מלכים ב, ד - מדוע מת הילד?

  • הרב עמיחי שהם

מדוע מת הילד?

בהפטרת השבוע נקרא את סיפור אלישע והאישה השונמית. הקשר לפרשת השבוע ברור: עקרות הבאה לקיצה בעקבות הכנסת אורחים, וכן ילד העומד בפני המוות וזוכה בחייו מחדש. בסיפור זה עסקו הרב אלחנן סמט והרב מרדכי סבתו, במאמרים שהתפרסמו ב'מגדים' גליונות י"ג וט"ו.

שתי קושיות קשות מתעוררות למקרא הסיפור: מדוע מת הילד לאחר הולדתו הפלאית? ומדוע לא הצליח אלישע להחיות את הילד בתחילה ע"י גיחזי, ורק אחר כך הצליח בכך כאשר החיה אותו בעצמו?

הרב מרדכי סבתו מבאר כי סיבת מותו של הילד נעוצה בדרך שבה בא לעולם. במקרא כולו אין מקרה שבו אדם גוזר מדעתו על נתינת חיים לעולם, שהרי מפתח של חיים הוא אחד מהמפתחות שלא נמסרו לשליח, וכאן גזר אלישע מדעתו על הולדת הילד. יתר על כן: לאורך כל הסיפור, הנביא אינו פונה אל ה'! אף כשנודע לו כי הילד מת, הוא מנסה לשלוח את נערו כדי להחיות את התינוק, ורק אחרי שניסיון זה נכשל - הוא הבין את טעותו והסיק את המסקנה: "ויבוא ויסגור את הדלת בעד שניהם, ויתפלל אל ה'", סגירת הדלת מבטאת את לקיחת האחריות של אלישע על הנער, ותפילתו היא נקודת המפנה בסיפור - ההבנה כי מפתח החיים לא ניתן בידי שליח, וכי כוחו של הנביא מוגבל. רק לאחר מכן, יכול הנביא להצליח בנסיון ההחיאה השני.

רמז לניתוח זה של הסיפור נוכל למצוא בדמותה של האישה השונמית. אישה זו מגיבה על בשורת אלישע על הולדת בנה במילים: "אל אדוני איש הא-לוהים, אל תכזב בשפחתך". גם אחר כך, לאחר שהילד מת ממכת חום, האישה מבינה כי הוא לא מת במקרה, ולכן מניחה אותו על מיטת הנביא - ביטוי להטלת האחריות עליו, ופונה אליו ישירות. האישה השונמית מבינה שרק לאחר שהנביא יעמוד על טעותו, ויבין כי רק ה' מחיה וממית - הוא יוכל להחיות את ילדה.

ואכן, האישה הצליחה במשימתה. אותה אישה שזכתה לילד בזכות מידת הכנסת האורחים שלה, זכתה להחזיר את המצב על כנו ולהחיות את בנה לאחר שנהרג. בכך חזר אלישע להיות איש הא-לוהים, חזר הילד לחיים מחודשים ומתוקנים, וחזרה האישה להודות בעליונותו ובנביאותו של אלישע: "ותבוא ותיפול על רגליו ותשתחו ארצה, ותשא את בנה ותצא".