יובל בזמן הזה – שחרור עבדים

  • הרב אביעד ברטוב

יובל בזמן הזה – שחרור עבדים

 

א.     הקדמה

פסק הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל (י, יג) :

שלשה דברים מעכבין ביובל, תקיעה ושלוח עבדים והחזרת שדות לבעליהן, וזו היא שמיטת קרקע.

קביעת הרמב"ם מעלה את השאלה האם בימינו, בהם מוסד 'עבד עברי' אינו קיים בעולם, במידה ויהיה בי"ד שימנה שמיטות וירצה להחיל דין יובל[1] , יהיו ביכולתו לבצע זאת? כדי לענות על שאלה זו נעמיק בדברי הברייתא בר"ה ט ע"א שם מובאת המחלוקת המשולשת בין רבי יהודה רבי יוסי וחכמים על אפיון הדברים המעכבים את היבול מלחול.

ב.     האם היובל דורש שחרור עבדים

בשאלה האם יובל דורש שחרור עבדים נחלקו התנאים בברייתא במסכת ר"ה (ט ע"ב)

תנו רבנן: 'יובל היא' (ויקרא כה, יא)

אף על פי שלא שמטו, אף על פי שלא תקעו. יכול אף על פי שלא שלחו - תלמוד לומר 'היא' דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר: 'יובל היא', אף על פי שלא שמטו, אף על פי שלא שלחו. יכול אף על פי שלא תקעו - תלמוד לומר 'היא'.

וכי מאחר שמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעיט, מפני מה אני אומר יובל היא אף על פי שלא שלחו ואין יובל אלא אם כן תקעו? לפי שאפשר לעולם בלא שילוח עבדים ואי אפשר לעולם בלא תקיעת שופר.

מחלוקתם של רבי יהודה ורבי יוסי  נובעת מפרשנות הפסוקים לפרשת היובל בויקרא כה. על מנת להבין את דברים נעיין בפסוקים  עצמם (ויקרא כה, ט – יב):

(ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:

(י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל  יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל  מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:

(יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ:

(יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:

במערכת הפסוקים שלפנינו נזכרים שלוש מצוות :

א) תקיעת השופר (תעבירו שופר)

ב) השילוח – מצווה לה יש שני חלקים:  שחרור העבדים (וקראתם דרור) והשבת הנחלות ('ושבתם איש אל אחזתו')

ג) שמיטת הקרקעות ('לא תזרעו').
המבנה של הפרשה שלפנינו מתחלק לשני חלקים : פסוק ט עוסק בתהליך הקידוש והכרזת השנה כשנת יובל, ופסוקים י - יב, עוסקים בהשלכות של קידוש השנה: מצוות השילוח ושמיטה.

נחלקו רבי יוסי ורבי יהודה: מהם המצוות הכרחיות לקיומו של היובל. לדעת רבי יהודה מצוות השילוח ואילו לדעת רבי יוסי מצוות התקיעה בשופר. על פי התלמוד[2] שורש מחלוקתם מצוי בשאלה איזו פעולה היא אשר מחילה את שנת היובל: ההכרזה בבית הדין והתקיעה בשופר או הפעולה שהיא הסמל של שנת היובל - פעולת השילוח. מתוך דברי התלמוד עולה כי מחלוקת זו אינה עקרונית אלא היא נובעת משאלה פשוטה יותר  - באיזו מידה מצוות שילוח עבדים היא פעולה הכרחית שתחול אחת ל 50 שנה.

ג.      אי אפשר לעולם בלא שילוח עבדים

לשיטת רבי יוסי כדי להחיל את היבול צריך דווקא תקיעה בשופר, וכל זאת מדוע? משום שקיימת מציאות בו היובל נוהג ועדיין אין שילוח עבדים עברים 'אפשר לעולם בלא שילוח עבדים'. על קביעה זו חלוק רבי יהודה.

הראשונים נחלקו האם מחלוקת התנאים היא מחלוקת מציאותית או מהותית.

לדעת רש"י (ר"ה שם) המחלוקת היא מציאותית, ומאחר ויכולה להיות מציאות בה לא יהיו עבדים עברים שירצו להשתלח לדעת רבי יוסי לא תתקיים מצוות שילוח עבדים; חלוק עליו רבי יהודה שסובר כי אין בכוחה של מציאות זו לבטל את מצוות שילוח עבדים.

לדעת הראב"ד בפירושו לתורת כהנים (בהר פרק ב אות ד- הפירוש השני) לשיטת רבי יוסי מצוות השילוח אינה מהווה גורם לחיוב מצוות היובל כי קיימת מציאות בה לא ירצו ישראל לשלח את עבדיהם, ואילו לשיטת רבי יהודה גם אם יהיו ישראל רשעים די אפילו בישראל אחד שישחרר עבדיו אשר בגינו יחול היובל. במילים אחרות מחלוקתם של רבי יוסי ורבי יהודה היא במציאות שבה יש מקצת משלחים ומקצת משעבדים.

דברים אלו מתקשרים  לפרשה היסטורית מימות הבית הראשון.

ד.     על מה צווח ירמיהו

האם היה עניין שחרור העבדים בתקופה שהיובל נהג , עניין מקובל פשוט? התשובה היא לא וכך מספר הנביא ירמיהו (פרק לד):

 (ח) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר:

(ט) לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ:

(י) וַיִּשְׁמְעוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת  עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ:

(יא) וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים ויכבישום וַיִּכְבְּשׁוּם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת: ס

בסיפור שלפנינו ישנה עליה וירידה. ככלל, נראה שלאחר שנים רבות של זלזול במצוות היובל מצליח המלך צדקיהו לשוב ולקיים את מצוות שילוח עבדים ולקרוא דרור בארץ. אולם, לאחר שילוח העבדים חוזרים העם וכובשים את עבדיהם  ונשאלת השאלה מדוע? האם התחרטו על מעשיהם הטובים לאחר שהם ראו כי קשה להתקיים ללא כח העבודה של העבדים והשפחות? על שאלה זו משיב המלבים בפירושו שם (פסוק יא):

כפי הנראה שבעת ההיא היו רבים מדלת העם נכבשים לעבדים אל הנושים שנשו בהם, ובעת המצור התירא המלך שימרדו אז לצאת אל נבוכדנצר כדי שיפטרו מעבדות ולכן כרתו ברית לשלחם. שכן קרה אל הרומיים בימי קדם שבעת מלחמה הוכרחו לקרא דרור להמשועבדים להם בעד חובותיהם להשקיט המרד כידוע בקורות ימי קדם. ואחר שנסתלק המצור שבו והחזיקו בם לעבדים ושפחות, ובזה חטאו בשתים:

א] מה שעברו על הברית והשבועה,

ב] מה שכבשום לעבדים אחר שהיו חפשים וזה גזל גמור גזלת נפשות:

לדעת המלבים כבר בשלב השילוח לא היתה כוונתם של המשלחים טהורה. סיבת השילוח הייתה מונעת מאינטרסים אישיים ולא מתוך רצון אמיתי לשוב בתשובה ולהפסיק את העבדות. על כן, כאשר חלף האיום חזרו הבעלים לכבוש את עבדיהם. על גבי הבנה זו של המלבים עלינו לשאול כיצד נעשה הדבר? הרי עבד עברי נמכר בגנבתו, במילים אחרות כדי להגיע למצב של עבדות צריך היה העבד המשוחרר לעשות מעשה מסוים שהפילו שוב בעבדות. התשובה לדבר היא שככל הנראה לאחר שאותם האנשים שחררו את עבדיהם ולא נתנו מענה סוציאלי אמיתי של מענק שחרור, השבת האדמה הפרטית ואפשרות להתחלת חיים חופשים, נאלצו מעת לעת העבדים לשוב אל כור מחצבתם. על כל פנים מהסיפור המופיע בירמיהו ניתן למצוא אישוש לעמדת הראב"ד כי קיום מצוות היובל לא נהג באותם שנים בהם ישראל לא שילחו את עבדיהם וזהו הגורם למאורעות בסוף ימי צדקיהו המתוארים בנביא.

 

 

ה.    בזמן הזה

כעת  נחזור לשאלה בה פתחנו. האם בימינו כאשר העבדות ההיסטורית  - 'עבד עברי' אינה מציאות קיימת, היובל חל ? שאלה זו תלויה לכאורה במחלוקת הראשונים שהבאנו לעיל סביב השאלה באיזו מידה הדרישה לקיומו של עבד עברי היא זו שמחילה את מצוות השילוח , (כשיטת רש"י) או שמא השאלה האם מתקיימת מצוות שילוח תלויה גם ברצון העם המשלח, (כשיטת הראב"ד), ועל כן רק כאשר קיימים עבדים והעם מסרב לשחררם לא תתקיים מצוות היובל, אך במידה ולא קיימת מציאות של עבדות מצוות היובל תחול לשאר עניינה[3].

לסיום נביא פלפול מעניין המופיע אצל בעל מנחת חינוך, העוסק במציאות בה ישנם עבדים אך אין אדונים משחררים, המנחת חינוך מעלה שאלה היפוטתית: מהו הדין כאשר הבעלים היחידים של עבד עברי בעולם הוא חרש שוטה וקטן שאינם יכולים לשחרר את עבדיהם בשל מעמדם המשפטי, האם גם אז יחול היובל:

אך אם אין עבדים רק לחרש שוטה וקטן דלאו בני כפיה נינהו א"כ אם אין משלחין אין יובל כלל 

במילים אחרות לדעת המנחת חינוך אפילו יהודי יחיד בעולם יכול להחיל את היובל כפי שמשתמע מן הסוגיה בר"ה ט ע"א , אך אם אותו יהודי  הוא חש"ו לא תחול מצוות היובל.

אם נסכם את הדברים נאמר כך: בבואנו לשאול האם ניתן להחיל את מצוות היובל בזמן הזה, עלינו לבדוק האם קיימת מציאות של עבד עברי בעולם, במידה וקיימת מציאות שכזאת צריך להיות לפחות אדון יהודי אחד שיש בסמכותו לשחרר את עבדו ובכך תתקיים מצוות שילוח עבדים ועמה מצוות היובל.

 

 

 

*********************************************************

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון תשע"ה

עורך: נועם לב

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית: http://vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org

משרדי בית המדרש הווירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

 


 

[3] וכך גם באר הגר"ח קנייבסקי בספרו דרך אמונה הלכות שמיטה ויובל י-יג