לנתוש ולנתוץ - לבנות ולנטוע

  • הרב עדיאל זימרן

לנתוש ולנתוץ - לבנות ולנטוע

אחד מן הביטויים המעניינים בספר ירמיהו הוא הביטוי המופיע בפרק א' וחוזר פעמים רבות, בשינויים, במהלך הספר: "רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס, לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ". זהו ביטוי עוצמתי, המכיל בתוכו יסודות חיוביים ושליליים; ביטוי מפחיד אולם יחד עם זאת נוטע תקווה. הביטוי מקבל דגשים שונים במהלך הפרקים, לפי ההקשר והתנהגות ישראל.

הופעתו בפרק א' היא כחלק מנבואת ההקדשה של ירמיהו, ומשמעותו מבשרת חורבן - ה' יחריב את כל המעוות והמקולקל שבעם. הפרק ממשיך ב'משל השקד', המדגיש כי ההשמדה תהיה בנחישות ובהתמדה: "כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ".

ביטוי זה שב ומופיע במשל בית היוצר (פרק י"ח), אולם כאן משמעותו דיאלקטית - חורבן ובנייה גם יחד. ירמיהו מצטווה לרדת לבית היוצר ולצפות בפעולתו: "וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת: וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמוֹר... הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל". המשל מדגיש את שליטת ה' בחיי האדם: כאשר עם ישראל אינו עושה רצונו של מקום - ה' ישמיד אותו: "רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד". באותה מידה, ברגע שישוב העם בתשובה - ה' מסוגל לשקם את חייו: "וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנֹת וְלִנְטֹעַ". משל היוצר, אם כן, מוסיף לביטוי זה משמעות חדשה - שליטת ה' ועוצמתו, הן לטוב והן למוטב.

בהמשך הספר, משתמש ירמיהו באותו ביטוי כביטוי חיובי. בפרק כ"ד - משל התאנים - ירמיהו רואה דוּד מלא בתאנים טובות ודוד מלא בתאנים רעות, וה' מסביר לו כי התאנים הטובות רומזות להשבת ישראל לאדמתם בעקבות התשובה: "כֹּה אָמַר ה' אֱ-לוֹהֵי יִשְׂרָאֵל - כַּתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה כֵּן אַכִּיר אֶת גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים לְטוֹבָה... וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ". גם בפרק ל"א, נזכר ביטוי זה כביטוי חיובי: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ, כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם ה'". בשלישית, ביטוי זה מוזכר לטובה בפרק מ"ב, העוסק במצב שלאחר הירצחו של גדליה בן אחיקם: "אִם שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ". השימוש החוזר בביטוי זה מלמד על סיום הפורענות, ומעיד כי הדברים שהתרחשו בעבר לא יתרחשו עוד.

בפעם האחרונה, מופיע ביטוי זה בפרק מ"ה - לאחר שישראל לא שבו מדרכם הרעה והמשיכו לעבוד אלֹהים אחרים: "כֹּה אָמַר ה', הִנֵּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֲנִי הֹרֵס וְאֵת אֲשֶׁר נָטַעְתִּי אֲנִי נֹתֵשׁ וְאֶת כָּל הָאָרֶץ הִיא".

המסקנה ברורה: כוחו של ה' רב ורצונו גמור לבער את החוטאים. כשם שכוחו להרע, כך גם כוחו להיטיב. רק התנהגותו של עם ישראל תקבע באיזה כוח ישתמש כלפיו ה'.