שבת | דף קא | 'הני ביצאתא דמישן'
מותר לטלטל בספינה שיש לה עשרה טפחים משום שהיא רשות היחיד. כאשר אין לספינה מחיצות של עשרה טפחים, אך היא בעלת שטח של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים הדין שלה הוא כשל כרמלית ואסור מדרבנן לטלטל בה אלא רק בתוך ארבע אמות. על אף האמור, הגמרא בסוגייתנו דנה בספינה שיש לה מחיצות של עשרה טפחים אך אסור לטלטל בה:
"מר רב הונא: הני ביצאתא דמישן אין מטלטלין בהן אלא בארבעה".
רש"י (ד"ה ביצאתא) כותב שמדובר על ספינות קטנות שהיו בנויות כך שלמעלה הן היו רחבות וככול שהיו יורדים לתחתית הספינה הן היו צרות יותר עד שהקצה היה חד כסכין. בהמשך דבריו (ד"ה אין מטלטלין בתוכן) הוא כתב שלא מטלטלים בספינה זו היות והיא אינה רשות היחיד, משום שאין שם רוחב של ארבעה. בעלי התוספות (ד"ה הני ביציתא דמישן) הקשו על דברי רש"י, שהרי מקום שאין בו ארבעה על ארבעה הוא מקום פטור ואם כן מדוע שיהיה אסור לטלטל שם?
בעקבות קושייתם של בעלי התוספות יש ראשונים (ריטב"א, ר"ן ועוד) אשר הסבירו שכרמלית אינה צריכה ארבעה טפחים בתחתית שלה כמו רשות היחיד. הסיבה לכך היא שברשות היחיד החמירו שהמקום יהיה ראוי לשימוש; כלומר, די שבמקום מסויים יהיה בכרמלית רוחב של ארבעה.
יחד עם זאת, יתכן להסביר את דעת רש"י באמצעות דברי הרמב"ם (הלכות שבת יד, ו):
"בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית אפילו עמוק מאה אמה אם אין בו ארבעה. רה"ר שהיתה עליה תקרה או שאין ברחבה ט"ז אמה הרי היא ככרמלית, אצטבא שבין העמודים העומדים ברה"ר הרי היא ככרמלית, וצדי רה"ר ככרמלית, אבל בין העמודים הואיל ורבים דורסין ביניהן הרי הן רה"ר".
מדברי הרמב"ם אנו למדים שבור בכרמלית, אפילו אם העומק שלו הוא מאה אמה, אם אין לו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים דינו יהיה ככרמלית; רצוני לומר, נראה להסביר שלדעת רש"י מקום שנמצא על כרמלית והוא פחות מארבע לא נחשב כמקום פטור אלא דינו ככרמלית וגם המחיצות לא יוצרות הפרדה במקרה שכזה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)