יומא | דף מט | חפן חברו

רב פפא מעלה בסוגייתנו ספק בנוגע למקרה בו אדם חפן קטורת ונתן אותה לתוך חופניו של הכהן הגדול; השאלה של רב פפא היא האם ניתן להקטיר קטורת זו כעת או שעל הכהן לחפון בשנית? רבי מנחם המאירי מסביר שהמדובר הוא במקרה בו החופן של אותו האדם שווה בגודלו לזו של הכהן הגדול וממילא מידת הקטורת אינה חסרה או יתירה. או במילים אחרות: מה הדין במקרה בו מתקיים הציווי של 'מלא חופניו', אך לא מתקיים הציווי ולקח – שהרי הכהן לא עשה מעשה של לקיחה.

מדברי הראשונים אנו למדים כי אם היה מדובר במקרה שבו שפכו מתוך כלי לידי הכהן לא הייתה כל שאלה משום שאין לקיחה; אולם במקרה שלנו שהייתה לקיחה של אדם, השאלה היא האם הלקיחה צריכה להיעשות דווקא על ידי הכהן הגדול.

מהם צדדי הספק? בעלי התוספות מסבירים שהלקיחה כשרה על ידי כל אדם משום שהיא נעשית 'מכח גברא', והדבר נעשה כפי שמצווה. לצד השני, מסבירים בעלי התוספות כי יתכן שדווקא הלוקח הוא זה שצריך להביא את הקטורת ועל כן הכהן הגדול דווקא הוא שצריך לחפון.

על פניו נראה כי מהמשך הגמרא משתמע שלא כפי דעת בעלי התוספות שהרי ריב"ל מסתפק במקרה בו חפן כהן גדול ומת - האם נכנס חברו בחפינתו של הכהן שמת, ובמקרה זה רב פפא אומר שאם חופן וחוזר וחופן – נכנס בחפינתו - מדבריו עולה, שהחפינה כשרה למרות שמי שלקח לא הביא ומי שהביא לא לקח! אולם, נראה שיש להסביר את דעת בעלי התוספות בכך שהאמור בדברי רב פפא האחרונים 'חברו נכנס בחפינתו' הוא שעליו לחפון מחדש ואז המביא יעשה גם את הלקיחה.