עירובין | דף קג | חיתוך יבלת
המשנה הפותחת את סוגייתנו (קג עמוד א) מהווה חלק מסדרת משניות שעוסקות בהבדלים שבין הלכות שבת במקדש להלכות שבת במדינה:
"חותכין יבלת במקדש, אבל לא במדינה, ואם בכלי - כאן וכאן אסור".
הנחת המוצא של הגמרא היא שהחילוק בין מלאכות שהותרו במקדש למלאכות שנאסרו בו הוא החילוק שבין שבות (שהותרה במקדש) לאיסורי תורה. כך עולה מהתמודדותה של סוגייתנו עם המשנה בפסחים:
"ורמינהו: הרכיבו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין, רבי אליעזר אומר: דוחין! רבי אלעזר ורבי יוסי בר' חנינא; חד אמר: הא והא בלחה, ולא קשיא; כאן - ביד, כאן - בכלי, וחד אמר: הא והא ביד, ולא קשיא; הא - בלחה, הא - ביבישה...
ולמאן דאמר הא בלחה והא ביבישה, מאי טעמא לא אמר הא ביד הא בכלי!... דומיא דהרכיבו והבאתו מחוץ לתחום קתני, דרבנן".
מדברי הגמרא ברור שהסרת יבלת לחה בכלי אסורה מדאורייתא, בעוד שהסרת יבלת יבשה (אפילו בכלי) או הסרת יבלת ביד אסורות מדרבנן. משום כך ראתה הגמרא יתרון בהבנת המשנה בפסחים כעוסקת בהסרת יבלת ביד שאסורה רק מדרבנן, כמו שאר המלאכות שנזכרו במשנה שם.
קריאה זו של הגמרא מעוררת קושי רב למקרא דברי הרמב"ם (שבת ט, ח):
"וכן החותך יבולת מגופו בין ביד בין בכלי פטור בין לו בין לאחר, ומותר לחתוך יבולת במקדש ביד אבל לא בכלי, ואם היתה יבשה חותכה אף בכלי ועובד".
הרמב"ם פוסק אמנם את דברי משנתנו, שאוסרת חיתוך יבלת לחה בכלי במקדש, אך עם זאת קובע שכל חיתוך יבלת אסור מדרבנן בלבד! ואכן, המגיד משנה עמד על כך שדברי הרמב"ם סותרים את סוגייתנו, ויש ממפרשי הרמב"ם שאף הגיהו ומחקו את דבריו בשל כך.
בעל מרכבת המשנה מציע יישוב מקורי לשיטת הרמב"ם לאור המשך סוגייתנו. הגמרא מביאה קושיה של רב יוסף על השיטה המעמידה את המשנה בפסחים בחיתוך יבלת לחה בכלי (שאסור מדאורייתא):
"מתיב רב יוסף, אמר רבי אליעזר: קל וחומר, ומה שחיטה שהיא משום מלאכה - דוחה את השבת, אלו שמשום שבות - אינו דין שידחו את השבת?"
כלומר, מפורש בדברי רבי אליעזר שהמלאכות שנידונו במשנה בפסחים אסורות משום שבות בלבד, וממילא לא ניתן להעמיד את המשנה בחיתוך יבלת לחה בכלי. למרות דברים אלו מביאה הגמרא בפסחים (סח:) את הדעה שמעמידה את במשנה בחיתוך יבלת לחה בכלי, והיא אינה מקשה עליה כלל ואף נותנת לה את "המילה האחרונה" בדיון.
כיצד ניתן להבין זאת? בעל מרכבת המשנה טוען שמוכח מכאן שהסוגיה בפסחים סבורה שגם חיתוך יבלת לחה בכלי אסור מדרבנן בלבד, וממילא אין מקום לקושיית רב יוסף, וזהו הבסיס לפסיקת הרמב"ם הנ"ל.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)