יומא | דף יח | מירוק אכילה ושתייה
בסוגיית הפתיחה של המסכת (ב ע"א – ד ע"ב), אשר דנה במקורה של חובת הפרישה של הכוהן הגדול לפני יום הכיפורים, הובאה מחלוקת תנאים בנוגע לסיבת הפרישה של משה רבנו במעמד הר סיני. אחת הדעות הייתה דעת רבי נתן, שביאר כי מטרת הפרישה של משה הייתה "למרק אכילה ושתיה שבמעיו, לשומו כמלאכי השרת". רש"י על אתר (ד ע"ב ד"ה למרק) כתב שלפי טעם זה אין מקום ללמוד מפרישתו של משה על הפרישה לפני יום הכיפורים לדורות:
"למרק אכילה ושתיה – רבי נתן סבר לה כרבי יוסי הגלילי, דפרישה למשה הואי, אך לא ללמוד מכאן לשאר הנכנסין למחנה שכינה פרישה, שלא היתה פרישה זו אלא שבששה ימים הללו נתמרקה אכילה שבמעיים להיות כמלאכי השרת, אבל בעלמא לא בעינן מירוק".
רש"י מבין שאם מטרת הפרישה היא למרק את האכילה והשתייה שבמעיו, לא ייתכן שמדובר בדין לדורות, שהרי הכוהן הגדול לא היה מורעב במהלך ימי פרישתו, ואין שום צורך שיהיה כמלאכי השרת. עם זאת, נראה שבסוגייתנו אפשר למצוא היבט כזה של מירוק אכילה ושתייה גם בפרישת הכוהן הגדול. במשנה (יח ע"א) נאמר:
"כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה, ערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחין אותו לאכול הרבה, מפני שהמאכל מביא את השינה".
הרישא של המשנה אומרת דרשני: וכי עלה על דעתנו שנמנע מן הכוהן הגדול מאכל ומשתה? אמנם, אם מקור הפרישה הוא מעמד הר סיני, ומטרת הפרישה שם הייתה מירוק אכילה ושתייה, מובן מדוע היה מקום לחשוב כך. בגמרא (שם) הובאה ברייתא שדנה ביתר פירוט בדיני האכילה והשתייה של הכהן הפורש:
"תניא, רבי יהודה בן נקוסא אומר: מאכילין אותו סלתות וביצים כדי למסמסו. אמרו לו: כל שכן שאתה מביאו לידי חימום.
תניא, סומכוס אמר משום רבי מאיר: אין מאכילין אותו לא אב"י (אתרוג, ביצים, יין ישן), ואמרי לה לא אבב"י (אתרוג, ביצים, בשר שמן, יין ישן), ויש אומרים אף לא יין לבן".
לאיזה חלק של המשנה מתייחסים דברי הברייתות? בדברי רש"י (ד"ה מאכילין) והמאירי (ד"ה המשנה הרביעית) מבואר שהברייתות מתייחסות לסיפא של המשנה, והן מוסיפות הנחיות ביחס לאכילה שקודם יום הכיפורים. אמנם, השפת אמת (ד"ה שם בגמ' תניא) כתב שאפשר להבין שהברייתות מתייחסות לכל שבעת ימי הפרישה, והן מסייגות את דברי המשנה ש"לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה", וכן מפורש בשו"ת מהרי"ל (סימן ר"ד).
בין כך ובין כך, מדברי הגמרא עולה שחלק מתהליך ההכנה ליום הכיפורים כלל גם דיאטה מסוימת, גם אם לא קיצונית כשל משה רבנו בהר סיני. ביטוי כמעט מפורש בכיוון זה יש בדברי רבי יהודה בן נקוסא בברייתא הנ"ל, שהיו מאכילין אותו סלתות וביצים "כדי למסמסו", ופירש רש"י (ד"ה מאכילין):
"כדי למסמס אכילה שבמעיו לשלשלו, שלא יצטרך לנקביו למחרת".
יש דמיון רב בין דברי רבי נתן – "למרק אכילה ושתיה שבמעיו", ללשונו של רש"י – "למסמס אכילה שבמעיו", ואף שרש"י הסביר זאת במה שנראה כטעם טכני, שלא יצטרך לנקביו, ייתכן שמדובר ברעיון מהותי יותר. הקשינו לעיל כיצד אפשר ללמוד ממשה, שנעשה כמלאכי השרת, לכוהן הגדול, שאין בו עניין כזה. אך באמת גם ביחס לכוהן הגדול מצינו שעליו להיות כמלאכי השרת, כגון במדרש (ויקרא רבה כא, יב) על הפסוק "וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש":
"אמר ר' אבהו: וכהן גדול לא אדם היה? אלא כההוא דאמר ר' פנחס בשעה שהיה רוח הקודש שרוי עליו היו פניו בוערות כלפידים עליו, הדא הוא דכתיב 'כי שפתי כהן ישמרו דעת' וגו'".
במדרש מבואר שכדי שהכוהן הגדול יוכל להיכנס לקודש הקודשים עליו לצאת ממדרגת "אדם", וחז"ל והמפרשים האריכו להסביר שבגדי הלבן של הכוהן הגדול קשורים לכך שהוא דומה למלאכי השרת. ממילא מסתבר שעליו לעבור תהליך של הזדככות ומירוק כדי להגיע למדרגה זו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)