מעשה ממלך וקיסר | 2

ויהי היום והיה סוחר גדול מפלג מאד, והיה לו משא ומתן בכל העולם, והיה לו בן יחיד. והסוחר היה זקן. פעם אחד אמר הבן לאביו: באשר שאתה זקן ואני נער והנאמנים שלך אינם משגיחים כלל עלי, ואתה תסתלק ואהיה נשאר ריק ולא אדע מה לעשות; בכן תן לי ספינה עם סחורה ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן.

ונתן לו אביו ספינה עם סחורה, והלך למדינות ומכר הסחורה וקנה סחורה אחרת והצליח.

בהיותו על הים ראו אותן האילנות הנ"ל, (שהיתה הבת קיסר שם), וסברו שהוא ישוב ורצה לילך לשם. וכשנתקרבו ראו שהם אילנות ורצו לחזר. בתוך כך הציץ הסוחר, (היינו בן הסוחר הנ"ל), לתוך הים וראה שם אילן ועליו כמראה אדם, וסבר שמא הוא טועה עצמו. והגיד לשאר האנשים שהיו שם והביטו וראו גם כן כמראה אדם על האילן והתישבו להתקרב לשם ושלחו איש עם ספינה קטנה לשם. והם היו מביטים בתוך הים, כדי לכון את השליח שלא יטעה מן הדרך כדי שילך מכון אל האילן הנ"ל. והלך לשם וראה שיושב שם אדם והגיד להם.

והלך בעצמו, (בן הסוחר הנ"ל), וראה שיושבת שם, (היינו הבת קיסר הנ"ל שהיתה יושבת שם כנ"ל), ואמר לה שתרד. ואמרה לו שאינה רוצה לכנס אל הספינה, כי אם שיבטיחה שלא יגע בה כי אם כשיבוא לביתו וישא אותה כדת. והבטיח לה. ונכנסה אצלו לספינה, וראה שהיא מזמרת על כלי זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות, ושמח על שנזדמנה לו. אחר כך כשהתחילו להתקרב לביתו, אמרה לו, שהישר שילך לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מידעיו שכלם יצאו לקראתה, באשר שמוליך אשה חשובה כזו. ואחר כך יתודע לו מי היא, (כי גם מקדם התנה היא עמו שלא ישאל אותה מי היא עד אחר החתנה, אז ידע מי היא), והסכים עמה. אמרה לו: גם הישר באשר שאתה מוליך אשה כזו שתשכר את כל המאטראסן (מלחים) המוליכין הספינה, למען ידעו שהסוחר שלהם יש לו נשואין עם אשה כזו והסכים עמה.

ולקח יין טוב מאד שהיה לו בספינה ונתן להם ונשתכרו מאד. והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו כנ"ל, והמאטראסן נשתכרו ויצאו מן הספינה, ונפלו ושכבו בשכרותם.

ובעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה, הלכה היא והתירה הספינה מן הספר, ופרשה הוילונות (היינו הלאווינטן) והלכה לה עם הספינה. והם באו אל הספינה, (היינו כל המשפחה של הסוחר), ולא מצאו דבר. וחרה להסוחר אבי הבן הנ"ל מאד והוא צועק ואומר, (היינו הבן של הסוחר הנ"ל שהיה בא עם הספינה הנ"ל צעק ואמר): תאמין לי שהבאתי ספינה עם סחורה וכו', והם אינם רואים דבר.

ואמר לו: תשאל להמאטראסן. והלך לשאל אותם, והם שוכבים שכורים. אחר כך ננערו, ושאל להם ואינם יודעים כלל מה עבר עליהם רק יודעים שהביאו ספינה עם כל הנ"ל ואינם יודעים היכן היא. וחרה הסוחר מאד על בנו וגרשו מביתו, ולא יבוא לנגד פניו. והלך ממנו נע ונד, והיא, (היינו הבת קיסר הנ"ל), היתה הולכת על הים.

ויהי היום והיה מלך אחד והיה בונה לו פלטין על הים כי שם הוטב בעיניו לבנות פלטין מחמת אויר הים. והספינות הולכות שם. והיא, (היינו הבת קיסר הנ"ל), היתה הולכת על הים ובאתה סמוך לפלטין של המלך הנ"ל. והמלך הביט וראה ספינה בלי מנהיגים ואין שם אנשים, וסבר שהוא טועה עצמו, וצוה לאנשיו שיסתכלו וראו גם כן כן. והיא נתקרבה אל הפלטין. אחר כך התישבה עצמה: למה לה הפלטין. והתחילה לחזר. ושלח המלך והחזירה והביאה לביתו. והמלך הנ"ל לא היה לו אשה, כי לא היה יכל לברר לו, כי מי שהיה רוצה לא רצתה היא וכן להפך. וכשבאתה לשם הבת קיסר הנ"ל אמרה לו שישבע לה שלא יגע בה עד שישאנה כדת, ונשבע לה. ואמרה לו שראוי שלא יפתח את הספינה שלה ולא יגע בה, רק שתעמד כך על הים עד הנשואין ואז יראו הכל את רבוי הסחורה שהביאה לבל יאמרו שלקח אשה מן השוק. והבטיח לה כן.

והמלך כתב לכל המדינות שיתקבצו ויבואו על החתנה שלו, ובנה פלטין בשבילה. והיא צותה שיביאו לה אחד עשר בנות שרים שיהיו עמה. וצוה המלך ושלחו לה אחד עשר בנות שרים גדולים מאד ובנאו לכל אחת פלטין מיחד, והיא היתה לה גם כן פלטין מיחד, והיו מתקבצות אליה, והיו מזמרות בכלי שיר ומשחקים שם עמה.

פעם אחת אמרה להם שתלך עמהם על הים, והלכו עמה. והיו משחקים שם, ואמרה להם שתכבד אותם ביין טוב שיש לה, ונתנה להם מהיין שבספינה ונשתכרו ונפלו ושכבו. והלכה והתירה הספינה ופרשה הוילונות וברחה עם הספינה. והם, (היינו המלך ואנשיו), הציצו וראו שהספינה איננה ונבהלו מאד. ואמר המלך: הזהרו שלא להגיד לה פתאם כי צערה יהיה גדול מאד על ספינה יקרה כזו, (כי המלך לא היה יודע שהיא בעצמה ברחה עם הספינה והיה סבור שהיא עדין בחדרה), גם אולי תסבר שהמלך נתן לאחד את הספינה, רק ישלחו את שררה אחת מהבנות שרים הנ"ל להגיד לה בחכמה. והלכו לחדר אחד ולא מצאו אדם. וכן לחדר שני וכן לכל האחד עשר חדרים, ולא מצאו אדם. והסכימו לשלח בלילה שררה זקנה להגיד לה. והלכו לחדרה ולא מצאו אדם ונבהלו מאד.

ואביהן של הבנות שרים הנ"ל שהיו רגילים שיגיעו להם אגרות זה מזה, ועתה ראו שהם שולחים אגרות ואין להם שום אגרת מבנותיהם. עמדו השרים ונסעו בעצמן לשם, ולא מצאו את בנותיהם, וחרה להם מאד, ואמרו לשלח את המלך, (דהיינו למקום ששולחין החיבים מיתה שקורין "פארשיקן"), כי הם היו השרי מלוכה, אך נתישבו מה חטא המלך שיתחיב שלוח כי נאנס בדבר. והסכימו להעבירו ממלכותו ולגרשו. והעבירו אותו וגרשוהו והלך לו:

והיא, (היינו הבת קיסר הנ"ל שברחה עם האחת עשרה בנות שרים), הלכה עם הספינה. אחר כך ננערו השרות הנ"ל, (והתחילו שוב לשחק כמקדם, כי לא ידעו שהספינה כבר הלכה מן הספר), ואמרו לה: נחזר. והשיבה להם: נשהה עוד כאן קצת. אחר כך עמד רוח סערה ואמרו: נחזר לביתנו. והודיעה להם שהספינה כבר פרשה מן הספר. ושאלו אותה על מה עשתה כן. ואמרה שהיתה יראה פן תשבר מחמת הרוח סערה, על כן הכרחה להתירה ולפרש הוילאות. והיו הולכים על הים, (הבת קיסר עם האחת עשרה בנות שרים הנ"ל), והיו מזמרים שם בכלי זמר. ופגעו בפלטין, ואמרו לה השרות הנ"ל: נתקרב לשם, ולא רצתה. ואמרה כי נתחרטה על שנתקרבה אצל פלטין הנ"ל, (היינו על שנתקרבה לפלטין שלהמלך הנ"ל שרצה לשא אותה כנ"ל).

אחר כך ראו כמין אי הים ונתקרבו לשם. והיו שם שנים עשר גזלנים, ורצו להרגם.

ושאלה היא: מי הגדול שבכם. והראו לה. אמרה לו: מה מעשיכם. אמר לה שהם גזלנים. אמרה לו: אף אנחנו גזלנים; רק שאתם גזלנים בגבורה שלכם, ואנחנו גזלנים על ידי חכמה כי אנו מלמדים בלשונות ובכלי זמר. בכן מה בצע כי תהרגו אותנו, הלא טוב שתשאו אותנו לנשים ויהיה לכם גם העשירות שלנו. והראה היא להם מה שבספינה, ונתרצו לדבריה. והראו הגזלנים להם גם כן כל העשירות שלהם, והוליכו אותם בכל המקומות שלהם והסכימו שלא יהיו נושאים בבת אחת כי אם בזה אחר זה, (היינו שכל הגזלנים הנ"ל לא יהיו נושאים את השררות הנ"ל כלם בבת אחת, רק הנשואין שלהם יהיה בזה אחר זה), גם שיבררו לכל אחד שררה אחת לפי הראוי לו, הגדול לפי גדלו וכו'.

אחר כך אמרה להם שתכבד אותם ביין טוב נפלא מאד שיש לה בספינה שאינה מסתפקת ממנו רק הוא טמון אצלה עד יום שיזמן לה השם יתברך הזווג שלה. ונתנה להם היין בשנים עשר גביעים ואמרה שכל אחד ישתה לכל אחד מהשנים עשר, ושתו ונשתכרו ונפלו. ואמרה לחברותיה הנ"ל: לכו ושחטו כל אחת את בעלה, והלכו ושחטו כלם. ומצאו שם עשירות מפלג מאד שלא היה אצל שום מלך. והסכימו שלא לקח נחשת ולא כסף כי אם זהב ואבנים טובות. והשליכו מן הספינה שלהם דברים שאינם חשובים כל כך, וטענו כל הספינה עם דברים יקרים: זהב ואבנים טובות שמצאו שם. והסכימו שלא לילך עוד מלובש כמו נשים, ותפרו להם בגדי זכרים, מלבושי אשכנז, והלכו עם הספינה.

                                  

בת הקיסר מחכה על הספר, על היבשה הבטוחה, ואיננה מסוגלת לקחת את הסיכון שבהפלגה בים, של השלכת היהב ומסירת הנפש. מחכה היא בכיליון עיניים "מתי יבוא פסוק זה לידי ואקיימנו", אך איננה מסוגלת. שכן היא יודעת רק "לקבל". אמנם "לקבל על מנת להשפיע", אבל באין מי שישפיע עליה אין היא יכולה לזוז ממקומה. זקוקה היא לעזרה מבחוץ – לסיפוק, לתחושת השייכות ולבעלות שתיקח עליה חסות ותשפיע עליה טוב. מחכה היא למשהו שישמח אותה, למישהו שיאהב אותה ולעבודה מתאימה שתרצה בה. בעצם ממתינה היא לגילוי שכינה, לניסים ולהשגחות, בכדי שתוכל להתמסר לאמונה. ממתינה היא לתשובות מבחוץ למשאלותיה הפנימיות: מתי "תקבל" סוף סוף ותרגיש שבכך היא "משפיעה"?

 

*

מפגש א'

 

בת הקיסר מחכה ומחכה והנה לבסוף מגיעה אנייה. ובאנייה – סוחר, וליתר דיוק בן של סוחר. סוחר הוא אדם שמבין שעל מנת לחיות ולעשות משא ומתן מוכרחים 'לפרוש על הים'. מבין הוא שאי אפשר לקבל בלי לתת, ושזהו המשא והמתן ההכרחי של החיים. בכך דומה הדבר מאוד ל"משפיע על מנת לקבל" ול"מקבל על מנת להשפיע", אלא שדמיון זה הינו בחיצוניות בלבד. שכן בשונה מבן המלך ובת הקיסר, הסוחר מקבל ומשפיע מתוך אינטרס חיצוני בלבד – בתמורה לקבלתו הוא משפיע ובתמורה להשפעתו הוא מקבל. אמנם דומה לבן המלך ולבת הקיסר אבל שונה מהם בתכלית. גם בן הסוחר מרגיש בקרקעית נפשו את ההבדל בינו לבינם. וכך, מתוך חשדנותו בנאמני המלך, יודע הוא שלא ישמרו אמונים לו. יודע הוא שבסופו של דבר קשרם עם המלך הוא קשר של אינטרס ולא של נאמנות, ועל כן חושש הוא. מעלה הוא בפני אביו את חששותיו, שיעזבוהו לאחר מות הסוחר-האב, ויישאר הוא "ריק" כמוזכר בסיפור. מסתבר שהיחס התועלתני כלפי המציאות מסתיר מאחוריו פחד מריקנות, אשר התועלת אמורה כביכול למלא. הריקנות מפחידה את בן הסוחר ומאיצה בו ללכת אל הים ולקחת את הסיכון של החיים. אין כאן מסירת נפש ואין כאן אמונה, אלא רק פחד עמוק שיישאר הוא בלי כלום. הוא איננו מחפש את השמחה, את האהבה ואת האמת, אלא בורח אליהם בלבד בגלל אימת הריקנות והפחד להישאר בלעדיהם. רוצה הוא לקנות את המוצרים הללו בכל מחיר, אך האם אפשר לקנות דברים אלו בכלל? הלא "אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו"!

 

אכן בתוך ליבה בת הקיסר בזה לסוחר. מודעת היא לחוסר הנאמנות שלו ולכך שאין הוא רוצה בה באמת אלא רק משתמש בה כתרופה לריקנותו המאיימת עליו. מבינה היא שיותר משרוצה הוא אותה, רוצה הוא את תמורתה. מבינה היא שאם לא תפיק תמורה זו לא יהיה הוא נאמן לה. מה שונה הדבר מן הנאמנות לה זכתה מבן המלך, שמסר לה טבעת והצהיר על נאמנותו הנצחית ללא תנאי. מוכן היה בן המלך לתת ללא תמורה שכן בעצם נתינתו ראה הוא את התמורה.

 

בגלל חוסר האמון של בת הקיסר בבן הסוחר, מתנה היא עמו שלא ייגע בה עד ש"יבוא לביתו ויישא אותה כדת". דבריה נופלות מן הסתם על אזנים כרויות והוא מבין את דרישתה כיוון שיודע הוא בתוך ליבו את חוסר נאמנותו. בניגוד לבן המלך עליו נאמר שאהב את בת הקיסר, בן הסוחר מתואר כאחד המתלהב מסגולותיה, דבר המעיד על יחסו התועלתני כלפיה. תועלת זו סמויה ולפעמים אף לא מודעת. ניתן לראות דוגמה לדמותו של בן הסוחר גם בימינו, אצל אותם אנשים המחפשים אהבה, אך בלא מודע אהבה זו שהם מחפשים איננה אלא מזור לריקנותם. מבקשים הם אותה בגלל התמורות, הריגושים ותחושת השייכות שהיא מעניקה, אך חסרים הם את האהבה עצמה. וכך הם אינם רואים הם את האדם שמאחוריה, אלא רק את עצמם – "סוחרים" באהבה. אותו הדבר עלול להיות גם בחיפוש אחר שמחה, אמונה, אמת, ייעוד ועוד. עדיין מתפלאים כולם כשתחושות יפות אלו חומקות מבין אצבעותיהם, בדיוק כפי שבת הקיסר חמקה מבן הסוחר מבלי ששם לב.

 

בת הקיסר מדברת אל בן הסוחר בשפתו הוא. ומציעה לו להכריז על בואה למשפחתו ולכל מיודעיו כדי שיבואו לקראתה, שכן "אישה חשובה" היא. בגלל חשיבותה זו גם הציעה לו לשכּר את כל המלחים של ספינתו. הצעותיה אלו פונות אל התבוננותו התועלתנית של בן הסוחר ומדברות בשפתו. התבוננותו של בן הסוחר אמנם מתפעלת מבת הקיסר אך עדיין מסתכלת עליה ועל הקשר שלהם מהצד. אשר על כן, זקוקה התבוננות זו לאישור חיצוני ממיודעיו וקרוביו. אמנם, קשר טוב ואידיאלי איננו זקוק לאישור חיצוני – טוב לו עם עצמו והוא איננו מסוגל להביט עליו מבחוץ. איננו מסוגל למדוד אותו, לטוב או לרע, כיוון שמצוי הוא בתוכו של הקשר ועל כן גם ללא פרספקטיבה. הפרספקטיבה המתבוננת מן הצד היא זו שנותנת לבן הסוחר תחושה של שליטה, של יכולת לאמוד את הרווחים העסקיים שבמשא ומתן שלו עם המציאות. אך אותה פרספקטיבה עצמה היא זו שמונעת ממנו קשר ישיר ובלתי אמצעי עם המציאות, ומשאירה אותו מנותק ממנה ועסוק בעצמו ובתמורות שיכול הוא להפיק ממנה בלבד. אין הוא עומד מולה כשלעצמה, בצורתה הפשוטה. מעין שכרות אוחזת בו ובמערכת היחסים שלו, ומשכרות זו הוא מטעים גם את מלחיו: רדיפתו אחרי ריגושים כמוה כיין המשכר, אותו מעניק הוא לסובבים אותו, על מנת שיצטרפו אף הם להתלהבותו מתמורותיה של בת הקיסר. כמו כל סוחר עסוק הוא בשיווק סחורתו, כשיווק הדומה פעמים רבות ליין המשכר, ועל כן עסוק במעטפת של הדברים יותר מבסחורה עצמה. מרוכז הוא בעצמו כשיכור ורואה מתוך כך רק את הצד החיצוני של זולתו, בת הקיסר בזה ליחס חיצוני זה, אך מנצלת אותו כדי לחמוק מידי בן הסוחר. בעוד הוא עסוק בעטיפת המתנה היא חומקת, ובן הסוחר מגלה שאין בתוך המתנה כלום.

 

בושתו של בן הסוחר גדולה כאשר כל משפחתו באה לראות את המציאה שבאה לידו וזו איננה, אבל בושה זו גדולה במיוחד מול אביו הסוחר. זה כועס עליו מאוד עד כדי כך שמגרשו מביתו. בעוד בנו הגיע לעסקי משא ומתן ומסחר מפחד מריקנות, הרי שהוא, הסוחר האב, הגיע למסחר מרצון. "אב" הטיפוס של דמות הסוחר גוער בבנו – כיצד סחר הוא בסחורה כל כך גרועה ולא רווחית שאיננה אלא עסקי אוויר פורחים כמו שמחה ואמונה בלבד. האב איננו מבין את הריקנות שהבן חושש ממנה ולכן הוא גם אינו רואה צורך בתרופה לה. מסחרו של הבן הינו פשיטת רגל כלכלית ואיננו חלק ממנהגי הבית של הסוחר, ולכן הוא מגורש מביתו של הסוחר.

 

בת הקיסר אמנם ניצלה מידיו של בן הסוחר וברחה ממנו, אך בד בבד גם נעזרה בו לצאת מן התקיעות בה הייתה מצויה על הספר. נוסף לכך זכתה היא בספינה שתשמש אותה בהמשך הדרך. ייתכן שר' נחמן רוצה ללמדנו שפעמים רבות דווקא האין ברירה והפחד מהריק הם המדרבנים את האדם לשאת ולתת עם המציאות ולצאת מעצמו, ולמרות שלא בהכרח תהיה בכך התקשרות נאמנה אל הערכים בהם חפץ מלכתחילה, הרי שבסופו של דבר זו הדרך אליהם.

 

*

מפגש ב'

 

בת הקיסר ממשיכה במסעה. הפעם היא פוגשת מלך שבנה את ארמונו על שפת הים. כלומר, מצד אחד מלך זה איננו מתושבי הים וארמונו ניצב על היבשה, אך מצד שני אוהב הוא את אויר הים וניזון ממנו. בתחילה נמשכת מעט בת הקיסר ליציבות של ארמונו של המלך, שהרי כל אחד היה רוצה רגשי שמחה, אהבה ואמונה יציבים. אך די היה לה במבט קל בכדי שתעמוד על בוריה של יציבות זו – בת הקיסר מתקרבת אל מלך זה אך מיד מבינה את אופיה של יציבות זו ומתרחקת ממנה. מלך זה כנראה הבין שיציבה המלכות ככל שתהא, זקוקה היא גם לסיכון ולמרחב גם לשם יציבות זו. אך לקיחת הסיכון של מלך זה הינה מחושבת, תועלתנית ומניפולטיבית ביסודה. מטרתה לבסס את מלכותו של המלך ואין בה סיכון אמיתי ובוודאי שלא ביטול. עבורו, הסיכון הינו מעין טקס, כורח בל יגונה, אך ברור לכל לאן הוא חותר. מכניס הוא אמנם אוויר טוב לארמונו היציב של המלך אך אף פעם לא נושא אותו על גליו. ניתן לראות דוגמה לכך גם במציאות המוכרת לנו, בה אנשים רבים מתבלים את שמחתם, את אהבתם ואת אמונתם בסיכונים ידועים מראש, בהרפתקאות שסופן ידוע עוד בטרם התחילו. המלך לכאורה מוסר את השרביט אל נתיניו אך ברור לכולם למה הוא מצפה, והם נענים לו. כל נתיניו נענים לו, אך המלך איננו מצליח למצוא בת זוג, כשאף אחת מבנות הזוג הפוטנציאליות לא נענית לסוג כזה של זוגיות. שכן זוגיות שכזו מכילה כפייתיות סמויה ועריצות חבויה, ובאופן טבעי כל בת זוג פוטנציאלית מתנגדת לה. לחילופין, אפילו כשמגיעה בת זוג המוכנה להיענות למלך, מואס הוא בה כיוון שמרגיש הוא בליבו את רפיסותה, שמבטאת גם היא מניפולציה הפוכה שאין בה "עזר כנגדו".

 

המלך הבודד, ככל מלך עריץ, עוטף את עצמו בסביבה צייתנית, שאין בה 'אחר'. וכך גם הקשר שרצה לפתח עם בת הקיסר לא היה אלא על מנת להפר בדידותו זו. ממילא זיהתה בו בת הקיסר מעין שכרות, יתר עיסוק עצמי, והתבוננות על הקשר מן הצד למען הפיק ממנו תועלת רגשית. בקשר כזה ישנה ציפייה המורה להיענות מדויקת לצרכיו של המלך, וכתוצאה מכך חוסר נאמנות כאשר ציפייה זו לא מתגשמת. לדידו, בדומה לארמונו המצוי ביבשה, אסור לסכן את הקשר יתר על המידה, ועל קשר זה להיות יציב וללא תנודות. בעקבות זיהוי תכונות אלו של המלך, מבקשת בת הקיסר ממנו שלא ייגע בת עד שיישאנה כדת, כאומרת 'מעוניינת אני בנאמנות מוחלטת', ביודעה שאין המלך בשל לכך. חומקת היא ממנו תחת חסות שכרותו: מעודדת היא את התבוננותו מהצד על הקשר בבקשתה ממנו להישאר על הים כדי "שיראו הכל את ריבוי הסחורה שהביאה לבל יאמרו שלקח אישה מן השוק". תוך כדי כך שהוא עסוק בהתבוננות החיצונית על הקשר, בקיבוץ כל המדינות שיבואו אל החתונה, חומקת היא ממנו.

 

כשחומקת היא ממנו, לוקחת היא איתה כשלל את אחד עשר בנות השרים שניתנו לה. כמו במפגש הקודם, גם הפעם מפגש לא טוב שאיננו מוליד זיווג, בכל זאת מצייד את בת הקיסר בכלים שונים להמשך הדרך. בנות שרים אלה אינן אלא שיקוף של דרך מלכותו של המלך: שהרי בבקשתה אותן, ביקשה היא בעצם שלא להיות לבד. כשם שהמלך עטף את עצמו בצייתנות, על אף שידע שאין בני הממלכה נאמנים לו באמת, גם בת הקיסר הבינה שה'ביחד' עדיף, אפילו אם הקשר אינו מושלם. המלך ושאר שרי ממלכתו מבינים זאת, נענים לבקשתה ושולחים את בנותיהם לשעשעה. בת הקיסר משכּרת גם אותן כיודעת היא שגם הן שיכורות בנאמנותן למלך – עסוקות הן בעצמן בדיוק כמוהו ועל כן לא בוטחות גם בנאמנותן לה. אך למרות כל זאת, עדיין היא זקוקה להן ולוקחת אותן איתה להמשך מסעותיה. ייתכן שר' נחמן בא ללמדנו כאן שבמסע החיפוש אחר ייעודנו ותכליתנו נחוש גם אנו בודדים – אף אחד לא יוכל לעשות את המסע הזה במקומנו ורק אנו לבדנו נדע לנווט אותו. בדידות זו עלולה לעורר בתוכנו מעין מלך מניפולטיבי שלוקח סיכונים לתועלתו האישי בלבד ומעוניין בתוצאה הידועה מראש. וכך, על מנת להפיג את בדידותנו, אנו עלולים למצוא את עצמנו מסובבים באנשים המשתפים פעולה עם 'נימוס' זה, להזדקק למערכות יחסים אלו ולהישען עליהן. כל עוד אין מחשבה שיש במערכת יחסים אלו מערכת זוגית, הדבר לגיטימי, שהרי סוף סוף האדם לא יכול להתקיים לבד. זו הסיבה בגללה חומקת בת הקיסר מהיות בת זוג למלך, אלא שעדיין מקבלת היא ממנו משהו מתפיסת עולמו. היא מוכנה ואף רוצה במערכות יחסים חלקיות של טקסים ונימוסים – הדבר מהווה שעשוע עבורה, כפי שמשתעשעת היא עם בנות השרים. לקיחתן של בנות השרים, שנחווית על ידי בת הקיסר כבריחה בעל כורחה, נחווית אצל המלך כגזילה ואצל אבותיהן כאובדן. בצורה דומה גם אצלנו לעיתים רבות נחווית התנהגות מנומסת, השומרת על גינוני הטקס, כהתנהלות 'על כורחית' הבורחת מקרבה יתירה או מקרבה שאיננה מותאמת. בד ובד, נחווית היא אצלנו כסוג של עבירה כלפי הצד השני, מעין גזילת דעתו. עם כל זאת נחווית התנהלות מנומסת זו כאובדן קשר מהותי עם הצד השני – כביכול איבוד קשר עם מקורו של הצד השני, עם דמות ה"אב" שלו. אבדן זה הינו הרסני למלכותו של המלך, שכן היא מתגלית כריקנית מתוכן, וכאוסף של טקסים הנענים לחוקיהם כילדים, ללא דמות מבוגר אחראי אמתית שתנווט אותם כהלכה. משמתפקחים השרים מאובדן בנותיהם דמות האב והמבוגר האחראי מתעוררת בתוכם, והם מורידים את המלך ממלכותו.

 

*

מפגש ג'

בת הקיסר ממשיכה בדרכה ונפגשת עם חבורת גזלנים. אנשים אלו גילו שבעזרת הכוח ניתן להשיג דברים רבים על הים. לדידם ההדדיות, המצופה ממי שנמצא במרחבי הסיכון ובהשלכת היהב על הים, איננה מוכרחת. אפשר לכפות על השני לעשות דברים ובמקרים קיצוניים אף להרגו. כלומר, דרכם מוכיחה שניתן לקחת בכוח גם שמחה, אמונה ואהבה, אלא שהדבר נעשה במחיר המוות הפנימי של השותפים בהם. מכך חוששת בת הקיסר וגם הפעם מדברת עימם, בשפת האויב לה. מציגה היא את עצמה ואת בנות השרים שעמה כגזלניות כמותן, אלא שגזלניות הן בחכמה. ואכן, ממה שראינו עד כה אין תיאור מדויק מזה. שהרי בת הקיסר גזלה את ספינתו של בן הסוחר ואת בנות השרים של המלך, והכל בערמה רבה. בת הקיסר מממשיכה ומלמדת את הגזלנים כיצד לגזול בחכמה – איך לנצל את מרחבי הסיכון והשלכת היהב של הים למען גזלנותם. היא מסבירה להם שהדרך החכמה לגזול איננה בהריגת הנגזל, אלא בניצול חיותו של השני למען רווחיו. דבר זה יכול להיות רווחי לגזלן אך אמנם יש בו גם סיכון. בת הקיסר קוראת לגזלנים לקחת סיכון זה, והיא עצמה מנצלת אותו בכדי להרגם.

 

גם הפעם, כבפעמים הקודמות, משכרת היא את הגזלנים לפני נישואיהם הצפויים. וגם הפעם ההשתכרות מסמלת את מערכת היחסים החד צדדית שהיו שרויים בה, אפילו כשרצו לכאורה לפתח מערכת יחסים זוגית. שכרות זו מסמאת גם הפעם את עיניהם של הרוצים להתחתן עם בת הקיסר ושרותיה, אלא שהפעם אין היא חומקת בחסות השיכרון אלא הורגת את הגזלנים. עד כה ברחה היא מהרוצים לאנסה, השאירה את אויביה מחוצה לה ורק התרחקה מהם. הם נשארו בחיים ובהמשך הסיפור אף תיפגש עמם על מנת שיקבלו בחזרה את שנלקח מהם. אך הגזלנים לא נשארו בחיים, שכן המפגש עם בת הקיסר פוגג את קיומם. כל עוד עטו על עצמם הגזלנים מעטה של כוחניות איש לא יכל להתמודד עימם, אך משנכנסה חכמתה של בת הקיסר לליבם והיו מוכנים לקחת את הסיכון שבהשארת האחר בחיים התבררו כחלשים וכחסרי אישיות. כביכול הרגה היא אותם, אולם למעשה אין זו אלא הכוחניות שלהם עצמם שחזרה להורגם משהרפו ממנה. שהרי הייתה זאת האימה מכוחניותם שהכריחה את בת הקיסר לנהוג עמם באותה כוחנות עצמה. ההרפייה מן הכוחניות, שנחווית על ידי בת הקיסר כפתח לקשר אמתי, נחווית על ידי הגזלנים כסופו של כוחם, עליו השתיתו את כל ביטחונם. סופו של כוח זה הינו בעיניהם כחרב הננעצת בלבותם. בעיניהם, בת הקיסר נעצה חרב זו, אולם אין זו אלא חרבם שלהם שננעצת בהם בחזרה. ללא נוכחותם הכוחנית היא יכולה להשתמש גם בגזלותיהם לטובה ומתוך כך היא מתעשרת. היא אמנם מצליחה להיפטר מהם אך נשארת היא שוב בודדה במסעה על הים. מתוך המאבק עם הגזלנים היא מבינה את הצורך בכוח מול סערות הים וההתמודדות עם יושביו, ולכן לובשת היא בגדי זכרים. הכוח שהשתמשה בו בעל כורחה נרכש עתה בידה ככלי. גם עתה כמו בכל מפגשיה מקבלת היא גם מאויביה כוחות וכלים לטובתה. מאבקה עם הגזלנים עורר בה את ההכרה בכוח שיש גם לה – ומכאן והלאה מציגה היא את עצמה כזכר. כלומר "קבלתה על מנת להשפיע" מבינה את הכוח הטמון לה בתוך מאזן הכוחות הקיים, על אף שביסודה דרכה "לקבל" ונטולת כוחניות היא. בפנימיותה היא אמנם נקבה, אך כלפי חוץ משתמשת היא בכוח הנשי שלה כגבר.