שבת | דף לח | החזרת אוכל לכירה

ההיתר להחזיר אוכל לכירה בשבת תלוי במספר תנאים, בין התנאים נאמר:

"אמר חזקיה משמיה דאביי: הא דאמרת עודן בידו מותר - לא אמרן אלא שדעתו להחזיר, אבל אין דעתו להחזיר - אסור. מכלל דעל גבי קרקע, אף על פי שדעתו להחזיר - אסור.

איכא דאמרי, אמר חזקיה משמיה דאביי: הא דאמרת על גבי קרקע אסור - לא אמרן אלא שאין דעתו להחזיר, אבל דעתו להחזיר - מותר. מכלל שבעודן בידו, אף על פי שאין דעתו להחזיר – מותר".

לגירסה הראשונה, ישנם שני תנאים הנדרשים כדי להתיר את החזרת התבשיל לכירה. ראשית, כאשר מרים האדם את הכלי צריך לעשות זאת מתוך מחשבה שברצונו להחזירו. שנית, אין להוריד את הכלי מידיו. לגירסה השניה, יש צורך בקיומו של אחד מהתנאים בלבד כדי להתיר החזרת תבשיל לכירה.

רב האי גאון וראשונים נוספים (רי"ף, רא"ש, רמב"ם, רשב"א ועוד) כתבו שיש לפסוק כגרסה הראשונה על אף שמדובר בספק אסור דרבנן[1] של החזרה (בניגוד לשאר איסורי דרבנן, שבהם מקלים בספקות). הסיבה לכך היא משום שהחזרה דומה מאוד לבישול "וקרוב הדבר לבא לידי איסורא דאורייתא הויא לה כדאורייתא ולפיכך הלכו בה להחמיר כשל תורה" (חידושי הרשב"א). מנגד, רבי ברוך מגרמייזא (ספר התרומה, רלא) וראשונים נוספים (רי"ד, ריטב"א, מאירי ועוד) כתבו שיש לפסוק כגירסה השניה ולהתיר החזרה כאשר מתקיים תנאי אחד בלבד.

רבי יום טוב אשבילי (ריטב"א) כתב שיש להקל משום שמדובר בספק דרבנן. מדבריו נראה לומר שיש להתיר החזרה בהתקיים תנאי אחד בלבד על אף שמדובר ב'דבר שיש לו מתירין' ובספק שבדבר שיש לו מתירין יש להחמיר בשבת.[2] כלומר, לדעתו, אפילו בספק שבדבר שיש לו מתירין יש להקל. באופן זה פסקו רבי חזקיה די סילוה (או"ח תצז ג), רבי יוסף תאומים (הלכות יום טוב חלק ב פרק א) ועוד. ניתן להביא גם את דברי הר"ן בנדרים (דף מז עמוד ב ד"ה ת"ש המקדש בערלה אינה מקודשת) כראיה לשיטה זו:

"ולענין הלכה לגבי נודר עצמו דאמר אלו אפילו החליפן אחר נודר אסור בהן והיינו מתני' אבל כשהדירו אחר וכן נמי בנודר עצמו דלא אמר אלו מסתברא דלקולא נקיטי' דכיון דבכי האי גוונא גבי אסורי הנאה דעלמא ליכא למימר דחלופיהן כגדוליהן דמי אלא מדרבנן בעלמא וכדפרישית לעיל הוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא ואפילו עבר והחליפן חליפין מותרין".

נראה לומר שהר"ן מבין שגם בדיני נדרים יש להקל בספק דרבנן על אף שנדר ניתן להתיר (ובכך מהווה דבר שיש לו מתירין).