זבחים | דף כא | פסול לינה במי הכיור

בגמרא (כא ע"א) מובאת מחלוקת אמוראים ביחס לשלב בו נפסלים מי הכיור בלינה:

"אמר רבי חייא בר יוסף: מי כיור נפסלין למתירין – כמתירין, לאברים – כאברים;
רב חסדא אמר: אף למתירין אין נפסלין אלא בעמוד השחר כאברין"

דעת רב חסדא פשוטה ומובנת – לשיטתו קדושת מי הכיור הינה ככל הקדושות שבמקדש, אשר דינן הוא להיפסל בלינה בעלות השחר, וכפי שכתב רש"י (ד"ה אף):

אמנם בדעת ר' חייא בר יוסף קיימים שני קשיים. ראשית – קשה להבין מדוע הוא מחלק בין קדושת מי הכיור ובין כל שאר הקדושות אשר נפסלות בעלות השחר. שנית – לא ברור כיצד הוא מחלק בתוך מי הכיור עצמם וקובע שלעניין עבודות המתיר (עבודות הדם וקמיצה) הם נפסלים כבר בשקיעה, ואילו לעבודת האיברים הם נפסלים רק בעמוד השחר.

כדי ליישב קושיות אלו נאלץ הגרי"ז לומר שפסול הלינה במי הכיור הוא רק מדרבנן, וממילא ניתן ליצור בו חלוקות כאלו (כך הובא בשמו בחידושי הגרי"מ כאן). אמנם בדברי התוס' (כא ע"ב ד"ה הגה"ה) נאמר בפירוש שמדובר בפסול מדאורייתא, וממילא שבות וניעורות הקושיות הנ"ל.

ניתן להסביר את שיטתו של ר' חייא בר יוסף בשתי דרכים עקרוניות. אפשרות אחת היא שקדושת מי הכיור מושפעת מקדושת העבודה לה הם מיועדים, כלשונו של רש"י – "שלפי עבודתו הוא חשובו". ממילא – קדושתם של מים המיועדים להכשיר את עבודת הדם היא כקדושת הדם שנפסל בשקיעת החמה ולכן גם הם נפסלים בשקיעת החמה.

אמנם יש להעיר שדברי רש"י מסתברים רק לשיטתו בהבנת פסול דם בשקיעת החמה. לשיטתו פסול זה הינו פסול לינה, וממילא מסתבר שאם מי הכיור מקבלים את קדושת הדם – יפסלו גם הם בלינה בשקיעת החמה. אמנם לדעת ראשונים אחרים מדובר בדין מיוחד הנוגע לזריקת הדם, אשר איננו קשור לדין לינה (נרחיב על כך אי"ה בעיוננו לדף נו), ואם כן קשה להבין כיצד יגרום דין זה לכך שמי הכיור יפסלו בלינה.

יתכן שקושיות אלו הן שגרמו לחזון אי"ש (סי' ג אות ה) לפרש את סברתו של רבי חייא ר יוסף באופן אחר:

"מפני שאין למי הכיור הקטרה אלא שפיכתן למצותן זהו הקטרתן, וכשאנו באין לקבוע להן זמן שיפסלו בעבור זמנן צריכין אנו לקבוע זמנן לפי השתמשותן לקידוש.
והלכך למתירין שאין מצות קידוש נוהג בהן אלא ביום עד שקיעת החמה, אבל אחרי כן כבר לא יתכן קידוש לעבודתן שעבודתן אחר שקיעת החמה פסולה, והלכך המים הוכנו להם עד שקיעת החמה... וזהו שעת הקטרתן".

כלומר – קדושתם של מי הכיור אינה נובעת מהעבודה לה הם מיועדים, אלא מעצם פעולת הקידוש שנחשבת כהקטרה של המים. אלא שלמעשה ניתן לבצע את קידוש הידיים והרגליים של עבודות הדם רק עד שקיעת החמה, ומשום כך מים שנשארו אחר שעה זו נפסלים בלינה.