פסחים | דף קטז | ויביאנו אל המקום הזה

המשניות בדף קט"ז מביאות את תוכן ה"מגיד" שבליל הסדר: שאלות "מה נשתנה", מדרש הכתובים המתחיל בגנות ומסיים בשבח, אזכור "פסח, מצה ומרור" ולבסוף ברכת "גאל ישראל". בעיון זה נעמוד על נקודה אחת הרמוזה במשנתנו, אך חסרה מסדר ההגדה המקובל. כך נאמר במשנה:

"מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ודורש מ'ארמי אובד אבי' עד שיגמור כל הפרשה כולה".

המשנה קובעת כי יש לומר בהגדה את פסוקי מקרא הביכורים ואת מדרש ההלכה המתייחס אליהם. פסוקים אלה אכן קשורים במהותם לליל הסדר, שכן הם עוסקים בשעבוד ישראל במצרים ובגאולתם. המשנה קובעת בפירוש שיש לדרוש פסוקים אלה עד לסיומה של הפרשייה (דברים כ"ו, ה-ט):

"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".

אולם בסדר ההגדה המוכר לנו מסתיים מדרש ההלכה פסוק אחד לפני סיומה של הפרשייה, ואיננו מזכירים כלל ועיקר את הפסוק האחרון – "ויביאנו אל המקום הזה"! הרד"ץ הופמן (שו"ת מלמד להועיל ג, סה) עמד על כך, והסביר:

"ונראה לתרץ הכל בס"ד, דהנה מתני' דסדר של פסח נשנה בזמן שבית המקדש קיים... אמנם עיקר השבח היה מספר בפסוק 'ויביאנו אל המקום הזה', וזה עיקר השבח שה' יתברך משרה שכינתו בתוכנו בבית המקדש... אך לאחר החורבן בודאי לא אמרו 'ויביאנו אל המקום הזה', ואפשר דבבבל אפילו בזמן הבית לא אמרו 'ויביאנו אל המקום הזה', ומעתה היה חסר עיקר השבח בפרשת ארמי אובד".

אם כן, הרד"ץ הופמן מתאר שתי הגדות: הגדת הגלות, שאותה אנו מכירים, והגדת הגאולה, אשר בה השתמשו בבית המקדש, ובשיאה עומד הפסוק "ויביאנו אל המקום הזה".

בדברי ראשונים מצאנו אזכור עקיף לעניין זה. רוב הראשונים (ראה למשל רש"י ורשב"ם בראשית הפרק) מסבירים ששתיית ד' כוסות היא כנגד ארבע לשונות של גאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. גם כאן אזכורן של "ארבע לשונות" איננו מדויק, שכן בפסוק מצאנו גם לשון חמישית: "והבאתי אתכם אל הארץ" (שמות ו', ח). ואמנם, בסדר ההגדה שבסידור האבודרהם מצאנו:

"אסור לשתות אחר מצת אפיקומן, חוץ משתי כוסות... אבל כוס חמישי התירו, שיש סמך מעט מן הפסוק, כנגד 'והבאתי אתכם'".

לא ניכנס כאן לדיון הענף בשאלת הכוס החמישית, אך לענייננו, האבודרהם אכן עומד על כך שסדר ארבע הכוסות מחסיר את 'השורה התחתונה' – ביאת ישראל לארץ ישראל, ומשום היו שהוסיפו גם כוס חמישית.

כאמור, על פי דין המשנה יש לומר בהגדה את מדרש חז"ל על פרשיית מקרא ביכורים כולה. אם נעיין במדרש זה נמצא שהוא מעמידנו בפני המורכבות הגדולה בדבר מעמדו של עם ישראל בדורות האחרונים, מיום שזכה בחסדי ה' לשוב אל ארצו. כך נאמר במדרש (ספרי דברים, פרשת כי תבוא פסקה ש"א):

"'ויביאנו אל המקום הזה' זה בית המקדש. או יכול זה ארץ ישראל? כשהוא אומר 'ויתן לנו את הארץ הזאת' הרי ארץ ישראל אמורה, ומה תלמוד לומר 'ויביאנו אל המקום הזה'? בשכר ביאתנו אל המקום הזה נתן לנו את הארץ הזאת".

המדרש עומד על המתח האדיר שבקיום יהודי בארץ ישראל כאשר אין בה בית מקדש. מחד גיסא יש להודות על עצם לשון הגאולה "והבאתי", דהיינו על הזכות להיות בארץ ישראל, ומאידך גיסא נקודת הכוח והעוצמה של ישיבתנו בארץ ישראל נעוצה בבניין בית המקדש, ולכך, לצערנו, טרם זכינו בדורנו.

בליל הסדר ובכל השנה כולה נדרשים אנו לא רק להודות על העבר, אלא גם לבקש ולהתחנן על העתיד, שנזכה לקיים את דין המשנה ו'לגמור את כל הפרשה', הן ביחס לירושת הארץ הן ביחס לבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.