מבנה סיפורי הכיבוש (א'-י"ב) - המבנה הכולל ומשמעותו

  • הרב ד"ר יהושע רייס

א. פתיחה

לאחר שסיימנו את לימוד החטיבה הראשונה בספר, חטיבת סיפורי הכיבוש (א'-י"ב), נקדיש את השיעורים קרובים לסקירה כוללת ומסכמת של מבנה החטיבה ומשמעותו, ולהשלמת הדיון בסיפורים מתוך החטיבה שלא נידונו בשיעורים הקודמים.

סיפורי הכיבוש נחלקים לשתי חטיבות מרכזיות:

                1. חטיבה ראשונה: סיפורי החדירה לארץ כנען: א' - ח'.

                2. חטיבה שנייה: סיפורי המערכה הגדולה על הארץ: ט' - י"ב.

לחלוקת המבנה של סיפורי הכיבוש ישנה הנמקה כפולה. (א): היסטוריוגרפית, דהיינו חלוקה המבוססת על יסודות ריאליים הקשורים לתנועת ההתקדמות של העלילה. (ב): רטורית-ספרותית, דהיינו חלוקה המתייחסת לקצב ולתנועה בין הסיפורים, המוגדרים באמצעות הסגנון והמגמה שלהם. תחילה נציג את שתי ההנמקות במבנה הכולל של סיפורי הכיבוש, ולאחר מכן נבחן את יישומן בשתי החטיבות של סיפורי הכיבוש. לבסוף נראה את האמצעים ואת ההוכחות לחלוקת סיפורי הכיבוש לשניים.

ב. מבנה היסטוריוגרפי וספרותי לסיפורי הכיבוש

שתי חטיבות הכיבוש

מבחינה היסטוריוגרפית, החלוקה של סיפורי הכיבוש לשתי חטיבות מבוססת על ההתקדמות של המערכה הצבאית בשני שלבים: 1. כניסה ומלחמות ראשוניות כנגד שתי ערים בודדות על ציר הכניסה והחדירה לארץ - מזרח מערב (ב-ח);
2. הרחבת ההיקפים של המערכה הצבאית לאורך רצועת ההר בתנועה של דרום צפון (י' - י"א). מהלך העלילה יוצר תנועה רציפה, גם אם לא שלמה, של כיבוש הארץ.
[1]

ההנמקה הרטורית לסדר ולארגון של סיפורי הכיבוש תואמת את ההנמקה ההיסטוריוגרפית. כלומר, את החלוקה של סיפורי הכיבוש לשתי חטיבות ניתן להסביר גם באמצעות המבט הריאלי, הבוחן את דרכי הכתיבה ההיסטוריוגרפית, וגם באמצעים ספרותיים, המשמשים את הרטוריקה של הסיפורים. ייתכן אף ששתי ההנמקות המקבילות מאפיינות את מעשה העריכה של הספר על דרך 'הסיבתיות הכפולה'.[2] בסעיפים הבאים נציג את המבנה של שתי החטיבות בסיפורי הכיבוש, תוך התייחסות לשתי ההנמקות.

חטיבה ראשונה (א - ח')

החטיבה הראשונה כוללת את פרקים א' - ח', ומשובצים בה סיפורים המתארים את מהלך הכניסה לארץ ואת התקופה הראשונה הסמוכה לכניסה. ההסבר לסדר ולארגון של הסיפורים בחטיבה הראשונה מנקודת מבט של חיבור היסטוריוגרפי הוא:

1. פתיחה בתיאור ההכנות למעבר הירדן ולמלחמה נגד יריחו (א' - ב');

2. תיאור המעבר (ג' - ד'), וכיבוש העיר הסמוכה, יריחו (ו');

3. תיאור ההתקדמות מערבה וסיפור כיבוש העי ובית אל (ז' - ח').

מהלך הסיפורים בחטיבה הראשונה יוצר תנועה של התקדמות עלילתית-צבאית החל מן הכניסה לארץ, החתירה לכיבוש הארץ באמצעות יצירת ראש גשר לרצועת ההר, ופגיעה ביציבות ובשאננות של מלכי כנען. השלב הראשון (סיפורי החטיבה הראשונה) מקדם את העלילה אל עבר סיפורי החטיבה השנייה המתארים את ההתנהלות וההתקדמות במערכה הצבאית הכוללת מול מלכי ארץ כנען.

במישור ההיסטוריוגרפי, בין שתי החטיבות קיימת זיקה סיבתית הנלמדת מן התיאורים של התגובות והפעולות של עמי כנען בסיפורי החטיבה השנייה (ט' - י"ב). בפתיחה של הסיפורים בחטיבה השנייה ניכרת הבטה לאחור אל עבר סיפורי החטיבה הראשונה כיחידה קוהרנטית: "וישבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי ויעשו גם המה בערמה" (ט', ג - ד). דהיינו, ההישגים שמתוארים בסיפורי החטיבה הקודמת מקדמים את העלילה בחטיבה השנייה ואת התיאורים על אודות ההתארגנות המדינית של הגבעונים מחד, וההתארגנות הצבאית של מלכי הדרום והצפון מאידך. קביעה זו אינה מבקשת לספק תמונה היסטורית-צבאית והערכה אסטרטגית למהלך הכיבוש, אלא להעריך את כוונות מעשה העריכה הנבואית כפי שהן משתקפות מתוך נקודת המבט ההיסטוריוגרפית.

כאמור, לצד המהלך הריאלי והראייה ההיסטוריוגרפית, ישנו נימוק ספרותי למבנה העלילה, לסדר של הסיפורים ולארגונם. במרכז החטיבה הראשונה (א' - ח') משובצים שלושה סיפורים על פני ציר ההתקדמות העלילתית, התואמים את המגמה העיקרית של ספר יהושע, כמעין חוט שדרה מרכזי במבנה העלילתי של החטיבה הראשונה. שלושת הסיפורים הם:

                1. סיפור חציית הירדן (פרקים ג'-ד');

                2. סיפור המלחמה ביריחו (פרק ו');

                3. סיפור המלחמה השנייה נגד העי (פרק ח').[3]

כפי שראינו בהרחבה בשיעורים הקודמים, בין הסיפורים קיימת זיקה של לכידות, ברמה המבנית-צורנית וברמה התמטית-תוכנית. מבחינה תמטית, הם מתאפיינים בתיאורים שניכרת בהם תקשורת ראויה בין ה' לישראל ויהושע. הפרמטרים הצורניים והתמטיים שנזכרו למעלה תומכים בהנמקה הרטורית בנוגע לקורלציה הקיימת בסיפורים אלה בין קירבת אלוקים וצייתנות למצוותיו ולתוכניותיו, ובין הצלחה בכיבוש הארץ. אולם, יש לשים לב שרק חלק מן הסיפורים תומכים במגמה האידיאולוגית האופטימאלית. לצד הסיפורים הנזכרים (חציית הירדן, יריחו ומלחמת העי השנייה) וביניהם, משובצים שלושה סיפורים בעלי איפיונים שונים ובמידת מה אף מנוגדים. שניים מהם משובצים בחטיבה הראשונה - סיפור המרגלים בבית רחב (ב') וסיפור החטא של עכן (ז'), ואחד בפתיחת החטיבה השנייה - סיפור הגבעונים (ט').[4] בסיפורים הנגדיים מתוארים מצבים של הסתבכות במישור העלילתי עם קונפליקטים תיאולוגיים שונים, כמו היחס לתושבי כנען ולמצוות החרם בנסיבות משתנות, ומתחים על רקע יוזמות אנושיות בעייתיות, הנוגדות את האידיאולוגיה הנזכרת. סיפורים אלו שונים במאפייניהם בכל הפרמטרים. המגמה בשיבוץ הסיפורים הנזכרים (המרגלים בבית רחב, חטא עכן והגבעונים), היא להציג קונפליקט והסתבכות, ולהוכיח את נחיצותה של התקשורת הצמודה בין ישראל לה' ואת תועלתה של הצייתנות לתוכנית ה' וההיצמדות אליה.

מלבד הסיפורים המצויים בין שני צדדי הקונפליקט, בחטיבה הראשונה מתוארים כמה מעמדים דתיים, המשתלבים כך שהם מחזקים את ההנמקה הרטורית ואת המגמה התיאולוגית של הסיפורים:

1. נאום ה' בפתיחה של הספר (א'). הנאום עוסק בעיקר בשני הנושאים העלילתיים המרכזיים של הספר, כיבוש ונחלה. עם זאת, הוא גם נוגע במגמות התיאולגיות השונות של הסיפורים כגון הזיקה בין צייתנות להצלחה, מעמדו של יהושע כמנהיג וכהמשך למנהיג הקודם, משה, ועוד.

2. המעמדים הקצרים המתוארים בפרק ה'. מעמדים אלו קשורים באופן מובהק למעבר הירדן ולמשמעויות התיאולוגיות הקשורות לכניסה לארץ, כמו הברית בין ה' לבין עם ישראל וזיקתה לבריתות קודמות עם האבות ועם בני ישראל ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני.

3. תיאור מעמד הברכה והקללה (ח', ל - לה). תיאור זה חשוב במיוחד להגדרת המבנה של החטיבות ולקביעת התיחום ביניהם. חשיבותו נובעת מתוכנו וממיקומו. 

 

חטיבה שנייה (ט' - י"ב)

במרכז החטיבה השנייה בפרקי הכיבוש (ט' - י"ב) משובצים שני סיפורים הכוללים את המסגרת המקיפה של המלחמה מול עמי כנען:[5] סיפור המלחמה במלכי הדרום (י') וסיפור המלחמה במלכי הצפון (י"א). בשני הסיפורים יש דיווח קצר ותיאור של התקדמות צבאית רציפה ושל מערכה שהתנהלה בהצלחה בשני שלבים (דרום וצפון). מבחינה היסטוריוגרפית, שני הסיפורים (י' - י"א) והרשימה המסכמת שלאחריהם (י"ב) נועדו לספק את המידע התיאורי והדיווחי הכולל של כיבוש הארץ. אולם, במישור הספרותי ההשוואה בין שני הסיפורים, המתחייבת מעצם שיבוצם זה ליד זה, מציגה תמונה מורכבת יותר.

בין שני הסיפורים (מלכי הדרום ומלכי הצפון), ישנה אנלוגיה בתמה, במרקם המילים ובמבנה הסיפור, כפי שראינו בהרחבה בשיעורים האחרונים. האנלוגיה בין הסיפורים מבליטה את הניגודים ואת הפער הניכר שביניהם. בסיפור הראשון (י'), ישנה הבלטה בתיאור ההזדרזות במהלך המלחמה, שהביאה לסיומה המהיר של המלחמה. כמו כן, בתיאור המלחמה נגד מלכי הדרום ניכר שיתוף פעולה אופטימאלי בין המנהיג יהושע ובין ה', שסייע בניסים יוצאי דופן ובמקביל להשתלבות המלאה של מחנה ישראל. לעומת זאת, בתיאור המלחמה השנייה (י"א) ניכרת אמנם, בפתיחת התיאור, מגמה של הצלחה ותיאור של התנהלות מהירה, הדומה לתיאור המערכה הקודמת (מול מלכי הדרום). אולם, בהמשך הסיפור נגד מלכי הצפון התמונה מסתבכת מעט והופכת להיות מורכבת יותר: התיאור על אודות ההישגים בצפון מקוטע ומצומצם, וניכרת בו הפחתה באופן תיאור הפעילות של שלושת הגורמים שנזכרו: 1. הנוכחות של ה' נסתרת, 2. ההשתתפות של העם במהלך המערכה הולכת ופוחתת. 3. אופן ההצגה של יהושע בתיאור זה שונה באופן מהותי מן הדרך בה הוא הוצג בסיפור הקודם (סיפור המלחמה במלכי הדרום). המסקנות מן האנלוגיה הניגודית הן שהמסירות והדבקות שאיפיינו את הסיפור הראשון (מלחמת הדרום - י') התחלפו בתיאורים של חולשה, רפיון ידיים והישגים מוגבלים. יצויין שמסקנות אלו עולות בעיקר מתוך ההנמקה הרטורית וההשוואה הספרותית, הבוחנת את התיאורים זה כנגד זה.

סיפור הגבעונים (ט'), הפותח את החטיבה השנייה (ט' - י"ב), מהווה גורם כבד משקל להתפתחות העלילה המתוארת בחטיבה זו. השפעתו ניכרת ברמה ההיסטוריוגרפית בנוגע לתוצאות הברית עם הגבעונים, שהביאה להתארגנות הצבאית של מלכי הדרום והשפיעה על המערכה ועל תוצאותיה. אולם, ניתוחו של סיפור הגבעונים בכלים ספרותיים מעמיד אותו כסיפור מרכזי, שמעלה שנית וביתר שאת את המתח סביב השאלות התיאולוגיות העולות מתחילת הספר. ההתרחקות מן התקשורת הישירה בין ישראל לה' וההתנהלות על סמך הכרעות אנושיות, ללא התייעצות עם ה', העמיקו את מגמת ההפחתה בנוכחות האלוקית, והקטינו את ההישגים המופלאים של המערכה הצבאית בכיבוש הארץ. מגמת ההפחתה הקיימת בין שני הסיפורים המרכזיים בכיבוש הארץ (י' - י"א), נובעת מן ההשפעה העקיפה של סיפור הגבעונים.

אולם, התנועה מסיפור המלחמה במלכי הדרום לסיפור המלחמה במלכי הצפון, בדומה לתנועה בסיפורי החטיבה הראשונה, נחתמת בנקודת רגיעה. פרק י"ב חותם את סיפורי הכיבוש ברשימת המלכים שהוכו על ידי יהושע, רשימה הנושאת אופי חגיגי והמנוסחת כשיר ניצחון. רשימת ההישגים של יהושע מוצגת במהלך הפרק בהשוואה להישגי משה בעבר הירדן המזרחי, ובכך נשלמת ההשוואה בין משה ליהושע ממשיך דרכו. מעמד הפתיחה ורשימת הסיכום יוצרים מעטפת חיובית לכל סיפורי הכיבוש. עם זאת, היא איננה מבטלת את תנועת ההפחתה שאפיינה את המעבר בין הסיפורים, כך שבסופו של דבר קיים פער בין החזון הגדול ובין ההישגים המוגבלים. לפיכך, נקודת המבט בסיומם של סיפורי הכיבוש היא חיובית אך גם מפוכחת, כהכנה לקראת החלק הבא של הספר, אשר בו מגמת ההפחתה לצד מגמת ההשלמה עם ההישגים המוגבלים מתגברת.

מחזוריות כפולה בסיפורי הכיבוש

בחינת המבנה של שתי החטיבות מלמדת שבשתיהן קיים מתח בין שני סוגי סיפורים. חלק מהסיפורים מתאפיינים בתיאורים של תקשורת ראויה עם ה', וחלקם בתיאורים של תקשורת בעייתית. שני הסוגים, מלבד היותם סיפורים על רצף ההתקדמות של העלילה, תורמים לעיצוב המבנה הכולל של סיפורי הכיבוש, באמצעות התנועה הקיימת ביניהם, ובין שני הדגמים המרכזיים.

את הדגם הראשון, הכולל את סיפור חציית הירדן (ג' - ד), סיפור המלחמה ביריחו (ו') בחטיבה הראשונה, וסיפור המלחמה במלכי הדרום בחטיבה השנייה, כינינו סיפורי "שבח והצלחה". כינוי זה משקף את נקודת המוצא של המספר בתיאורים אלה, את האווירה האופטימית שמלווה אותם, ואת השבח העולה מהם על ההתנהלות של הגורמים הנוטלים חלק בעלילה. בסיפורים אלה מודגשת הנוכחות האלוקית בהתווית התוכנית, בקיום הניסים, בתיאור הטקסים ובביטויי הצייתנות; הגורמים השונים פועלים באופן מופתי בהתאם להדרכה האלוקית, לפיכך הם מסתיימים בתיאורי ניצחונות מופלאים.

הדגם השני, המנוגד, כולל את סיפור המרגלים בבית רחב (ב') ואת סיפור החטא של עכן והמלחמה הראשונה בעי (ז') בחטיבה הראשונה, ואת סיפור הגבעונים בחטיבה השנייה, ואותו כינינו סיפורי "קונפליקט וסיבוך". שם זה מייצג את המבנה העלילתי של הסיפורים שיש בהם התפתחות הנובעת מהסתבכות, ואת המאפיינים הספרותיים של סיפורים אלו: היעדר נוכחות אלוקית, תיאורים של יוזמה אנושית שמביאה להסתבכות, התמודדות עם קונפליקטים תיאולוגיים והצגה מופחתת של דמותו של יהושע לצד גורמים אנושיים נוספים. בין שני הדגמים קיים דגם שלישי, ממוצע, המכונה סיפורי "הפחתה ופשרה", והוא מאפיין שני סיפורים: סיפור המלחמה השנייה בעי (ח') מן החטיבה הראשונה, וסיפור המלחמה במלכי הצפון (י"א) בחטיבה השנייה.

המתח הקיים בין שתי המגמות בסיפורי הכיבוש, בין "סיפורי השבח" לבין "סיפורי הסיבוך", והתנועה ביניהם לאורך שתי החטיבות של הספר, יוצרים מחזוריות כפולה בתבנית קבועה. בסכמה הבאה ובשורות שלאחריה אציג את התנועה בין הדגמים השונים בסיפורי הכיבוש. תחילה אציגם כפורמולה כללית, ולאחר מכן אציג את המבנה הקונקרטי ואת השינויים הקיימים בו בשתי החטיבות של סיפורי הכיבוש.

 

16yehoshua-pic1 

  

על פי הסכימה המוצעת, סיפורי המחזור נעים על שני צירים: 1. הציר המאונך, הוא הציר הכרונולוגי של הסיפורים על רצף ההתקדמות; 2. הציר המאוזן, המציג את התנועה בין הקטבים החיוביים-האופטימיים ובין השליליים-פסימיים. התנועה בין הקטבים נפתחת במעמד הפתיחה. במעמד זה נשמעות הצהרות וכוונות חיוביות בנוגע להמשך (1). מיד לאחריו, וככל הנראה כדי לחדד את הקונפליקט, מוצג סיפור של סיבוך (2). תנועת העלילה לכיוון הבלתי צפוי נראית כמאיימת על הכיוון החיובי, המבטיח, שהוצג בפתיחה. אולם, פתרון הסיבוך והתרתו מסיימים את הסיפור בנקודת רגיעה, שמאפשרת את המשך התנועה של העלילה בכיוון החיובי של דגם סיפורי "שבח וההצלחה" (3). סיפורים אלה מייצגים בתנועה המחזורית את ההתנהלות האופטימאלית, החיובית. הסיפורים תואמים את החזון ואת ההבטחה שנאמרו בפתיחה. שיבוצם לאחר 'סיפור הקונפליקט והסיבוך' מעורר את הרושם שהקונפליקט נפתר לחלוטין, ושהסיכון שעלה בו אינו קיים עוד. אולם, המשך התנועה המחזורית של העלילה אל עבר סיפורי "הפחתה ופשרה" (4) מלמדים שלא כך הדבר. סיפור "הפחתה ופשרה" דומה במקצת לסיפור "שבח והצלחה" - גם בו מתוארת הצלחה, וחומרי העלילה שלו דומים לשל סיפורי השבח. אולם, הוא שונה: העמדת סיפור "שבח וההצלחה" מול סיפור "הפחתה ופשרה" חושפת את מגמת ההפחתה שקיימת בספר ואת ההבנה שהפוטנציאל שנחשף בסיפורי השבח הוחמץ, לכל הפחות בחלקו. סיומו של המחזור בחתימה הדומה לפתיחה (5), תורם אף הוא לתחושה האמביוולנטית. מחד, מעגל ההבטחה ומימושה נסגר; התהליך הסתיים, ובמבט ראשון אף בהישגים ניכרים. מאידך, חשבון הנפש הנדרש מן הקורא, המתייחס אל העבר ומכיר בהיתכנות של ההפחתה, וההבטה אל העתיד מתוך המחויבות הדתית, מחייבים אותו להפנים את המסרים התיאולוגיים שעולים מן הסיפורים.


התמונה הכוללת של המחזוריות הכפולה בשתי החטיבות נראית בסכימה כך:

16yehoshua-pic2 

 

החטיבה הראשונה פותחת במעמד הפתיחה בפרק א' בנאום ההקדשה של יהושע ובו נימה חיובית מלאת תקוות וחזון בנוגע לתקופת הכיבוש וההתנחלות (א1). מיד לאחריו משובץ סיפור של מתח וקונפליקט, סיפור רחב (א2). הסיפור מעלה סימני שאלה ומציב תמרורי אזהרה בתחומים תיאולוגיים ובשאלות יסוד הנוגעות לכיבוש הארץ, כגון: צייתנות, מצוות החרם, מקומם של יוזמות אנושיות, ומעמדו ותפקידו של המנהיג הצבאי שהוא גם נביא ומתווך. הסיפור אינו מציב עמדות חד משמעיות; אדרבא, הוא יוצר תחושה שרק מגבירה את הקונפליקט, שכן שהרע (יושבי כנען) איננו רע כל כך. לאחריו, משובצים שני סיפורי "שבח והצלחה": סיפור חציית הירדן וסיפור המלחמה ביריחו (א3 - א4). הסיפורים מציבים את האידיאל ואת הפוטנציאל החיובי בדומה לתכנים שנאמרו במעמד הפתיחה.[6] לאחריהם שוב סיפור של "קונפליקט וסיבוך": סיפור עכן וסיפור המלחמה הראשונה בעי (א5), הדומה בכמה איפיונים לסיפור רחב, אך שונה ממנו בניסוחים הביקורתיים המפורשים שמשובצים בו. הסיפור החותם, סיפור המלחמה השנייה בעי (א6), הוא סיפור של "הפחתה ופשרה".[7] מחד, מתואר בו תיקון הקונפליקט של הסיפור הקודם על ידי הענשת החוטא עכן, ובעקבותיו שוב ניצחון והצלחה. מאידך, יש בו הפחתה בנוכחות האלוקית ובתיאורים הטקסיים. החטיבה הראשונה נחתמת בתיאור מעמד הברכה והקללה (א7). תיאור המעמד ומיקומו מעצבים את המסגרת של החטיבה ומבליטים את ההיבט הרטורי שקיים בסיפורים סביב השאלות התיאולוגיות וההתנייה בין צייתנות והצלחה בכיבוש הארץ. תיאור מעמד הברכה והקללה צופה גם אל העתיד, והוא משמש גם פתיחה לחטיבה השנייה (ב1). המעמד צופה אל עבר המערכות הגדולות של כיבוש הארץ, ומשרשר בין החטיבות ומדגיש את הזיקה התמטית והתיאולוגית בעיצוב של שתי החטיבות של סיפורי הכיבוש.

המתח והתנועה בין שתי המגמות עולים מחדש, וביתר שאת, עם פתיחתה של החטיבה השנייה בסיפור הגבעונים (ב2). לסיפור הגבעונים ישנה זיקה אנלוגית התפתחותית מובהקת עם סיפור המרגלים בבית רחב, כפי שראינו בהרחבה. שני הסיפורים, המתארים את ההצטרפות של הזרים לישראל בשל השבועה שניתנה להם, דומים מבחינות רבות זה לזה. בסיפור הראשון (סיפור רחב) קשה לאתר את סימני הביקורת, בעיקר ברובד הגלוי. אולם, סיפור הגבעונים מציף את הבעיה גם ברובד הגלוי של הסיפור, ובסופו של דבר הוא מותיר תחושה של ביקורתיות, שניתן לצפות שתותיר את רישומיה על הסיפורים הבאים לאחר מכן. האנלוגיה הקיימת בין הסיפורים, ובייחוד ההתפתחות מן הסיפור הראשון לסיפור השני, מלמדים על תנועה של הפחתה בסיפורי הכיבוש בכל הקשור לצייתנות, לנוכחות האלוקית ולמידת ההצלחה של סיפורי הכיבוש.

כמו בחטיבה הראשונה, מיד לאחר סיפור ההסתבכות (סיפור הגבעונים) משובץ 'סיפור שבח והצלחה', סיפור המלחמה במלכי הדרום (ב3). בסיפור מתוארת התנהלות אידיאלית, בכל הפרמטרים שהוזכרו לעיל: נוכחות אלוקית, שיתוף פעולה נדיר ומערכה זריזה ויעילה. בסיפור הבא אחריו, סיפור המלחמה במלכי הצפון (ב4), ניכרת המגמה השנייה המופחתת, המתפשרת. מצד אחד, זהו סיפור של הצלחה וניצחון; אך שוב נדמה שהנוכחות האלוקית בו כמעט שאינה קיימת. ההשתתפות של כלל העם עם התקדמות הסיפור נחלשת, ואף ההישגים, בסופו של דבר, נראים מופחתים. החתימה של החטיבה ושל סיפורי הכיבוש בכלל (ב5) משקפת שנית את המגמה הכוללת של העורך-המחבר, לתאר את כיבוש הארץ בשתי מגמות. מגמה אחת שיפוטית, ואולי אף ניתן לומר ביקורתית, שבוחנת את סיפורי הקונפליקט מול סיפורי השבח ועומדת על מגמת ההפחתה הנוצרת כתוצאה מתנועה זו. לעומתה, מגמה של חתימה שמשלימה עם סיומו של התהליך ואינה שופטת ומבקרת אותו. סיום סיפורי הכיבוש בשיר הניצחון על עמי כנען (רשימת המלכים הכבושים בפרק י"ב) מתאר את יהושע כגיבור המנצח שהשלים את משימותיו, גם אם בדיעבד ידוע שמה שהושג איננו מושלם.

ג. בין שני המחזורים בסיפורי הכיבוש

המחזוריות הכפולה בסיפורי הכיבוש איננה סימטרית, וישנם כמה הבדלים בין הסיפורים בשתי החטיבות מבחינת כמותם, היקפם, סגנונם וחומרי העלילה שלהם.

החטיבה הראשונה (א' - ח') ארוכה יותר בהיקפה, ומכילה סיפורים מפורטים יותר עם רזולוציה גבוהה בסצנה הבודדת. הסיפורים נושאים אופי מקומי, חד פעמי, והם מתאפיינים בתיאורים הנוגעים למלחמה מול עיר בודדת, שהישגיה מוגבלים (סיפור המלחמה ביריחו והעי, וסיפור המרגלים בבית רחב).

החטיבה השנייה (ט' - י"ב) קצרה (ביחס להיקף הכיבושים המתוארים בה), הסיפורים לובשים אופי מקיף יותר בדרך כלל, עם רזולוציה נמוכה, ובדרך כלל הם מסתכמים בדיווחים ולא בתיאורים מפורטים. הסיפורים נוגעים בהקשרים אשר השלכותיהם לגבי המציאות המדינית והרוחנית של עם ישראל לאורך התקופה הנידונה יהיו רחבים יותר ובעלי השפעה לטווח ארוך. בחטיבה זו התיאורים לא מתייחסים לערים בודדות, אלא לחבלי ארץ, שמספר שבטים ינחלו אותם.

בין החטיבות קיימים הבדלים גם בנוגע לתנועה הקיימת בין הדגמים :

בסיפורי חטיבה הראשונה משובצים סיפורים כפולים לכל אחד מהדגמים, היינו שני סיפורים המייצגים את הדגם של סיפורי "שבח והצלחה" - סיפור חציית הירדן וסיפור המלחמה ביריחו, ושני סיפורים המייצגים את הדגם של סיפורי "סיבוך וקונפליקט" - סיפור המרגלים בבית רחב וסיפור חטא עכן והתבוסה הראשונה בעי. שני הדגמים ארוגים זה בזה (קונפליקט-שבח-שבח-קונפליקט-פשרה), ועל כן הם יוצרים תחושה של מתח תמידי בין הצלחה לכישלון, בין צייתנות למרידה ובין נוכחות אלוקית להיעדרה. לבסוף, ישנו סיפור מסיים המשובץ בסוף החטיבה: סיפור המלחמה השנייה בעי, המצוי בין שתי המגמות הקוטביות ומייצג את דגם "הפחתה ופשרה". מחד, הוא מתאפיין בנוכחות אלוקית הניכרת בהתווית התוכנית ובהופעת שרשרת התיווך מה' ליהושע; מתוארת בו צייתנות של העם ושותפות של כלל העם והוא מסתיים בניצחון ובהצלחה ניכרת. מאידך, בשונה משני סיפורי "הנוכחות האלוקית", הוא איננו מתאפיין בתיאופניה, (תיאופניה=הופעה אלוקית) היינו ניסים גלויים ועל טבעיים, ואין בו תיאורים של טקסים דתיים בנוסח נשיאת הארון ותקיעה בשופרות. ניתן לומר שהוא צופה אל סיפורי החטיבה השנייה, שגם בסיפור השבח שלה, סיפור המלחמה במלכי הדרום, אין תכנית אלוקית ואין טקסים פולחניים, והתיאורים נראים ריאליים יותר, גם אם מעורבים בהם ניסים בעלי עוצמה.

בסיפורי החטיבה השנייה המתח בין שני הדגמים מוצג באופן מצומצם יותר, כאשר סיפור אחד מייצג כל מגמה. הסיפור הראשון, סיפור הגבעונים (ט'), מייצג את הקונפליקט והבעיה. הסיפור שני, סיפור המלחמה בדרום (י'), משקף את הפוטנציאל האידאלי של נוכחות אלוקית, השתתפות של כלל העם והצלחה בלתי מוגבלת. והסיפור השלישי המסיים, סיפור המלחמה בצפון (י"א), מייצג את תנועת ההפחתה - ללא תיאור של ניסים בתיאור המלחמה, והתמסרות מוגבלת של העם.

המחזוריות הכפולה בשתי החטיבות, וההבדלים בין החטיבות, בין תהליך שמתאפיין במתח ובמורכבות (בחטיבה הראשונה) לבין תהליך המוצג בתמצות ובהתמקדות (בחטיבה השנייה), מדגישים את תנועת ההפחתה הכוללת בסיפורי הכיבוש. העיצוב הרטורי של סיפורי הכיבוש באופן זה מכין את הקורא לקראת החלק השני של ספר יהושע, תיאורי ההתנחלות (י"ג - כ"ד), אשר בו מגמת ההפחתה ניכרת ביתר בהירות.

 



[1]   זאת ניתן ללמוד מן הפער שבין הסיפורים ובין הרשימה של סיכום המלכים בפרק י"ב. ברשימה זו מופיעים שמות של מלכים רבים בלא שסופר על המלחמות נגדם דבר.

[2]   בשיעור שעבר הסברנו מושג זה.

[3] ההצדקה להציג את סיפור המלחמה השנייה בעי כסיפור עצמאי הוצגה בשיעור מספר 7.

[4]   על ההפרדה בין הסיפורים נעמוד בהמשך.

[5]   מלבד המלחמה על יריחו, העי ובית אל, שאנו רואים בהם (מבחינה היסטוריוגרפית) מלחמות מקדימות המטרימות את המערכה הגדולה המתגלגלת, המתוארת בפרקים י' - י"א.

[6]   ביניהם מופיעים תיאורי מעמדים המשובצים בפרק ה', המעצימים את משמעות התהליך של הצייתנות לברית עם ה' והזיקה בינה ובין ההצלחה. מיקום מעמדי הברית בין שני סיפורי השבח מדגישים אותם בתרשים כמעין ראש המשולש, בשיא התהליך.

[7]   בתרשים ובפירושו אני מניח שיש להפריד בין שני הסיפורים של המלחמה בעי (ז' וְ-ח').