ייתן ומסכת יומא תלווה אותנו בכל הימים כולם, ונזכה להתחיל מסכתות וספרים אחרים ולסיימם, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים.