כתובות | דף סה | ייחוד בגדים לימי נידה

כתב הרמב"ן (הלכות נדה ח, ח):

"ראוי לאשה לייחד לה בגדים בימי נדתה, כדי שיהו שניהם זוכרים תמיד שהיא נדה".

וכן פסק השולחן ערוך (יורה דעה קצה, ח). בנוגע למקור הדין כתב הבית יוסף (שם):

"כן נראה ממה שפירש רש"י בפרק המדיר ובפרק עשרה יוחסין אהא דאמר רב יהודה הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה, הוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדי נדות".

הבית יוסף מבהיר שמקור הדין הוא מדברי רש"י, שמהם עולה שמנהג הנשים היה ללבוש בימי נידתן בגדים שונים מאלו שלבשו בימי טהרתן. מדברים אלו למד הרמב"ן שכך ראוי לנהוג.

אומנם, מסוגייתנו אפשר ללמוד לכאורה על שורש אחר לגמרי למנהג זה. הגמרא (סה ע"ב) דנה במקרה שבו נותרו לאישה שאריות מן המזון או מן הבגדים שבעלה מספק לה:

"ת"ר: מותר מזונות לבעל, מותר בלאות לאשה. מותר בלאות לאשה למה לה? אמר רחבה: שמתכסה בהן בימי נדתה, כדי שלא תתגנה על בעלה".

בגמרא מבואר שהאישה זקוקה לבלאות כדי ללבוש אותן בימי נידתה. קביעה זו היא כנראה המקור לדברי רש"י על המנהג ללבוש בגדים שונים ומיוחדים בימי הנידות, אלא שבניגוד לדברי רש"י, הגמרא הסבירה שהאישה עושה זאת "כדי שלא תתגנה על בעלה", ופירש רש"י (ד"ה שלא):

"שלא תתגנה על בעלה – בימי טהרתה, בלובשת בגדים שלבשה בימי נדות".

כלומר, טעם המנהג הוא שאם האישה תלבש בימי טהרתה את אותם בגדים שלבשה בימי נידותה, היא תתגנה על בעלה. לאור זאת קשה להבין כיצד למדו הרמב"ן והבית יוסף שיש חובה ללבוש בגדים מיוחדים בימי הנידות כדי להזכיר את האיסור (ועיין בערוך השולחן שם, כא-כב).

לסיום נעיר על נקודה נוספת שאפשר ללמוד מן העובדה שהנשים היו נוהגות ללבוש בגדים מיוחדים בימי נידתן. בשו"ת שלמת חיים (יורה דעה סימן ס') נשאל הגרי"ח זוננפלד:

"בהא דהוחזקה נדה בשכנותיה דהיה להן בגדים מיוחדין לימי נדותה. וצ"ע דאינו צניעות, והרי החמירו לאשה להסתיר טבילתה, והרי כשתחליף הבגדים הדבר ידוע".

כלומר, אנו רגילים להקפיד על צניעות ביחס למועדי האיסור וההיתר בין בני זוג, ולכאורה מנהג זה, שיסודו בגמרא, נסתר מכך שהאישה לובשת בגדים שונים בימי נידתה! על כך עונה הרב זוננפלד שחובת הצניעות היא רק בשעת הטבילה, ולא על עצם מועדי האיסור וההיתר. ובאמת, אחת השאלות ההלכתיות הנפוצות בימינו היא כיצד יש לנהוג במצב שבו הקפדה על דיני ההרחקות תחשוף בפני הסובבים את העובדה שהאישה נמצאת בימי נידותה. יש מן הפוסקים שכתבו להקל במצבים שונים מחמת סברה זו, אך יש פוסקים שלמדו להפך. ר' משה פיינשטיין (אגרות משה יורה דעה ב, עז), למשל, התבסס על סוגייתנו וקבע:

"ומטעם שהוא כבזיון לה ויש בזה משום כבוד הבריות לא חששו, משום שאין בזה בזיון כל כך דידוע לכל שהנשים הן נדות י"ב יום בכל חדש כשאינן זקנות ולא מעוברות וצריכין להתרחק מבעליהן באיזה דברים, ואדרבה הא הרבה היו לובשות בגדים מיוחדים לימי הנדות ומזה היו יודעות השכנות שהיא נדה, אלמא שלא היו מתביישות בזה".

אומנם, כבר כתבו הפוסקים (עיין בדי השולחן אבן העזר קצה, ח) שבימינו לא נהגו הנשים ללבוש בגדים מיוחדים בימי נידתן, וממילא יש מקום להבין שגם דברי האגרות משה כבר אינם תקפים.