כא. - ברכות התורה

  • הרב אביעד ברטוב והרב נעם מלכי

ברכות התורה / אביעד ברטוב ונעם מלכי


אופי הברכה

בשיעור זה נרצה לעסוק בסוגיית ברכת התורה, תחילה נדון ישירות באופי הברכה, ונמשיך לברר את אופי הברכה דרך דיון בחיוב נשים בברכת התורה.

הגמרא בדף כא ע"א מביאה את דברי רב יהודה:

"מנין לברכת התורה לפניה מן התורה? שנאמר: 'כי שם ה' אקרא הבו גודל לא-לוהינו'"

את עולם הברכות ניתן לפצל לשלושה תחומים מרכזיים:

1. ברכות השבח (ברכה על ברק ורעם).

2. ברכות המצוות (ברכה על תפילין ומזוזה).

3. ברכות הנהנין (ברכה על אכילה).

וכשאנו באים לדון בברכת התורה עלינו לשאול לאיזה תחום שייכת ברכת התורה?

הרמב"ם ממקם את הלכות ברכת התורה בהלכות תפילה (פרק ז' הלכה י'-יא') ולא בהלכות תלמוד תורה. נראה שהוא סומך את דבריו על הגמרא שהבאנו לעיל שברכת התורה היא בבחינת שירה (הפסוק 'הבו גודל לא-לוהינו' לקוח משירת משה בפרשת האזינו). במילים אחרות הברכה קודם הלימוד מהווה מעין תפילה (שבח) לקב"ה שנתן לנו את התורה. לכן ממקם אותה הרמב"ם בהלכות תפילה ולא בהלכות תלמוד תורה.

הרמב"ן בספר המצוות (מצווה טו[1]) חולק על הרמב"ם וסובר שברכת התורה היא דווקא מעין ברכת הנהנין, וזו לשונו:

"מצווה שנצטווינו להודות לשמו יתברך בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא, וכאשר נצטווינו בברכה אחר כל אכילה, כן נצטווינו בזו."

ההשוואה ברמב"ן לברכות הנהנין ברורה מעל כל ספק. המקור לדברי הרמב"ן והרמב"ם מצוי בגמרא בדף כא ע"א (שהבאנו לעיל). כאמור הציטוט שהבאנו בתחילת השיעור מהגמרא הוא של רב יהודה בלבד, אולם הגמרא בהמשך מביאה את דברי רבי יוחנן שחולק וסובר שלומדים את חיוב ברכות התורה בקל וחומר מברכת המזון. וניתן להסביר שהרמב"ן פסק כרבי יוחנן ולכן הוא סובר שברכת התורה היא ברכת הנהנין. לעומת זאת הרמב"ם שפסק כרבי יהודה, סובר שברכת התורה היא ברכת השבח.

מקור ברכת התורה

השאגת אריה (בסימן כד) סובר שלדעת הרמב"ם ברכת התורה היא מדרבנן[2] וכל הלימודים בגמרא (כא ע"א) הם אסמכתא בעלמא, כך גם עולה מספר המצוות שם הרמב"ם משמיט מצווה זו. לעומתו הרמב"ן מונה את ברכת התורה כמצווה ט"ו בחלק 'שכחת העשין' שמובא לאחר מניין המצוות של הרמב"ם.

בהקשר זה אנו נכנסים למחלוקת גדולה האם ניתן להסיק משהו על דעתו של הפרשן מהשמטותיו. בעל הקרית ספר[3] חושב שלא (בהקדמה לפירושו על הרמב"ם, פרק ו'), וזו לשונו:

"אבל רוב מה שחלקו הרב והרמב"ן ז"ל אם הוא מצווה או לא, אין בזה הפרש, כי גם למי שאינו מונה אותה מצווה, היא נכללת בכלל מצוה אחרת, ויש בה כל חומר המצוות הן נמנות."

הבנתו של המבי"ט שמניין המצוות הוא פזל גדול שהראשונים נחלקו כיצד לשבץ בו את החלקים[4]. כאשר הרמב"ם משמיט מצווה כלשהיא אין זה אומר שהוא סובר כי המצווה לא קיימת, אלא כנראה הוא מכלילה במצווה אחרת[5]. על פי הבנה זאת ניתן לומר שברכת התורה נכללת במצוַת תלמוד תורה ולכן צריך להגדיר את הברכה כברכת המצוות.

בניגוד להבנה שהעלנו מדברי המבי"ט, הרמב"ן בסוף דבריו מבין שיש לברכת התורה מעמד עצמאי, ולכן אין למנותה יחד עם מצוַת לימוד תורה[6], וזו לשונו:

"מכלל זה נתבאר שהברכה הזו מן התורה ואין ראוי למנותה מצווה אחת עם הקריאה, כמו שמקרא בכורים אינו נמנה אחת אם הבאתן."

הדבר אברהם בסימן אות טז מרחיב את דברי הרמב"ן, ונביא את דבריו:

"דהן אומנם אילו היתה ברכת התורה כתובה אצל מצוות לימוד, כעין ביכורים, כגון דהוה כתיב: 'וברכת כו' ודברת בם וכו'', אמרינן כחדא מצוה היא וזהו כסידרא, אבל עכשיו דגבי מצוות לימוד לא נזכרה ברכה כלל, והרינו רואין שאינה כחלק ממצות הלימוד גופא, אלא כתובה היא במקום אחר כמצווה מיוחדת[7], האיך נימא בהו דמעכבות זו את זו?"

הרמב"ן (והדבר אברהם בעקבותיו) מבין שמאחר והתורה לא יחדה פסוק מיוחד לברכת התורה בתוך מצוַת תלמוד תורה היא לא רואה אותה כחלק ממצוות הלימוד, כלומר הברכה היא עצמאית וחיצונית למצוות לימוד תורה.

חיוב נשים

השו"ע פסק בסימן מז' סעיף יד':

"נשים מברכות ברכת התורה."

כלומר, למרות שנשים לא נצטוו על לימוד תורה הן מחויבות לברך עליה. ולכאורה קשה שהרי לימוד מפורש הוא 'ולמדתם את בניכם' - ולא בנותיכם, ואם כן כיצד יכולות לברך הנשים 'וצונו' 'ונתן לנו'? לשאלה זו ניתנו מספר תשובות:

א) נשים מברכות על לימוד תורה שקשור למצוות שהן מקיימות - כך מסביר הסמ"ג[8]. שיטה זו קשורה למחלוקת אחרת לגבי נוסח הברכה. המנהיג (מובא בבית יוסף סימן מ"ז) כותב שהנוסח של ברכת התורה הוא על דברי תורה ואילו הבית יוסף סבור שהנוסח הוא לעסוק בדברי תורה. האור זרוע (הלכות ברכות, כד) מסביר שהמחלוקת לגבי נוסח הברכה יסודה במחלוקת נוספת על סוג הלימוד המחייב ברכה, וזה לשונו:

"ומיהו אנן רגילין לברך לעסוק בדברי תורה, והכי עדיף טפי ד'על דברי תורה' משמע לקיים."

כנראה שהמנהיג הבין שברכת התורה באה דווקא על לימוד המביא לידי מעשה ולכן לשיטתו מברכים 'על דברי' ולא 'לעסוק'. הדברים מפורשים אף יותר בספר הפרדס (עמוד ריא):

"איזהו ברכה שברך משה בתורה? 'אשר בחר בתורה זאת וקידשה ורצה בעושיה' ולא אמר בעמליה ולא בהוגיה אלא בעושיה, באילו שעושין את התורה."

לפי הבנה זו ברכת התורה באה דווקא על לימוד המביא לידי מעשה ולא על לימוד אינטלקטואלי. יכול להיות שהמחלוקת סביב היקף הברכה הוא בדיוק ההבדל בין חיוב נשים לגברים. אצל נשים ברכת התורה באה על לימוד המביא לידי מעשה בלבד, ואצל גברים נוסף הרובד האינטלקטואלי[9].

ב ) שיטה נוספת להסביר מדוע נתקנה ברכת התורה אצל נשים היא שיטת הרב סולוביצ'יק.

לרב סולוביצ'יק יש חידוש גדול בהלכות ברכות. לדעתו, ישנן ברכות שהן בגדר מתיר לפעולה. לדוגמא הברכה לפני אכילה מתירה לנו את 'האיסור' להנות מהעולם בלא ברכה. כך גם בלימוד תורה הברכה מתירה לנו את הנאה מדבר ה'. המנחת חינוך במצווה תל' (אות ה) העלה הבנה מעין זו[10]:

"ואפשר כמו ברכת המזון שאינו מצווה לאכול, רק התורה ציותה שאם יאכל יברך והיא מצוות עשה, הכי נמי כתבה התורה מי שלומד אף על פי שאינו מחויב, מצווה עליו לברך."

הבנה זו מתחזקת בפרט לאור הגמרא בנדרים (פא ע"א):

"'מי האיש החכם ויבן את זאת' דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו. עד שפירש הקב"ה בעצמו דכתיב : 'ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו'... אמר רב יהודה אמר רב לומר שאין מברכין בתורה בתחילה.."

לימוד תורה ללא ברכה מקדימה הוא לא לימוד לפני הקב"ה. הר"ן בנדרים (ד"ה דבר) מביא את דברי רבנו יונה (במגלת סתרים) שעם ישראל נענש למרות שבפועל הוא למד תורה. הברכה לפני הלימוד מתירה לנו לעסוק בדבר ה', ללא היתר זה אין משמעות רוחנית ללימוד והוא בבחינת גירוי אינטלקטואלי[11] גרידא, וממילא אין הוא נחשב כלימוד בפני הקב"ה[12].

הפסקה בלימוד

הגמרא בדף יא ע"א פוסקת שמי שכבר ברך ברכת התורה לא צריך לחזור ולברך שוב במהלך היום, נחלקו הרא"ש והתוספות מדוע גברים שלא לומדים מיד לאחר התפילה לא חוזרים לברך ברכת התורה לפני לימודם.

התוספות (ד"ה שכבר) מסביר שבכל שעה ושעה מחויב האדם ללמוד תורה, ועצם החיוב מבטל את ההפסק בין הברכה ללימוד. הרא"ש (סימן יג בפרק ראשון) כותב שההפסקים באמצע הלימוד אינם נחשבים כהפסק כיוון שהם נעשים על דעת לחזור וללמוד[13].

ניתן להסביר שלפי הרא"ש אשה שלומדת תורה באופן קבוע וטרודה בה, תוכל לברך רק פעם ביום ואילו לפי התוספות אשה תצטרך לברך לפני כל לימוד כיוון שאין עליה חובת לימוד תורה[14].

על לב אהרן

בשיחה שהעביר מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין בסעודה שלישית של שבת שובה. דיבר הרב על ההנגדה בפסוק בריש פרשת האזינו 'יערוף כמטר - לקחי, תזל כטל - אמרתי'. הספרי מסביר שגם טל וגם מטר הם סוג של ברכה אלא שטל 'הכל שמחים בו' ואילו מטר 'יש שהן עצבים בו'. דבר דומה אנו מוצאים בלימוד תורה. יש לימוד שהוא בבחינת טל - מובן, פשוט, מסקרן ומאתגר. אבל יש לימוד שהוא בבחינת מטר שדורש עמל ויגיעה רבה, אולם לבסוף הוא מביא לידי עמקות ומושרשות בתורה.

מדור זה הוא בבחינת טל, אנו מנסים עד כמה שניתן להגיש את הסוגיות לקורא באופן ברור ופשוט. אולם כדי להגיע לתוצאה זו אנחנו ספגנו הרבה מטר בלימוד טרם הכתיבה. מי יתן שהשילוב בין המטר שלנו והטל שלכם יביא לידי 'הבו גודל לא-לוהינו'.

בברכת שנה טובה, חורף טוב (ולנו זמן טוב) נעם ואביעד.



[1] בשכחת העשין לדעת הרמב"ן, מובא בסוף מניין מצוות עשה של הרמב"ם.

[2] כשאר הברכות למעט ברכת המזון.

[3] המבי"ט - ר' משה מטראני, מתלמידי המהר"י בירב בצפת. ישב בראש בית הועד בצפת יחד עם הבית יוסף.

[4] כאשר עוסקים במניין המצוות צריך להבין שהמונים היו מחויבים למספר 613 (תרי"ג מצוות) כמסגרת לחיבורם. עובדה זו הצריכה את המונים לתמרן שכן מספר המצוות שהיה בידם לא תאם תמיד את המספר 613. התימרון הנפוץ היה להכליל מספר מצוות במצווה אחת, וברכת התורה היא דוגמא לכך.

[5] לגבי ברכת התורה קשה להגיד את הדברים, שהרי כפי שראינו לעיל הרמב"ם מכניס את הלכות ברכת התורה בהלכות תפילה ולא בהלכות תלמוד תורה

[6] כלומר הרמב"ן העלה בהווא אמינא את הבנת המבי"ט, אך הוא דוחה אותה וסובר שלברכת התורה מעמד מיוחד, ולכן היא נמנית כמצוה עצמאית.

[7] שהרי הפסוק ממנו לומדים על מצות ברכת התורה הוא מפרשת האזינו.

[8] מובא בבית יוסף, ובט"ז.

[9] ממילא יש לבחון האם נשים יצטרכו לברך על דברי תורה, בניגוד לגברים שמברכים לעסוק בדברי תורה.

[10] בהמשך הוא מסייג את הדברים וכותב שברכת התורה היא ברכת השבח וצע"ג.

[11] ויעוין שם בדברי רבנו יונה המופלאים על לימוד תורה מתוך גירוי אינטלקטואלי ולא כחלק מעבודת ה' ובדברי נפש החיים בחלק הפרקים פרק ג' (עמ' קצא בהוצאת הרב יששכר רובין) על לימוד התורה סתם לא מתוך כוונה חיובית ולא מתוך כוונה שלילית. וכמובן בדבריו החשובים לכל לומד תורה בפרק ג' משער ד ונצטט את מקצת דבריו האדירים : "אבל האמת כי עניין לשמה פרוש, לשם התורה והעניין כמו שפרש הראש זה לשונו על מאמר רבי אלעזר ברבי צדוק (נדרים ס"ב ) עשה הדברים לשם פעלן - לשמו של הקב"ה שפעל הכל למענהו, "ודבר בהן לשמן" , כל דבורך ומשאך בדברי תורה יהיה לשם התורה, כגון לידע ולהבין, ולהוסיף לקח ופלפול, ולא לקנטר ולהתגאות."

[12] תשובות נוספות להסבר פסק השו"ע, ניתנו בפוסקים: נשים פטורות מלימוד תורה שבעל פה, אך לא מלימוד תורה שבכתב, נשים חייבות באמירת קורבנות, וכן בתפילה - ועל כן גם נשים צריכות לברך ברכת התורה. ועיין עוד בנושאי הכלים על השו"ע.

[13] השו"ע בסעיף י' פסק כהסבר הרא"ש.

[14] הצל"ח (ברכות, יא ע"ב ד"ה ואומר אני), מעיר כי בשונה מגברים, נשים צריכות לברך לפני כל לימוד שלהן כיוון שאין הן מצוות ללמוד תורה וכל הפסק בלימודן מצריך ברכה מחודשת, ומסיים שמכל מקום הוא לא מצא זכר לרעיון זה בראשונים ובאחרונים.