זבחים דף מז – פתיחה לפרק "איזהו מקומן"

  • הרב אביהוד שורץ
בעיון זה אנו פותחים, בעזרת ה', את הפרק החמישי – פרק "איזהו מקומן". זכה פרק משניות זה וכללוהו קדמונים בסדר התפילות, ועל כן הוא שגור על לשונם של רבים. הפרק עוסק, באופן כללי, בסדר ההקרבה של קרבנות הבהמה. בעיון זה נדון בסדר המשניות בפרק ובמשמעותו.
המפתח לסידורו של הפרק מפורש במשניות עצמן. המשנה הראשונה קובעת בפירוש:
"קדשי קדשים שחיטתן בצפון".
המשניות הבאות יפרטו את סדר ההקרבה של קודשי הקודשים: החטאת, העולה והאשם. לאחר מכן, תפנה המשנה בדף נה ע"א ואלה שבאות בעקבותיה לעסוק בקודשים קלים.
אם כן – באופן כללי מצאנו בפרק שתי חטיבות: קדשי קדשים וקדשים קלים. כל אחת מן החטיבות בפני עצמה ערוכה אף היא על סדר הקדושה, מן המקודש יותר אל המקודש פחות. בראשית חטיבת קדשי הקדשים נידונו החטאות הפנימיות, אלה שדמן נכנס אל הקודש (וביום הכיפורים – אף אל קודש הקודשים). לאחר מכן נידונה החטאת, שעבודת דמה מפותחת, ויש בה ארבע מתנות על המזבח החיצון. רק לאחר מכן נזכרים העולה והאשם – שאף שהינם קדשי קדשים, דמם נזרק בשתי מתנות בלבד.
גם המחצית השניה פותחת בשלמים ובמסתעף מהם, אשר דמם נזרק בשתי מתנות על המזבח, ולאחר מכן עוברת לפסח, הבכור ומעשר הבהמה – שדמם מסתפק במתנה אחת בלבד.
ובכן – ניתן להכליל ולומר כי הפרק ערוך על סדר קדושתם של הקרבנות, והוא הולך מן המקודש יותר אל המקודש פחות.
סדר הקרבנות שבפרק "איזהו מקומן" מקביל, במידה רבה, לסדר הקרבנות שבפרשת "צו". גם שם ערוכים הקרבנות על סדר קדושתם: עולה, מנחה, חטאת ואשם – קדשי הקדשים; ולאחר מכן השלמים. פרשת צו איננה עוסקת בחטאות הפנימיות כלל ועיקר. פרקנו, אשר עוסק בהן, גם פותח בהן, וממילא מקדים את החטאת לעולה.
סדר הקרבנות שבפרשת "ויקרא" שונה בתכלית. המפתח לסדר הקרבנות בפרשה זו מצוי במדרש ההלכה (ה"תורת כהנים" המכונה גם "ספרא"). פרשת ויקרא מחולקת במדרש לשני חלקים – דיבורא דנדבה ודיבורא דחובה. הבחנה זו נוגעת לאדם המקריב ולזיקתו לקרבנו: תחילה קרבנות הקרבים בנדבה (עולה, מנחה ושלמים), ולבסוף קרבנות שאדם מחוייב להקריבם (חטאות למיניהן, ובכלל זה גם חטאות הפנימיות, וכן קרבנות האשם למיניהם). אמנם גם פרשת "ויקרא" מכירה בהבחנה בין קדשי קדשים וקדשים קלים, ודומה שמשום כך היא מקדימה את העולה והמנחה לשלמים, אך כאמור – הנקודה המרכזית היא זיקתו של המקריב אל קרבנו, ולא קדושת הקרבן כשלעצמו.
כמובן – ההבחנה בין שתי הדרכים בסידור הדברים משקפת שתי תפיסות יסוד בענייני קדשים, אשר יש לתת עליהן את הדעת במהלך לימוד המסכת כולה. התפיסה המשתקפת במשניות עוסקת בתכני הקרבנות ובקדושתם, ואכן מדובר על נקודה משמעותית, אשר מעמיקה בהגדרות שקבעה לנו התורה בענייני הקרבנות, וביכולת להחיל קדושה ברמות שונות.
התפיסה בפרשת ויקרא מתמקדת באדם המקריב, בבחינת "רחמנא ליבא בעי": אין זה משנה מה רמת הקדושה של הקרבן, הנקודה המרכזית היא נכונותו של המקריב להתנדב מרצונו הטוב להקריב קרבן לשם ה' יתברך!