כתובות דף סה – ייחוד בגדים לימי נדה

  • הרב אברהם סתיו

כתב הרמב"ן (הלכות נדה פרק ח הלכה ח):

ראוי לאשה לייחד לה בגדים בימי נדתה כדי שיהו שניהם זוכרים תמיד שהיא נדה.

וכן פסק השולחן ערוך (יו"ד קצה, ח). במקור הדין, כתב הבית יוסף (שם):

כן נראה ממה שפירש רש"י בפרק המדיר (כתובות עב ע"א) ובפרק עשרה יוחסין (קדושין פ ע"א) אהא דאמר רב יהודה הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה הוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדי נדות.

כלומר, הבית יוסף מבהיר שמקור הדין הוא מדברי רש"י, מהם  עולה שמנהג הנשים היה ללבוש בימי נדתן בגדים שונים מאלו שלבשו בימי טהרתן. מדברים אלו, למד הרמב"ן שכך ראוי לנהוג.

אמנם, מסוגייתנו אפשר ללמוד לכאורה על שורש אחר לגמרי למנהג זה. הגמרא (סה ע"ב) דנה במקרה שבו נותרו לאישה שאריות מן המזון או מן הבגדים שבעלה מספק לה:

ת"ר: מותר מזונות לבעל, מותר בלאות לאשה. מותר בלאות לאשה למה לה? אמר רחבה: שמתכסה בהן בימי נדתה, כדי שלא תתגנה על בעלה.

בגמרא מבואר שהאישה זקוקה לבלאות כדי ללבוש אותן בימי נדתה. קביעה זו מהווה ככל הנראה את המקור לדברי רש"י על המנהג ללבוש בגדים שונים ומיוחדים בימי הנדות. אלא שבניגוד לדברי רש"י, בטעם המנהג הסבירה הגמרא שהאישה עושה זאת "כדי שלא תתגנה על בעלה", ופירש רש"י (ד"ה שלא):

שלא תתגנה על בעלה - בימי טהרתה בלובשת בגדים שלבשה בימי נדות.

כלומר, טעם המנהג הוא שאם האישה תלבש בימי טהרתה את אותם בגדים שלבשה בימי נדותה, היא תתגנה על בעלה. לאור זאת קשה להבין כיצד למדו הרמב"ן והבית יוסף שיש חובה ללבוש בגדים מיוחדים בימי הנדות כדי להזכיר את האיסור (ועי' בערוך השולחן שם, כא-כב).

לסיום נעיר על נקודה נוספת שאפשר ללמוד מן העובדה שהנשים היו נוהגות ללבוש בגדים מיוחדים בימי נידתן. בשו"ת שלמת חיים (יו"ד ס) נשאל הגרי"ח זוננפלד:

"בהא דהוחזקה נדה בשכנותיה דהיה להן בגדים מיוחדין לימי נדותה. וצ"ע דאינו צניעות, והרי החמירו לאשה להסתיר טבילתה, והרי כשתחליף הבגדים הדבר ידוע!".

כלומר, אנו רגילים להקפיד על צניעות ביחס למועדי האיסור וההיתר בין בני זוג, ולכאורה מנהג זה (שיסודו בגמרא) נסתר מכך שהאישה לובשת בגדים שונים בימי נדתה! על כך עונה הרב זוננפלד שחובת הצניעות היא רק בשעת הטבילה, ולא על עצם מועדי האיסור וההיתר. ובאמת, אחת השאלות ההלכתיות הנפוצות בימינו היא כיצד יש לנהוג במצב שבו הקפדה על דיני ההרחקות תחשוף בפני הסובבים את העובדה שהאישה נמצאת בימי נידותה. יש מן הפוסקים שכתבו להקל במצבים שונים משום סברה זו, אך יש פוסקים שלמדו להפך. הרב משה פיינשטיין, למשל: התבסס על סוגייתנו וקבע: (אג"מ יו"ד ב, עז):

ומטעם שהוא כבזיון לה ויש בזה משום כבוד הבריות לא חששו, משום שאין בזה בזיון כל כך דידוע לכל שהנשים הן נדות י"ב יום בכל חדש כשאינן זקנות ולא מעוברות וצריכין להתרחק מבעליהן באיזה דברים, ואדרבה הא הרבה היו לובשות בגדים מיוחדים לימי הנדות ומזה היו יודעות השכנות שהיא נדה אלמא שלא היו מתביישות בזה.

אמנם, כבר כתבו הפוסקים (עי' בדי השולחן על השו"ע אה"ע קצה, ח) שבימינו לא נהגו הנשים ללבוש בגדים מיוחדים בימי נדתן, וממילא יש מקום להבין שגם דברי האגרות משה כבר אינם תקפים.

 

הרב אברהם סתיו