שבת | דף כא | כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה
בתחילת הפרק מנתה המשנה (כ עמוד ב) סוגים שונים של פתילות ושמנים שאין מדליקים בהם את הנר בשבת משום איכותם הגרועה, שעשויה לגרום לאדם להיטיב את הנר במהלך השבת. הסוגיה העיקרית בש"ס שדנה בענייני החנוכה פותחת בשאלה האם מותר להשתמש בשמנים ופתילות אלו בחנוכה, ומביאה שלוש דעות בענין:
"אמר רב הונא: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - אין מדליקין בהן בחנוכה, בין בשבת בין בחול. אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא - קסבר: כבתה זקוק לה, ומותר להשתמש לאורה.
ורב חסדא אמר: מדליקין בהן בחול, אבל לא בשבת, קסבר: כבתה אין זקוק לה, ומותר להשתמש לאורה.
אמר רבי זירא אמר רב מתנה, ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רב: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת.
אמר רבי ירמיה: מאי טעמא דרב - קסבר: כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה.
אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי ירמיה - ולא קיבלה. כי אתא רבין, אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי יוחנן - וקיבלה. אמר: אי זכאי גמירתיה לשמעתיה מעיקרא".
הגמרא תולה את שלוש דעות האמוראים בשתי מחלוקות בדיני נר חנוכה:
א. דעת רב הונא היא שכבתה זקוק לה, היינו שלאדם יש אחריות לכך שהנר ימשיך לדלוק, ולא רק על מעשה ההדלקה, ועל כן אסור להשתמש בשמנים גרועים שעלולים לכבות. כמו כן לדעתו מותר להשתמש לאורה ועל כן יש חשש שיבוא להטות את הנר בשבת.
ב. דעת רב חסדא היא שכבתה אין זקוק לה, ועל כן ביום חול מותר להשתמש בשמנים גרועים כי לא אכפת לן אם תכבה, ומאידך אסור להשתמש לאורה ועל כן אין חשש שמא יבוא להטות בשבת.
ג. דעת רב היא שכבתה אין זקוק לה, ועל כן מותר להשתמש בשמנים גרועים ביום חול, אך מותר להשתמש לאורה ולכן אסור להשתמש בהם בשבת שמא יטה.
יש להעיר על שתי נקודות תמוהות מעט בפשט הגמרא:
א. בדעת רב הונא אמרה הגמרא שמותר להשתמש לאורה ולכן אסור להשתמש בשמנים גרועים בשבת. אך לכאורה אין הכרח לומר זאת שהרי מכיוון שכבתה זקוק לה אסור להשתמש בשמנים אלו הן בחול והן בשבת. (התוס' ד"ה ומותר עמדו על קושי זה ויישבו בדוחק).
ב. אביי מסרב בתחילה לקבל את הסברו של רבי ירמיה לדברי רב, למרות שהוא כמעט הכרחי לאור דברי הגמרא קודם לכן.
בכדי להסביר שתי נקודות אלו נראה לומר שקיים קשר מהותי בין שתי המחלוקות:
א. העמדה שלפיה "כבתה זקוק לה" סבורה שהמצווה היא בכך שהנר דולק, וממילא מסתבר שאסור יהיה להשתמש לאורה שהרי האור מוקדש למצווה.
ב. העמדה שלפיה "כבתה אין זקוק לה" סבורה שהמצווה נגמרה בהדלקה, וממילא אין קדושה בהמשך דליקת הנר ומותר להשתמש לאורו.
משום כך הניחה הגמרא בפשטות שרב הונא שסובר "כבתה זקוק לה" סובר גם שמותר להשתמש לאורה, ומשום כך סירב אביי לקבל שלדעת רב כבתה אין זקוק לה ולמרות זאת אסור להשתמש לאורה.
אמנם מסקנת הגמרא היא שזוהי דעת רב, ונראה לבאר שבאמת לדעת רב אין איסור מהותי להשתמש לאורה אלא רק איסור צדדי. ואכן, רש"י שלא ביאר את הטעם לאיסור השימוש באור בדעת רב חסדא טרח לעשות זאת בדעת רב (כא: ד"ה ואסור):
"ואסור להשתמש לאורה - שיהא ניכר שהוא נר מצוה".
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)