מכירת ספרי קודש

  • הרב שמואל דוד

שאלה: לפני מספר שנים קניתי מספר ספרי קודש (פירושים על התורה וכדומה) לצורך לימודים, שאיני זקוק להם כעת. האם מותר לי למוכרם?

א. אין מוכרים ספר תורה

במסכת מגילה (כז ע"א) למדנו: "אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: אין מוכרים ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה".

 עוד שנינו שם: "תנו רבנן: לא ימכור אדם ספר תורה אף על פי שאינו צריך לו".

 ופסק כן הרמב"ם: "ספר תורה כשר נוהגים בו קדושה יתרה וכבוד גדול. ואסור לאדם למכור ספר תורה אפילו אין לו מה יאכל, ואפילו היו לו ספרים הרבה, ואפילו יש ליקח בו חדש. לעולם אין מוכרים ספר תורה אלא לשני דברים: שילמד תורה בדמיו, או שישא אשה בדמיו, והוא שלא יהיה לו דבר אחר למכור"   (הלכות ספר תורה פ"י ה"ב).

 נמצא כי אדם שרוצה למכור ספר תורה כדי ללמוד תורה בדמיו, אסור לו אלא אם אין לו כסף ממקום אחר. ואם נשווה דין שאר ספרי קודש לספר תורה, אזי אסור למכור ספרי קודש כדי לקנות אחרים בדמיהם או כדי לשלם שכר לימוד, אלא אם אין לו מקור מימון אחר.

 ב. ספרי קודש

 ברם, הרמב"ם מקדים להלכה את המילים "ספר תורה כשר". משמע שאם אינו ספר תורה כשר, וכל שכן שאר ספרי קודש, אין דינים אלה נוהגים בהם. אלא שכאן באנו לדיון אחר - לעניין חובת כתיבת ספר תורה.

 במסכת סנהדרין (כא ע"ב) איתא: "אמר רבא: אף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה, מצוה לכתוב משלו". וכך פסק הרמב"ם: "מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו" (הלכות ספר תורה פ"ז ה"א).

 אך הרא"ש כתב: "אבל האידנא, שכותבים ספר תורה ומניחים אותו בבתי כנסת לקרות בו ברבים, מצות עשה על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהם הוא ובניו. כי מצות כתיבתה היא ללמוד בה... לכן הם הם הספרים שאדם מצווה לכתבם, וגם לא למכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה".

 וכן פסק בשולחן ערוך יורה דעה (סימן ע"ר סעיף ב). ולפי זה אסור למכור גם שאר ספרי קודש.

 ג. ספרי יחיד

 מרן הבית יוסף (סימן ע"ר) הביא את דעת רבנו מנוח הסובר כי "דוקא ספר תורה העשוי לקרות ברבים, אבל ספרי יחידים מוכרים לעשות מהדמים מה שירצו, שעל מנת כן עשאום או לקחום. ועוד, שקדושתם לא פקעה בכך, והם בקדושתם ביד הלוקח כמו שהיו ביד המוכר". ואף שבתחילה כתב הבית יוסף "הוה משמע לי דבסופרים וסוחרים הכותבים וקונים ספרים למכור מיירי...אבל יחיד הכותב או לוקח ספר תורה לעצמו, אינו רשאי למוכרו, ואף על פי שאינו עשוי לקרות ברבים", אך אחר כך מצא שגם לדעת ראשונים נוספים הדין כן, שאף כאשר אינו קונה למסחר, אלא לשם לימוד, מותר למוכרו אם הוא נקנה לשימושו של היחיד. ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן קנ"ג סעיף י) פסק: "יש אומרים דיחיד בשלו אפילו ספר תורה מותר למוכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה, כל שלא הקדישו לקרות ברבים, ויש מי שאוסר אלא אם כן ללמוד תורה או לישא אשה".

 ועל פי כללי השולחן ערוך, כיוון שהדעה הראשונה נאמרה בלשון רבים והשנייה כדעת יחיד, משמע שעיקר דעתו כדעה הראשונה להתיר, וכן נראית דעת הש"ך (יורה דעה, סימן ע"ר סק"א). ובשאר ספרים פסק המגן אברהם שאף דעת היחיד מודה שמותר ביחיד למכרם ולהשתמש בדמיהם. ואף שהמשנה ברורה מוכיח כי האוסר בספר תורה סבור שאף בשאר ספרים אסור, מכל מקום הוא מעין ספק ספקא: ספק מותר ספר תורה של יחיד, ואם תאמר שאסור, שמא בשאר ספרים של יחיד מותר. אלא שאין הוא ספק ספקא המתהפך, ושמא יש לומר ספק ספקא באופן אחר: ספק אחד - משום שלפי הרמב"ם שאר ספרים מותר למכרם כי אין להם דין ספר תורה כשר, ואם תאמר שאסור, שמא כיוון שהם של יחיד מותר, ואז הוי ספק ספקא המתהפך: שמא ספרי תורה של יחיד מותר, ואם תאמר שאסור, שמא שאר ספרים מותר. ומכל מקום כיוון שעיקר דעתו של השולחן ערוך להקל, ודאי שיש להקל. ואף שלכתחילה ראוי להחמיר, שכן הביא דעה מחמירה, היינו בספר תורה, אבל בשאר ספרים אין לנו מקור לחשוב שאף המחבר היה מורה לכתחילה להחמיר.

 עיין עוד בבאר היטב (אורח חיים שם) בשם גינת ורדים שכתב כי בזמן הזה, שכל ספרינו בחזקת שיש בהם פיסול, מותר ליחיד למכור ספר תורה, ולפי זה ודאי שאר ספרים מותר. אך שמא יש לומר שכיוון שאין לומדים כיום מספר תורה אין לו דין שאר ספרים, ומכיוון שאיננו כשר אין לו דין ספר תורה, ולכן מותר ממה נפשך, מה שאין כן שאר ספרים שאסור, ולכן אין ראיה ממנו.

 מסקנה

 אדם שקנה ספרי קודש וכעת אינו לומד בהם ורוצה למכרם - רשאי, ומן הראוי שישתמש בדמיהם כדי לקנות ספרי קודש אחרים תמורתם, וטוב מכך שיקדיש הדמים לחיזוק לימוד תורה.

 * הרב שמואל דוד, בוגר הישיבה, הוא רבה הראשי של עפולה.