חולית הבור

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

עירובין דף פד – חולית הבור

נאמר במשנה שחולית בור שגובהה עשרה טפחים שייכת למרפסת, ולכן מותר לטלטל מהבור למרפסת. מפשט הגמרא משמע שהאמור הוא גם על הבור עצמו ולא רק על החוליה שמסביב לבור.

רבי יום טוב אשבילי כתב שהיות ובחולית בור רגילה אין שטח של ארבעה טפחים, חולית החול נחשבת כמקום פטור (כפי שכתב רש"י לעיל דף פג עמוד ב ד"ה היינו חלון שבין ב' חצרות), לכן מותר לשתי הרשויות להשתמש במקום זה; לפי הסבר זה המשנה המלמדת שחולית הבור שגובהה עשרה טפחים משוייכת אל המרפסת, מתייחסת אל הבור כולו.

יתכן לומר על פי דברי הריטב"א, שחולית הבור הולכת אחר הבור, משום שתשמיש הבור הוא העיקר והחוליה היא בסך הכל תוצר לוואי מחפירת הבור. אם כן, היות ותשמיש הבור הוא לדיירי המרפסת המשנה שייכה גם את החוליה למרפסת. ממילא ברור שאם היה תשמישו של הבור על ידי דיירי החצר, הייתה החוליה שייכת לחצר.

רבנו פרץ מקורביל (דף פד עמוד ב) כתב כעין ההסבר שהצענו, אולם לדבריו, מכך שהחוליה לא נעשתה לשם תשמיש (הנחת חפצים על החוליה), מוכח שהשולט בבור הוא מי שהתשמיש שלו ומעלה מים מהבור. כך למדים מהמשנה, שהבור שייך לדיירי המרפסת ולכן למדים שהם אלו שנחשבים בעלים של הבור.

הרב ירון בן צבי