זבחים | דף נב | שיירי הדם

הגמרא בדף נב דנה באריכות בשאלה האם שפיכת שיירי הדם מעכבת, ומציעה חילוק בין קרבנות שונים. מסיכום הסוגיה עולה כי הדעה המקובלת בין התנאים היא ששיירי הדם בדרך כלל אינם מעכבים, אלא שיש תנאים שסברו כי קרבנות מסוימים יוצאי דופן ושפיכת שיירי הדם מעכבת בהם.

בסוגיה מוזכרים שני קרבנות אשר יתכן כי השיריים מעכבים בהם. האחד הוא חטאת העוף, ואילו השני הוא חטאות הפנימיות. ארצה להביא בהקשר זה דברים ששמעתי מפי הרב משה ליכטנשטיין שליט"א.

לדעתו, המזבח החיצון וההיכל מהווים שני מוקדים שונים של המקדש. המזבח החיצון הינו מוקדה של העבודה המופנית כלפי הקדוש ברוך הוא. ההיכל, לעומת זאת, הינו מקומה של השראת השכינה, ובכך עיקרו בהתגלות השכינה כלפי עם ישראל. לאור זאת, העבודות הנעשות בהיכל נועדו לאפשר את גילוי השכינה, שלא כעבודות הנעשות בחוץ – אשר מטרתן לאפשר לאדם להביע את יחסו כלפי הבורא.

לאור זאת יוסבר מדוע הקרבנות הפנימיים נזקקים לשפיכת השיריים. הקרבנות הפנימיים משמשים לכפרת הקדש מטומאות בני ישראל, על מנת לשוב ולהכשירו לבית מושב לשכינה. אלא שקרבנות אלו חסרים את קדושת המזבח, אשר על ידיו יוגדרו בכלל כקרבנות. קרבן אינו יכול להנתן בתוך ההיכל בלבד, שכן אין זה מקום הקרבה. על כן, רק בעת שפיכת השיריים מתגלה למפרע כי אכן לפנינו קרבן. שפיכת השיריים על המזבח החיצון מקשרת בין הקרבנות הפנימיים לבין קדושת המזבח, ועל כן חשיבותה של שפיכת השיריים בקרבנות אלו גדולה בהרבה מחשיבותה בקרבנות החיצוניים, אשר מעצם זריקתם על מזבח החיצון מתקשרים הם לקדושה זו.