מזמור שיר חנכת הבית לדוד- סיום

  • הרב משה ליכטנשטיין
בית המדרש הוירטואלי

 

עיוני תפילה

מזמור שיר חנכת הבית לדוד- סיום

הודאה לאחר המגפה

בשיעור הקודם, הצגנו מספר הצעות- להסבר ה'בית' שעליו מדובר במזמורנו.

בשעור זה, נבקש לחתום את דיוננו בהצעה מתוך הספר 'זמרת י-ה' (לרב סמואל זנויל שטרנברג), המבאר את המזמור על רקע סופו של ספר שמואל ב', בו מתוארת המגפה הקשה שפשתה בעמ"י, ובניית המזבח שבעקבותיה-

וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד אֶפְּלָה נָּא בְיַד יְהוָה כִּי רַבִּים רַחֲמָיו מְאֹד וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּל.. וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְהוָה עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם וַיִּפֹּל דָּוִיד וְהַזְּקֵנִים מְכֻסִּים בַּשַּׂקִּים עַל פְּנֵיהֶם.. וּמַלְאַךְ יְהוָה אָמַר אֶל גָּד לֵאמֹר לְדָוִיד כִּי יַעֲלֶה דָוִיד לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַיהוָה בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבֻסִי.. וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל אָרְנָן תְּנָה לִּי מְקוֹם הַגֹּרֶן וְאֶבְנֶה בּוֹ מִזְבֵּחַ לַיהוָה בְּכֶסֶף מָלֵא תְּנֵהוּ לִי וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם.. וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיִּקְרָא אֶל יְהוָה וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעֹלָה: וַיֹּאמֶר יְהוָה לַמַּלְאָךְ וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ בָּעֵת הַהִיא בִּרְאוֹת דָּוִיד כִּי עָנָהוּ יְהוָה בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי וַיִּזְבַּח שָׁם.. וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית יְהוָה הָאֱלֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל (דה"א, כא)

יתרונו המרכזי של הסבר הזמרת-יה, נעוץ במענה הברור שאותו הוא נותן- לשאלת בחירתו של המזמור בלשון ההצלה מהמצוקה והקושי.

גם מבחינה טקסטואלית, מתישב היטב הסברו של הז"י, שכן עקרו של המזמור איננו עוסק בחנוכת הבית, אלא דווקא- בחנוכת המזבח (כאשר מזבח הוא מקום כפרה, ובימ"ק הוא מקום שכינה- ולא ניתן לזהות לחלוטין בין השניים).

אמנם, ישנה גם נקודה הטעונה בדיקה מעמיקה בהסברו של הז"י, והיא שאלת מקומה של ההודאה לאחר הצלה מאסון בו נספו אנשים רבים. האם אכן נכון למי שניצל מצרה שנספו בה רבים אחרים להודות על כך- שאם לא כן יהא כפוי טובה על הצלתו מסכנה כה מוכחת, או שמא- הודאתו תבטא אטימות כלפי סבלם של אחרים ואינה ראויה כלל ועיקר? הסבר הז"י מניח שיש לגיטימציה להודאה - אם היא נעשית תוך כדי הכרה בסבל שהיה ובצער אמיתי על האחרים שנספו - אך שאלה זו חורגת ממסגרת הדיון הנוכחי.

השירה בחנוכה

פתחנו את עיוננו במזמור, בטענת שייכותו לימי החנוכה, ובכך נבקש גם לסיים.

לאחר שדייקנו באופיו היחודי, נוכל גם לזהות את זיקתו לימי החנוכה- המבוססים על תחושות דומות, של הצלה הגדולה משוד ומשבר אך עם מחירים של מלחמת אחים וגאולה חלקית. בניגוד לחנוכת המשכן והמקדש, חנוכת המכבים לא נעשתה ברווח ובפאר, כדאמרינן במנחות (ביחס למנורת החשמונאים, העשוייה מכלי-נשקם)-

שפודים של ברזל היו וחיפום בעץ (כח:)

וכך גם נקבע לדורות, כי יסוד חג החנוכה- הוא היציאה מאפלה לאורה.

הרב משה ליכטנשטיין