ערכין | דף כב | חינא

באופן עקרוני, כאשר אדם נפטר ומשאיר אחריו חובות, פורעים אותם באמצעות הנכסים אותם השאיר אחריו. בזמן התלמוד החוב נפרע רק מקרקעות שהן נכסים אשר משועבדים לבעלי החוב. רש"י (בבא מציעא דף סז עמוד ב ד"ה אין בעל חוב) מסביר שאנו למדים מהתורה שכאשר הלווה חי, שליח בית דין נוטל משכון גם ממטלטלין ואפילו מגלימא דעל כתפיה, שהרי נשתעבד בהלואה. אבל, כאשר הלווה מת, למטלטלין אין דין של ערבון (לא על המטלטלין סמך המלווה כאשר הלווה הכסף לאבי היתומים) ואין בין היתומים למלווה יחס שיעבוד שהרי המלווה לא הלווה ליתומים. בניגוד למטלטלין, הקרקע כבר הייתה משועבדת למלווה ולכן ניתן לגבות ממנה לאחר מיתת הלווה. ברם, הרשב"ם (בבא בתרא דף קעד עמוד א ד"ה רב הונא) כותב שבזמן הזה גובים ממטלטלין שהשאיר האב לבניו כמו שתקנו הגאונים, וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט הלכות גביית חוב מהיתומים קז, א).

בסוגייתנו, רבי יוחנן אומר שניתן לגבות מנסכי יתומים בשני מקרים:

א. שטר שיש בו ריבית (אביהם לווה בריבית מגוי).

ב. כתובת אשה.

כלומר, אחת מההתחייבויות של הבעל כלפי אשתו בשעת הנישואין היא לפרנסה מנכסיו לאחר מותו עד שתקבל כתובתה או עד שתנשא מחדש (כתובות דף נד עמוד א). מכאן נראה שסיבת גביית הכתובה מנכסי היתומים היא כדי להצילם מהפסד גדול יותר שיגרם על ידי תשלום המזונות המתמשך. ממילא מובן שאין גובים מנכסי יתומים בכדי לשלם כתובתה של גרושה (אשה אשר גירש אותה בעלה וקודם שהספיק לשלם לה כתובתה מת).

בהמשך הסוגיה, הגמרא מביאה את המעשה בו מרימר גבה כתובת אשה גרושה מנכסי היתומים. הגמרא תמהה כיצד מרימר גבה עבור כתובת גרושה, שהרי גם לדעת רבי יוחנן אין גביית כתובה מיתומים אלא במקרה של אלמנה (משום שכל עוד שהיא לא מקבלת את כתובתה היא מקבלת מזונות וממילא מפסידה את היתומים). תשובת הגמרא היא שמרימר קיבל שטעם הוראתו של רבי יוחנן הוא לא משום המזונות כפי שהסברנו אלא:

"משום חינא מתנינן לה"

רש"י (ד"ה משום חינא) כתב שהסיבה שרבי יוחנן הורה לגבות כתובת אשה מנכסי יתומים היא משום שאנו רוצים שנשים אלה תרצנה להנשא – האנשים ימצאו חן בעיני הנשים והן תסכמנה להנשא ללא חשש שמא הן עלולות להפסיד את כתובתן. לפי הסבר זה, בשונה מההסבר הראשון בגמרא, גם גרושה יכולה לגבות מיתומים למרות שהיא אינה מקבלת מזונות. יתכן לומר לפי הסבר זה שעצם העובדה שלנשים אלה יש ממון יכול להוות סיבה לכך שהאנשים עצמם ירצו לישא אותן ובכך יהיה להן קל יותר להינשא מחדש.

רבנו גרשום מסביר באופן אחר, שבכך שהנשים תדענה שלא עשויה להיות להן בעיה בגביית הכתובה הן לא עשויות לצער את הבעלים שלהן וממילא הן תמצאנה חן יותר בעיניהם. ומסיבה זו אין הבדל בין גרושה לאלמנה בגבייה מהיתומים.