מלכים א, יב - מלכותו של ירבעם

  • הרב יוסף מרקוס

מלכותו של ירבעם (מל"ב י"ב)

לאחר מותו של שלמה בסוף פרק י"א, פרק י"ב פותח בהמלכת רחבעם בנו בשכם. על פניו, לא כל כך ברור מדוע בכלל צריך טקס המלכה, וכן מדוע הוא נעשה בשכם ולא בירושלים. נראה שעולה מכאן שמלכות יהודה מעולם לא התקבלה אצל העם בצורה חלקה, והיו תמיד מתחים סביב בחירה זו. נדמה שכך יש להבין הצלחת המרידות של אבשלום ושל שבע בן בכרי בסוף ספר שמואל ב', שנבעה מתקווה של חלקים בעם להשיב את המלוכה לשבטי ישראל - ובמיוחד לשבט אפרים. אם כך, הסיבה שרחבעם מגיע לשכם היא כדי לקבל אישור משבט אפרים ולהבטיח שאכן הממלכה כולה תישאר תחת שלטונו.

העם מבקש מרחבעם הקלות במס, והוא - בעצת יועציו הצעירים - מסרב. כך החל מרד שבט אפרים, שהוביל למעשה לפירוד הממלכה.

בשלב הראשון, רחבעם רוצה לצאת למלחמה אך ה' מונע זאת ממנו. ניתן להשוות התנהגות זו לדרך שבה בחר דוד להתמודד עם מרד אבשלום, כאשר מלחמת אחים כלל לא עמדה על הפרק.

ירבעם מתמנה למלך על ישראל, והוא מבין שכדי להיפרד ממלכות יהודה יש להעניק לעם מרכזים דתיים חילופים. לכן, הוא מקים עגל אחד בדן ועגל אחד בבית אל, ואומר "הנה אלֹהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". יש כאן רמז עבה למעשה העגל, שם נאמר בדיוק אותו משפט (שמות ל"ב, ה). במעשה זה סוטה ירבעם מהשליחות האלוהית שניתנה לו, ובכך הוא סותם, למעשה, את הגולל על מלכותו. נראה שלא לחינם הוא בוחר את בית אל כמוקד הנגדי, שהרי בית אל מקודשת לעם עוד מימי האבות (גם על אברהם וגם על יעקב מסופר שחנו שם), ובכך הוא רומז להם שלמעשה מקום זה קדום מירושלים וקדוש יותר ממנה.

הרלב"ג עומד על כך שייתכן מאוד שירבעם שכנע את העם ללכת אחרי העגלים שלו בכך שאמר להם שהעבודה הזרה האמיתית היא בירושלים, שהרי שם ישבו נשות שלמה והקטירו לעבודה זרה.

שני השמות - 'ירבעם' ו'רחבעם' - למעשה משמעותם זהה: לשון רחבות ושליטה. יש מקום להסביר ששמות אלו אינם שמותיהם המקוריים, אלא ניתנו להם ע"י התומכים בהם, כדי להדגיש - כל אחד לשיטתו - שאדם זה הוא הראוי לשלוט על העם כולו.