כתובות דף נג – מחילה על כתובה

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו מובאים דבריו של רבין בר חנינא שאמר בשמו של רבי אלעזר שבמידה ואישה מחלה על הכתובה שלה, אם היא מתאלמנת היא לא תהיה זכאית למזונות1. כלומר, על פי מימרא זו מחילת האישה כוללת רק את המזונות שלה מתנאי הכתובה, אך לא את מה שהיא מקבלת כשבעלה חי, משום שכסף זה הנו הכסף שהבעל מתחייב בכתובה עצמה, עליו היא אינה יכולה למחול (בין אם נאמר שחיוב הכתובה הוא מהתורה, ובין אם נאמר שהוא מתקנת חכמים של מזונותיה בתמורה למעשי ידיה).

מתשובתו של רב חסדא לרבין 'הוה אמינא לך משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו' נראה לומר כי הוא קיבל את דבריו. כך גם הבין הרמב"ם, אשר נראה שפסק (הלכות אישות פרק יב הלכה יח) שאשה שמחלה על כתובתה אין לה מזונות.

רבי יום טוב אשבילי, לעומת זאת, מביא את דברי התלמוד ירושלמי שעל פיהם פסקו ראשונים כי אישה שמחלה על כתובתה לא הפסידה את מזונותיה:

"בירושלמי (פי"א ה"ב) אמרו אמר שמואל המוחלת כתובתה ליורשין יש לה מזונות מטעמא דמשיב רעה תחת טובה, ומשמע דפליגא אגמרא דילן מההוא דפרק הנושא, ויש אומרים דלא פליגא, וההיא דפרק הנושא אתיא כאנשי יהודה שהרשות ביד היורשין להגבותה כתובתה ולאבדה מזונות, וכיון שכן כיון שמחלה להם אבדה מזונותיה, שאם לא כן יכולה לכופם במזונותיה שתמחול להם כתובתה, אבל דהכא והירושלמי כאנשי גליל, ושמואל דאמרה בירושלמי פסק לקמן כאנשי גליל, ואם כן ליתא לההיא דפרק הנושא דהא קי"ל דהלכה כאנשי גליל" (חידושי הריטב"א).

כלומר, הדבר תלי במנהגי יהודה וגליל – למנהג בני יהודה שיש להם היכולת להיפטר ממזונות האשה, במחילת הכתובה היא מפסידה את המזונות שאם לא נאמר כן, אין ממש בתקנת היורשים2 - שיכולים לומר לה שאם לא הייתה מוחלת על הכתובה היו נותנים לה את הכתובה ואזי לא היו חייבים במזונות. למנהג אנשי גליל, שהיורשים לא יכולים לטעון זאת, האשה לא מפסידה את המזונות במחילתה על הכתובה.

_____________

[1] משום שמה שאלמנה ניזונת מנכסי בעלה הוא מתנאי הכתובה.

2שיכולה היא למחול על הכתובה וליזון מהיורשים.

 

הרב ירון בן צבי