שבת | דף קמז | המנער טליתו
בתחילת הסוגיה דנה הגמרא (קמו - קמז) בהלכות ניעור בגדים מלכלוך:
"אמר רב הונא: המנער טליתו בשבת - חייב חטאת.
ולא אמרן אלא בחדתי, אבל בעתיקי - לית לן בה. ולא אמרן אלא באוכמי, אבל בחיורי וסומקי - לית לן בה. והוא דקפיד עלייהו".
רב הונא מחדש שהמנער את טליתו בשבת חייב חטאת, משום שעובר על מלאכת מלבן, והגמרא מסייגת דין זה דווקא לבגדים מסויימים שבני אדם מקפידים על נקיונם. הראשונים על אתר נחלקו בהבנת עיקר דינו של רב הונא: מה מנער האדם מן הבגד?
דעת רש"י (ד"ה המנער) היא שמדובר במי שמנער את טליתו מן העפר שעליה. אך התוספות (ד"ה המנער) חלקו עליו:
"המנער טליתו - פי' ר"ח מן הטל שעליו דהיינו כיבוס וליבון חייב חטאת...
אבל בניעור מן העפר כדפירש בקונטרס אין נראה שיהא שייך ליבון".
התוספות סבורים שניעור אבק לא ייחשב כליבון, ודווקא כאשר מנער מים מן הבגד יש בכך משום כיבוס. לכאורה נראה שרש"י עצמו מודה במקום אחר לדברי התוספות. שהרי בגמרא לעיל (קמא עמוד א) נאמר שכאשר יש טיט על הבגד מותר לכסכס אותו מבפנים, ופירש רש"י שם (ד"ה מבפנים):
"דלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן, ומלבן ממש לא הוי, דאין נותן שם מים".
כלומר, רש"י עצמו סבור שכיבוס בלי מים לא נחשב כיבוס, וממילא הקשה רבי עקיבא איגר (בגיליון הש"ס) שדברי רש"י בשני המקומות סותרים אלו את אלו.
עם זאת, נראה שרש"י עצמו היה מודע לסתירה זו. זאת משום שבסוגייתנו (ד"ה חייב) נימק את חיוב החטאת בניעור טלית במילים: "דזהו ליבונה", ונראה שבכך התכוון לרמוז שדין הטלית המכוסה אבק שונה מדין הבגד שהתלכלך בטיט.
כיצד יש להבין את חילוקו של רש"י? בדין בגד המלוכלך בטיט ישנה מחלוקת חשובה בין האחרונים. כאשר יש מראה טיט על הבגד, והאדם מבקש לשפשף את הבגד כדי להסיר את המראה, כותב הט"ז (אורח חיים שב, ו) שהדבר מותר. לעומת זאת, דעת המשנה ברורה (בביאור הלכה שם ד"ה דהוי) לאסור, ובדבריו הוא נתלה בין השאר בשיטת רש"י:
"נראה עוד דלדעת רש"י, דמחייב חטאת במנער הטלית מן האבק שעליו, גם בזה יש חיוב חטאת כיון שהוא מכוין לצחצחה... דדרך בני אדם להקפיד בכל גווני כשיש עליו רושם לכלוך מטיט וצואה ממילא זה שמעביר הרושם ומצחצחו הוי בכלל מלבן".
מן ההקשר הרחב של הדברים שם עולה שהמשנה ברורה הבין ברש"י שכיבוס ללא מים נחשב כיבוס בכל מקום שבו הוא מצליח להסיר את הלכלוך מן הבגד ודרך בני אדם להקפיד על הלכלוך. לשיטתו, דווקא כאשר כיבוס ללא מים לא מצליח להסיר את הלכלוך כליל אין בכך חיוב.
אמנם נראה שהט"ז הבין את שיטת רש"י באופן אחר (אם לא נניח שהוא חולק עליה). ניתן להציע שרש"י מחלק בין סוגים שונים של לכלוכים:
א. לכלוכים שדבוקים לבגד, כגון טיט, דרך כיבוסם היא על ידי מים שמפרידים את הלכלוך מן הבגד. ממילא, הסרה של לכלוך כזה ללא מים לא נחשב כדרך כיבוס.
ב. לכלוכים חיצוניים לבגד. הסרה של לכלוכים כאלו נעשית כדרכה גם ללא מים, שהרי אין צורך להפריד את הלכלוך מן הבגד אלא רק לנער אותו, ודי בכך כדי להיחשב כמלאכת מלבן.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)