כתובות דף ע"ו - כאן נמצאו כאן היו

  • הרב אביהוד שורץ

הסוגיה בדפים ע"ה-ע"ו היא סוגיה מורכבת ומסועפת, שעוסקת בעיקר בדיני חזקות. נתייחס כאן בקציר האומר לאחד החידושים המרכזיים בסוגיה זו.

דיון הגמרא נסוב סביב סתירה לכאורה במשנה בדף ע"ה: כאשר נתגלו מומים בגופה של הכלה בבית בעלה, הרי היא אשתו לכל דבר, ואם הוא מבקש לגרשה בלא כתובה, עליו להביא ראיה שהמומים נולדו בה עוד לפני הנישואין, והיה מקחו מקח טעות. בלי הוכחה כזאת, הוא יחוייב לשלם לה את מלוא הכתובה. לכאורה, מדובר על היישום הקלאסי של דין חזקת הגוף: הכלה בחזקת בריאות ובלא מומים, ואם המומים נמצאו בבית הבעל, הרי שיש להניח שנולדו זה עתה, ולא היו בגופה קודם לכן.

אלא, שאם מדובר במקרה פרטי בו מיישמים את 'חזקת הגוף' קשה לבאר את הרישא במשנה. ברישא נתגלו המומים בבית האב, ועל כן רשאי הבעל לטעון שמומים אלה היו בגופה עוד לפני הקידושין, והיה מקחו מקח טעות. הקושי ברור: לכאורה גם כאן אם נפעיל את חזקת הגוף, נמצא שהמומים נולדו בה זה עתה, והרי עתה היא מקודשת אף שהיא בבית אביה! לשון אחרת, הקושי המרכזי הוא מדוע כאשר נתגלו המומים בבית האב אנו מעמידים את ממונו של הבעל בחזקתו, ומתעלמים מחזקת הגוף של האישה.

על פי התירוץ הראשון בגמרא בדף ע"ה, אכן קיימת סתירה בין הרישא לסיפא בשאלה האם יש לאישה חזקת הגוף. הגמרא, וביתר הרחבה בתוספות, מדגישה שאין דעה השוללת לחלוטין את חזקת הגוף, ואולם השאלה האם ניתן להפעיל חזקת הגוף גם כנגד חזקת ממון.

החידוש המרכזי בסוגייתינו הוא בתירוץ השני לסתירה זו:

"רבא אמר: רישא כאן נמצאו וכאן היו, סיפא נמי כאן נמצאו וכאן היו".  

מבלי להיכנס לסבך הדיון לגבי חזקה אחת לעומת שתי חזקות, מסקנת הדברים כפי שהסבירה רש"י בריש דף ע"ו היא:

"דבמקום חזקה דגופא חזקה דממונא לאו כלום היא".

כלומר, אם המומים נמצאו בבית הבעל, הרי שיש לאישה חזקת הגוף שנישאה בלא מומים, ועל כן אם הבעל מגרשה – עליו לשלם לה. אמנם, הבעל מוחזק בממונו, אך חזקה זו אינה מועילה לו כנגד העובדה ש"כאן נמצאו וכאן היו".

האמנם בכוחה של חזקת הגוף להוציא ממון? בעל קצות החושן בספרו "שב שמעתתא" מוסיף ומקשה: כוחה של חזקת הגוף פחות מכוחו של רוב, שהרי כלל גדול בדין הוא "רובא וחזקה – רובא עדיף". ובכן, היות שמוסכם לרוב הדעות שאין מוציאים ממון על פי הרוב, קל וחומר הוא שלא יוציאו ממון על פי החזקה. כיצד איפוא טוען רש"י שחזקת הגוף מכריעה את חזקת הממון של הבעל ומוציאה ממנו ממון?!

השב שמעתתא מיישב, שדין "כאן נמצאו כאן היו" איננו חזקת הגוף רגילה, אלא חזקה "משודרגת" המונעת את "לידת הספק". חכמים קבעו, שהיות והשאלה התעוררה בבית הבעל, הרי שהספק נולד ברשותו, ועל כן כעת חזקת הגוף של האישה היא המכרעת. ברם, אם הספק נולד עוד קודם לכן, כאשר הכלה עוד היתה בבית אביה, הרי שכאן אל מול חזקת הגוף ניצבת גם חזקת הממון של הבעל, ועל כן אין אפשרות להוציא ממנו את דמי כתובתה בלא ראייה.

מהרב אליקים קרומביין שמעתי תוספת הסבר לדברים אלה. הרב קרומביין טען, שכאשר הכלה בבית אביה היא עודנה ארוסה, ואנו מבקשים להופכה לנשואה ולחייב את הבעל בכתובה. כלל גדול בדיני חזקה הוא, שהחזקה מבררת מה היה בעבר, אך אינה צופה את העתיד. מכוח חזקת הגוף של הכלה, אנו מבקשים להמשיך תהליך שעדיין לא הושלם, דהיינו להופכה מארוסה לנשואה, ואת זאת חזקת הגוף אינה מסוגלת לעשות. כאשר הכלה כבר בבית בעלה, ונישואיה הושלמו, הרי שהדיון הוא אך ורק על העבר, ובזה חזקת הגוף אכן מועילה.