זֵרִים

בתיאור כלי המשכן, מצינו כי ישנם זרים בארון, בשולחן ובמזבח הזהב. הנחתנו היא כי יש משמעות לעובדה שדוקא בשלושת הכלים הללו ישנם זרים, ובשיעור זה ברצוננו לבחון מקרים אלו. וכך אומרת הגמרא ביומא:

 "אמר רבי יוחנן שלשה זירים הן: של מזבח (הכוונה למזבח הקטורת), ושל ארון ושל שולחן. של המזבח זכה אהרון ונטלו, של שולחן זכה דוד ונטלו, של ארון עדין מונח הוא כל הרוצה ליקח יבוא ויקח. שמא תאמר פחות הוא תלמוד לומר בי מלכים ימלוכו" (עב:).

ישנם מספר מקורות המקבילים לגמרא זו. כך, המדרש משבח את מעלותיה העצומות של התורה ואומר:

"אמר רבי שמעון בן יוחאי (אבות ד, יז): שלשה כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהנה וכתר תורה. כתר מלכות, זה השלחן, דכתיב בו: 'זר זהב סביב' (שמות כ"ה, כד). כתר כהונה, זה המזבח, דכתיב בו: 'זר זהב סביב' (שם ל', ג). וכתר תורה זה הארון, דכתיב בו: 'זר זהב' (שם כ"ה, יא). למה נכתבים זר ונקראים זר, אלא לומר לך אם אדם זוכה נעשים לו זר, ואם לאו זר. ומפני מה בכולן כתיב: 'ועשית לו' (שם שם, כד; שם ל, ג), ובארון כתיב: 'ועשית עליו' (שם כה, יא), ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן, זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן"

                      (שמות רבה ל"ד, נוסח דומה מופיע בקהלת רבה ז, א).

ראשית, מדרש זה מוסיף לגמרא לשון כתר: כתר מלכות, כתר כהונה וכתר תורה.

שנית המדרש מוסיף דרשה לגבי המלה זר - מדוע ההבדל בין הקרי והכתיב - "אלא אם אדם זוכה נעשה לו זֵר ואם לאו אז הוא זַר".

שלישית המדרש אומר מפורשות כי כתר תורה מעולה יותר מכולן ואם זכה אדם לתורה כאילו זכה בכולן.

באבות דרבי נתן מובאים דברי רבי שמעון:

"רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הם, אלו הן: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן. כתר כהונה כיצד? אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה שנאמר 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם' (במדבר כח). כתר מלכות אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות שנאמר 'ודוד עבדי נשיא להם לעולם' (יחזקאל לז). אבל ספר תורה אינו כן עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול שנאמר 'הוי כל צמא לכו למים' (ישעיהו נה) הוי עמל בדברי תורה ואל תתעסק בדברי בטלה"     (פרק מא, א).

גם במדרש זה מדובר על שלושה כתרים אלא שכאן אין התייחסות לכלי המשכן: לשולחן, למזבח הקטורת ולארון.

שנית, הכתוב מוסיף כי כתר שם טוב עולה על כל הכתרים האחרים כולל על כתר תורה.

שלישית, הוא מחדד כי בניגוד לכתר כהונה וכתר מלכות שלא נותנים לאדם גם אם הוא נותן כל כסף וזהב שבעולם, כתר תורה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול.

מזבח קטורת - זכה אהרון ונטלו

זֵר המזבח הוא סימן לכתר כהונה, כפי שעולה מכמה מקומות:

1. בברכת משה לשבט לוי נאמר:

"יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך"    (דברים ל"ג, י).

עבודת הקטורת מייחדת את הכהונה, והיא עבודת כהונה מובהקת.

2. כך גם עולה מנבואת הפורענות של איש האלוקים אל עלי שם נאמר ביחס לאהרון הכהן:

"ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטורת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את כל אישי בני ישראל"                                                  (שמואל א ב', כח).

3. בדרך זו ניתן להסביר את התגובה למעשי המלך עוזיהו כאשר הוא נכנס להקטיר קטורת:

"וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלוקיו ויבוא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כהנים לה' שמונים בני חיל. ויעמדו על עוזיהו המלך ויאמרו לו: לא לך עוזיהו להקטיר לה', כי לכהנים בני אהרון המקודשים להקטיר. צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מה' אלוקים" (דברי הימים ב כ"ו, טז ואילך).

יתכן כי במעשה זה ביקש עוזיהו כהונה גדולה, והיה במעשהו זה מעילה בה'. כתגובה למעשיו, הכתוב מדגיש בדברי עזריהו הכהן כי על הכוהנים בני אהרון מוטל התפקיד להקטיר את הקטורת ולא למלך ישראל, וחייבת להיות הפרדה ברורה בין כהונה למלכות.

4. בדברי הימים במסגרת תיאור מפקד הלווים שעורך דוד נאמר:

"בני עמכם אהרון ומשה ויבדל אהרון להקדישו קודש קודשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם" (דברי הימים א כ"ג, יג).

מכל האזכורים הללו יוצא כי הקטורת מייחדת את עבודת הכהונה. נזכור בהקשר זה כי הקטרת הקטורת הינה עבודה יומיומית המתבצעת בבוקר ובין הערביים. בנוסף, אחת העבודות המרכזיות ביום הכיפורים הינה כניסת הכהן הגדול לפני ולפנים להקטיר קטורת בקודש הקודשים, כך שהקטורת במהותה יוצרת חיץ ומאפשרת את עצם הכניסה לקדש הקדשים^[1].

שולחן לחם הפנים - זכה דוד ונטלו

הזֵר שעל שולחן לחם הפנים מסמל את כתר המלכות. השולחן הינו סימן לעושר מלכים, ודוד זכה במלכות לו ולזרעו עד עולם.

הבטחה זו שנאמרה לדוד מוזכרת בכמה מקומות, לדוגמה:

"ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם"  (שמואל ב ז', טז).

"מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם"   (תהילים י"ח, נא).

"הלא לכם לדעת כי ה' אלוקי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח"

                                              (דברי הימים ב י"ג, ה).

מדוע דוקא הזר שעל השולחן מסמל את המלכות? נראה לבאר זאת כך:

המלכות מתאפיינת על ידי שלטון ועל ידי יכולת השפעה. הגילוי של המלכות הינו דוקא בעולם החומרי, במזון, בביטוי הגשמי ביותר. שולחן מלכים הוא ביטוי המבטא את יכולת האדנות המתבטאת בנתינת השפע וההשפעה- הלחם. לחם הפנים רומז לקיום הבסיסי החומרי הניתן על ידי המלכות.

גדולתה של המלכות ניכרת ביכולת להעניק את הקיום הבסיסי ביותר, והדבר בא לידי ביטוי בלחם- המאכל הבסיסי של האדם. על כן הביטוי המעשי לייצוג המלכות במקדש הוא הזר שעל השולחן, ובו לחם הפנים.

יוצא מכאן כי באופן סמלי ומעניין ביותר, בתוך ההיכל מיוצגים יחדיו כהונה ומלכות. על פניו, העובדה כי לכתר כהונה ישנו ייצוג בתוך ההיכל הינו דבר מאוד מובן והגיוני, הרי ההיכל הוא מקום העבודה שבו רק כוהנים רשאים להיכנס. אולם מדוע ישנו רמז לכתר מלכות בתוך ההיכל? הרי יש לכאורה עניין של הפרדה בין כהונה למלכות, המלכות עוסקת בעניין הנהגת חיי השעה ואילו הכהונה עוסקת בחיי עולם!

 

אמנם ישנם שני דברים הקושרים את המלכות ישירות אל הקודש:

תחילה, למרות שהמשיחה מופיעה בתורה ביחס לכוהנים ולכלי המשכן ואין היא קשורה למלכים, מצינו כי גם המלכים נמשחו בשמן המשחה:

"כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנאמר 'ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו', ומאחר שמושחין המלך הרי זה שזוכה לו ולבניו עד עולם שהמלכות ירושה שנאמר 'למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל'"

                                   (רמב"ם הל' מלכים פ"א, הלכה ז).

מבלי שנכנס כאן לשאלה האם המלכות הינה לכתחילה או בדיעבד, מן העובדה שמושחים את המלכים בשמן המשחה ברור כי המלכות קשורה באופן מהותי לקודש, ויונקת ממנו.

הלכה נוספת המתייחסת לזיקה בין מלכות למקדש היא ההלכה הקובעת כי:

"אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד"

                                                                            (יומא סט.).

רש"י שם מבאר את ההיתר למלכי בית דוד כך: "שחלק להם המקום כבוד להראות שמלכותו שלמה".

באופן דומה, הגמרא בסנהדרין (כ:) דורשת את הפסוק 'כי יד על כס י-ה' על מלכות ישראל, על פי הכתוב 'וישב שלמה על כסא ה' למלך'. מלך מבית דוד מייצג את כלל ישראל ומלכותו היא מעין מלכותא דרקיעא המייצגת את מלכות ה'.

ארון - כל הרוצה ליקח יבוא ויקח

הזֵר השלישי, הפנימי ביניהם, הוא הזֵר אשר על הארון. זֵר הארון הוא סימן לכתר תורה. בארון מונחים הלוחות ושברי הלוחות, ובארון או לצדו מונח ספר התורה, על כן הזיקה בין הארון לתורה היא ברורה^[2].

הזכרנו בעבר כי הארון ובו לוחות הברית וספר התורה מונחים במקום בריאת העולם, כביכול כלשון הזוהר שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. ספר התורה מונח פיזית במקום הבריאה, שם מונחת תכנית העולם. בניגוד לזרים המייצגים את הכהונה והמלכות המצויים בקודש על השולחן ועל מזבח הקטורת, הזר שעל הארון מצוי בקדש הקדשים. אף על פי שמצד הקדושה, המקום בו מונח הארון הוא המקודש ביותר, מבחינת המהות התורה שייכת לכלל ישראל "עדיין מונח הוא, וכל הרוצה ליקח יבוא ויקח".

הגמרא ממשיכה: "שמא תאמר פחות הוא - תלמוד לומר בי מלכים ימלוכו". הגמרא אומרת כי התורה ממליכה את המלכים מפני שהמלכות מתקיימת על ידי חכמת התורה המלמדת למלך דינים ומשפטים ישרים. היות והתורה ממליכה מלכים, היא בודאי גדולה מן המלכות כי גדול הממליך מלך יותר מן המלך עצמו (רש"י שם). כתר תורה גדול יותר מכתר מלכות, וכל שכן שגדול הוא מכתר כהונה שהרי מלך קודם לכהן גדול (הוריות יג.).

התורה הקשורה באופן מפורש לקב"ה היא מעל לכתרים האחרים, מחד היא פנימית יותר ועליונה יותר, ומצד שני היא שייכת לכל אחד מישראל.

 

 

 

מדוע ישנו זר דווקא לכלים אלו?

נשאלת בסופו של דבר השאלה, מדוע דווקא בשלושת הכלים הללו ישנם זרים, ומה המשמעות של תכנים אלו במקדש^[3]?

לשאלה זו, ניתן לתת תשובה מעשית וטכנית כאחת:

מן הצד הטכני: למנורה אין כל אפשרות שיהיה זר שהרי היא עשויה מקשה זהב (תוך זיקה הדוקה לכפורת והכרובים העשויים גם כן מקשה זהב) ואין כל אפשרות מעשית שיהיו בה בדים לנשיאתה. כך גם במזבח הזהב לא שייך שיהיה לו זר, והוא עשוי נחושת.

מעבר לתשובה זאת, יש מקום להתבנון בשלשת הכלים כשלעצמם, בכתרים ובמשמעותם:

בהקשרים רבים אנו מוצאים את המנורה יחד עם מזבח הקטורת. כך, עבודתם של שניהם הנה בבוקר ובין הערביים, ויש בהם מימד של עבודת תמיד. בניגוד לכך את הלחמים שעל השלחן מחליפים פעם בשבוע בשבת. לאור זאת, הצירוף של שולחן ומזבח הקטורת, יחד עם הארון הוא צירוף מיוחד.

במקביל, הכתרים כתר כהונה (מזבח הקטורת) כתר מלכות (השולחן) וכתר תורה (הארון) מקיפים במהותם תחומים רחבים ויסודיים של הנהגה ושלטון על פי ה'. מחד התורה הקשורה קשר אמיץ ביותר מעצם הויתה עם הקב"ה נותן התורה, ומאידך כהונה ומלכות, שני מרכיבי השלטון מקדש ומדינה, הנהגה רוחנית והנהגה מעשית.

יש לזכור שהמשפט הוא לאלוקים ועצם הסמיכות של הסנהדרין בלשכת הגזית למזבח ולמקום השראת השכינה היא מהותית.

פרט לנבואה שזיקתה למקדש דורשת עיון בפני עצמו^[4] מיוצגים כאן כל כלי השלטון. הרמז לייצוגם בהיכל במזבח הקטורת ובשולחן מלמד כי כל מרכיבי השלטון הם אלוקיים במהותם והם יונקים את סמכותם גדלותם ועצם הגדרת תפקידם מאת ה'.

בתוך המקדש עצמו, ישנה רמיזה למקורם האלוקי^[5].

זר הארון

לסיום, ברצוננו לפרט מעט בנגע לזר הארון.

בנוגע למיקומו ותפקידו, כותב רש"י:

"זר זהב כמין כתר מקיף לו סביב למעלה משפתו, שיעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא והוא סימן לכתר תורה"          (שמות כ"ה, יא).

יוצא מדברי רש"י כי הזר היה בגובה 'משהו' מעל הכפורת. שהרי הטפח המקביל לעובי הכפורת כלול ב"אחד עשר" ו"המשהו" נוסף עליו, מסתבר לפי זה כי הזר נועד לקישוט.

לפי רבנו חננאל, הזר מקביל לעובי הכפורת, אינו מעליה ואולי אף נמוך ממנה, והוא ככל הנראה נועד לתמוך אותה בשעת המשא.

התוספות ישנים (בד"ה 'הא') סוברים כי לדעת רבנו חננאל הזר הוא בפנים הארון ולדעתו תפקידו לחזק את התפר בין שני ארונות הזהב.

החזקוני סובר כי הזר היה ציפוי שפת ארון העץ וכשיעור רוחב שפת ארון העץ.

גובהו

ר' אברהם בן הרמב"ם: הזר ציפה עובי ארון העץ, כיסה גם עובי ארון הפנימי וארון החיצוני של זהב. שיעור רוחב הזר היה יותר משיעור רוחב שפת ארון העץ.

לפי הגמרא ביומא (עב:) ובסוכה (ה.) שיעורו היה משהו.

צורתו

אין פרטים מה היה העיטור שבזר.

בעל תפארת ישראל (על המשנה בכלים פרק ב' אות לא') סובר שצורת הזר משולש והוא כעין דופן נמוך.

בכל אופן, איך שלא נדמיין את צורתו, הייתה מסגרת המעטרת את חלקו העליון של הארון שנדמתה לכתר והעניקה לארון כולו יופי ועיטור מיוחד כלפי מעלה.