חטאת שקרבה בסוף

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

שקלים דף ו – חטאת שקרבה בסוף

במשנה שבסוגייתנו למדנו שאם נזיר אסף מעות לשם קרבנות הנזירות אותם עליו להביא בתום ימי נזירותו*, ונשאר עודף מהכסף עליו לתת את הכסף לנדבה. רב חסדא מגביל דין זה, לדבריו מותר המעות הולך לנדבה רק במידה והנזיר הקריב את החטאת אחרונה, אולם אם הקריב את השלמים לבסוף, המותר מהמעות הולך לשלמים:

מותר נזיר - לנדבה. רב חסדא אמר: והוא שקרבה חטאתו בסוף, אבל אי קרבו שלמים בסוף מותרן שלמים

מדבריו של רב חסדא משמע כי מה שקובע את הגדרת המעות הוא סדר ההקרבה של קרבנות הנזיר, ברם מהאמור בברייתא שבהמשך הגמרא (דף ז ע"א) משמע כי מה שקובע את הגדרת המעות הוא הייחוד שלהן. באופן זה אנו למדים גם במסכת נזיר (תלמוד בבלי,נזיר דף כו ע"ב).

תניא כוותיה דרבא: אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי - דמי חטאת ילכו לים המלח, והשאר יביא חציו לעולה וחציו לשלמים, ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן; אלו לעולתי והשאר לשאר נזירותי - דמי עולה יביאו עולה, ומועלין בהן, והשאר יפלו לנדבה, ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן

דהיינו, אם נטל הנזיר מקצת המעות וייחד אותן לשם קניית כבשה לחטאת, שאר המעות כבר לא מוגדרות כסתם מעות אלא הן מוגדרות כמעות לשם רכישת שאר הקרבנות – חצי לקניית עולה וחצי לקניית שלמים. מותר המעות הולך לנדבה רק כאשר חלק מהמעות שייך לחטאת, אבל כאשר ניטל חלק החטאת אין המותר הולך עוד לנדבה.

יתכן לחלק בין האמור בסוגייתנו לאמור במסכת נזיר (ובברייתא המובאת בהמשך); במסכת נזיר מדובר בנזיר שמת ופקעה חובת הבאת הקרבנות, אך מכיוון שבשעת מותו היו כל המעות הנדרשות לשם רכישת הקרבנות, ניתן להוציא את החלק של קרבן החטאת ולהניח ששאר המעות לא מעורב בהן דמי חטאת וממילא הן לא נופלות לנדבה. אולם, במקרה שבסוגייתנו הנזיר קיים, ואף שכבר קנה קרבן חטאת, עד שלא יקריב אותה המעות עדיין משועבדות לקרבן החטאת (משום שאם יפסל הקרבן יהיה עליו להביא קרבן אחר תחת הראשון ממותר המעות),מסיבה זו דין המעות הוא סתום עד שיקרב הקרבן ותפקע חובת הבאת החטאת.

______

* כשהנזיר מסיים את ימי נזירותו הוא מביא קרבנות אלו: כבשה לחטאת, כבש לעולה ואיל לשלמים.

הרב ירון בן צבי