יבמות דף ק - חלוקת תרומה לאשת כהן

  • הרב אביהוד שורץ

בעיון הקודם התחלנו לעסוק בברייתא בדף צ"ט המונה עשרה אישים שאף שאוכלים תרומה, אין חולקים להם תרומה בגורן. בין היתר, מונה הברייתא את אשת הכהן, ומסבירה הגמרא בדף ק' ע"א:

"אשה מאי טעמא לא? פליגי בה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע חד אמר משום גרושה וחד אמר משום יחוד".

על פי פירוש אחד, יש חוסר צניעות בכך שאישה מגיעה בגפה לגורן המבודד. על פי פירוש שני, החשש הוא שמא הבעל הכהן יגרש את אשתו, ואז במידה ויש להם ילדים - היא אינה אוכלת בתרומה. ובכן, בין כך ובין כך, חלוקה לאישה עלולה להוביל לטעויות ולשיבושים.

המאירי כבר בתחילת הפרק העיר ששני הטעמים אמת להלכה, דהיינו שישנם שני נימוקים לכך שאשת כהן אינה חולקת תרומה בגורן. אלא, שהגמרא מציינת נפקא-מינה בין הנימוקים, כגון במצב של גורן שאיננו מבודד, ואז אין בו חשש לייחוד, אך יש בו חשש לתקלה - אם הכהן יגרש את אשתו. ואמנם, גם הרמב"ם (הלכות תרומות, י"ב כ"ב) פסק להלכה כשני הנימוקים, אלא שנחלקו מפרשיו (ראה סיכום העניין ב"דרך אמונה" של הגר"ח קנייבסקי, שם) האם פסק כשני הטעמים לקולא, או שמא פסק להחמיר כשני הטעמים, שאפילו אם רק אחד מהם מתקיים, אשת הכהן אינה חולקת בתרומה.

נימוקי הגמרא לכך שאשת כהן אינה חולקת בתרומה שימשו כמה אחרונים לדיון בשאלה יסודית יותר, שכבר נידונה לעיל במסכת. הרשב"א (וכן הרמב"ן וראשונים נוספים) בתחילת הפרק השביעי התלבט ביסוד ההלכה שלפיה אשת כהן אוכלת בתרומה. ההבנה הפשוטה היא, שאשת כהן אוכלת משום שהיא "קנין כספו" של בעלה, דהיינו שהיא מיסבה על שולחן כמו עבדו ואמתו, ואפילו בעלי החיים שברשותו אוכלים בתרומה. עם זאת, הרשב"א מעלה שם גם את האפשרות שלפיה:

"דכל שהיא אוכלת הרי היא ככהן עצמו".

כלומר, אשת הכהן הופכת להיות כהנת לכל דבר ועניין. ונראה לחדד סברה זו ולבאר, שאשת הכהן הופכת לכהנת, שכן היא עצמה עתידה ללדת כהנים! לכן, אם בעלה הכהן נפטר בלא שהיו להם ילדים - היא שבה אל בית אביה כנעוריה. אך אם יש להם ילדים, דהיינו שהיא אימם של כהנים, על כורחנו להניח שאף היא עצמה כהנת.

אחת הנפקא-מינות בין שתי ההבנות באכילת אשת כהן בתרומה היא מה יהא דינה בחלוקת תרומה: אם נאמר שהיא אוכלת אך ורק משום שהיא מיסבה על שולחנו של בעלה, אין לה כל זכות משלה לחלוק בתרומה. אולם, אם נאמר שהיא הפכה כהנת, הרי שהיא זכאית לחלוקת תרומה! ובכן, טוען הרב ישראל יהושע מקוטנא, בעל שו"ת ישועות מלכו (יורה דעה, סימן ס"ה) שסוגייתינו יכולה היתה להכריע חקירה זו:

"... מהא דתניא ביבמות צ"ט עשרה אין חולקין תרומה וחשיב שם אשה, וקאמר שם דמשום יחוד או משום גרושה, ותיפוק ליה דלא מקיים מצות עשה דנתינה בכהנת!".

כלומר, העובדה שסוגייתינו נזקקת לנימוקים צדדיים לכך שאשת כהן אינה חולקת בתרומה, מלמדת לכאורה שמעיקר הדין ניתן היה לחלוק לה, היינו שדינה ככהנת לכל דבר ועניין!

אמנם, כפי שהוא מעיר שם להלן בדבריו, וכן העיר הראי"ה קוק (דעת כהן קפ"ז, בהערות) הראיה אינה גמורה. זאת, משום שהברייתא בסוגייתינו עוסקת גם בעבד, ואף לגביו מציינת חשש דרבנן: שמא יעלוהו ליוחסין בתרומה. לגבי עבד, ברור שאיננו כהן בזהותו, ועל כורחנו יש להניח שהברייתא עוסקת במצב שבו העבד בא ליטול את התרומה מן הגורן בשליחות רבו הכהן. כלומר, מצד עצמו בוודאי אינו נוטל, ומחדשת הברייתא שאף אם בא בשליחות רבו - לא יתנו לו כדי למנוע טעויות. אם זהו התרחיש שעליו מדברת הברייתא, הרי שניתן לפרש כך גם לגבי אשת כהן, שמצד עצמה בכל מקרה אינה נוטלת והברייתא מחדשת שאף בשליחות בעלה לא תיקח מחמת החששות הנ"ל. ובכן, הראיה אינה קיימת, אך זכינו לתוספת בירור בחקירה יסודית זו בדין אכילת אשת כהן בתרומה