מים לשניים

  • הרב מתן גלידאי

מים לשניים

"שניים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם - מתים, ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב. דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: 'וחי אחיך עמך' - חייך קודמים לחיי חברך" (ב"מ סב ע"ב). שיטתו של בן פטורא נראית תמוהה מאוד, שהרי אין שום היגיון בכך ששניהם ימותו ואיש מהם לא יינצל. האחרונים הציעו הסברים שונים לדעתו, ולהלן נעמוד על שניים מהם ועל השלכותיהם.

החזו"א (חו"מ ליקוטים סי' כ') הבין בדעת בן פטורא, שחיי שעה (=חיים לזמן מוגבל) של שני אנשים עדיפים על חיי עולם של איש אחד (שאינם באמת 'חיי עולם', כי גם הוא ימות בסוף). אמנם חיי עולם עדיפים על חיי שעה, אולם יש יותר משקל למספר האנשים שיחיו, מאשר לאורך החיים הצפוי להם. למשך החיים אין משקל רב בהלכה, שהרי אין עדיפות לחייו של צעיר על אלו של זקן, וכך גם אין חיי העולם של בעל המים עדיפים על חיי השעה של חברו. לעומתו סובר רבי עקיבא שהפער בין חיי עולם לחיי שעה הוא כל כך משמעותי, שאדם רשאי לבחור בחיי עולם על חשבון חיי השעה של חברו.

שאלת הפער בין חיי עולם לחיי שעה מופיעה בהלכה גם בהקשרים אחרים. כך, למשל, דנו הפוסקים בחולה שהרופאים נתנו לו ימים ספורים לחיות, אלא אם כן יעשה ניתוח בדחיפות. דא עקא, שיש סיכוי לא קטן שהניתוח ייכשל, והחולה ימות מייד. השאלה היא, האם עבור הסיכוי לזכות בחיי עולם, מותר לחולה לסכן את חיי השעה (=אותם ימים ספורים) שיש לו. הפוסקים הכריעו שמותר, שכן ספק חיי עולם עדיפים על ודאי חיי שעה (ראה למשל פתחי תשובה יו"ד של"ט, א), והדבר עולה בקנה אחד עם מסקנת הגמרא הנ"ל כדעת ר' עקיבא.

הרבה אחרונים הבינו את שיטת בן פטורא אחרת. לדבריהם, בעל המים מחוייב עקרונית לתת את כל המים לחברו, מדין "לא תעמוד על דם רעך". אמנם כל האיסורים נדחים במקום פיקוח נפש, אולם כאן ממילא אחד מהם ימות, כך שאין משמעות לשיקול זה. מדוע אפוא בעל המים אינו נוהג כך? משום שגם על חברו מוטל האיסור באותה מידה, וגם הוא מחוייב לעשות הכל כדי שחברו לא ימות. אם באמת החבר אינו מחוייב בכך, כגון שהוא תינוק, צריך בעל המים לתת לו את כל המים! (מנחת חינוך רצ"ו, כג). ממילא, כאשר שניהם מחוייבים בדבר, אנו מגיעים למבוי סתום, וכדי שלא יראה אחד מהם במיתתו של חברו ויבטל את החובה להצילו, נאלצים אנו לראות במותם של שניהם. עד שבא ר' עקיבא וחידש שחיי האדם קודמים לחיי חברו, כך שחובת האדם להציל את חברו כלל אינה מוטלת עליו כאשר הדבר בא על חשבונו הוא (כשם שעני אינו חייב לתת צדקה אם לא יישאר לו כסף לקנות אוכל).

הנפקא-מינה בין שתי ההבנות תהיה למשל במקרה שלא עומדת על הפרק אפשרות של חיי שעה, כגון שמי שלא ישתה עכשיו את כל המים - ימות מייד (או לחלופין, שניים שעומדים תחת אש תופת ורק לאחד מהם יש שכפ"ץ). לפי החזו"א בן פטורא יודה כאן לר' עקיבא, ואילו להבנה השנייה ייתכן שהוא יחלוק גם כאן. נפקא-מינה נוספת תהיה כאמור במקרה שאחד מהאנשים הוא תינוק.