מצוות מקרא מגילה ופרסומי ניסא
מאת הרב אריאל פיקאר (מחזור ט"ז)
רא מגילה ופרסומי ניסא*
א.
המשנה בתחילת הפרק השני במגילה אומרת:
"קראה תרגום בכל לשון לא יצא, אבל קורין אותה ללועזות בלעז, והלועז ששמע אשורית יצא".
הגמרא שם מביאה ברייתא:
"גיפטית לגיפטים, עברית לעברים, עילמית לעילמים, יוונית ליוונים - יצא". (דף יח, ע"א)
דהיינו, מה שנאמר במשנה "ללועזות בלעז", דווקא איש איש כלשונו, אך בשפה אחרת לא יצא. לעומת זאת במקרה של לועז ששמע אשורית יצא לפחות ידי חובה אף שאינו מבין, שואלת הגמרא: "והא לא ידע מאי קאמרי?" ומתרצת: "מצוות קריאה ופרסומי ניסא". מפרש רש"י:
"אע"פ שאין יודעים מה ששומעין, שואלין את השומעין ואומרין מהי הקרייה הזו ואיך היה הנס ומודיעין להן".
משמעות דבריו של רש"י היא, שיש שני מרכיבים במצוות מקרא מגילה:
א. מעשה הקריאה מתוך מגילה כשרה.
ב. פרסומי ניסא הנגרם כתוצאה משמיעת סיפור המגילה[1].
שני המרכיבים אינם תלויים זה בזה, ואף שקריאה באשורית לאדם שאינו מבין אינה פרסומי ניסא, מכל מקום קיימת מצוות קריאה, ופרסומי ניסא יתקיים בדרך אחרת כפי שמציע רש"י.
ב.
מה דינו של אדם המבין שפת לעז ושפת אשורית, האם יכול לצאת בלעז כלועז? נחלקו בדבר זה הראשונים. הרמב"ם בהלכות מגילה (פ"ב ה"ד) אומר:
"היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות הגוים, לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון בלבד".
מדברי הרמב"ם ניתן לדייק, שמי שמבין שפת לעז ושפת אשורית יוצא ידי חובה אף בשפת לעז, שהרי מבין אותה. כך מדייק הרמב"ן, מדברי הרמב"ם וכן מדברי רש"י. הרמב"ן עצמו חולק על כך וכותב:
"אבל היודע אשורית, לעולם אינו יוצא אלא באשורית".
ומסביר הרמב"ן:
"ומפני שאין יודעין אשורית אע"פ שיוצאין בו, בקושי התירו משום דאיכא מצוות קריאה. וראו חכמים דפרסומי ניסא בידיעה ממש עדיף טפי, והוציאו בלשון דיודע בו". (לשון הרמב"ן כפי שמצוטט בר"ן)
דהיינו, חובת הקריאה הבסיסית היא באשורית משום שרק באשורית מתקיימת מצוות קריאה, אלא שחכמים תקנו שהלועז יצא בלועזית, מפני שכך יש יותר פרסומי ניסא. אך תקנה זו אינה נוגעת לאדם המבין אשורית וחלה עליו חובת הקריאה באשורית דווקא.
ג.
מקרה נוסף בו חילוק זה בין מצוות קריאה לפרסומי ניסא בא לידי ביטוי, הוא בעניין חיוב נשים במקרא מגילה. הגמרא אומרת:
"ואריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס". (מגילה ד ע"א)
כותב שם המרדכי:
"ובה"ג פירש, דאין הנשים מוציאות האנשים... ובה"ג גרס הכי: אמר ר' יהושע בן לוי, נשים חייבות במשמע מגילה... ונראה לראבי"ה, דנשים מברכות על משמע מגילה ואפילו איקרו לעצמן".
בהסבר דעת בה"ג נראה לומר, שההבדל בין גברים לנשים במצוות מגילה הוא שגברים חייבים במצוות קריאה ופרסומי ניסא אך נשים אינן חייבות במצוות קריאה, אלא בפרסומי ניסא בלבד, ולכן חובתן רק לשמוע את המגילה ולא לקוראה. על כן אינן יכולות להוציא הגברים בקריאתן.
רעיון זה של אפשרות לפיצול המצווה עולה במקרה נוסף. בגמרא:
"ת"ר השמיט בה סופר אותיות או פסוקין וקראן הקורא כמתורגם המתרגם - יצא". (מגילה יח, ע"ב)
לכאורה, אפשר היה לומר שבמקרה כזה - כשהקורא משלים על-פה את החלקים החסרים, מתקיימת במלואה מצוות פרסומי ניסא, שהרי סיפור המעשה לא נפגם. אך כיצד תתקיים מצוות קריאה? הרי הקורא לא קרא את כל המגילה מתוך הכתב. אלא יש לומר כיון שע"פ דין, מגילה כזו שחסרים בה אותיות או פסוקין היא מגילה כשרה כפי שמבואר שם בגמרא (טעם לזה עיין ברשב"א), גם הקריאה מתוך מגילה כזו היא קריאה כשרה. כן מדברי הרמב"ם בעניין ניתן לראות שזו בדיוק היתה דעתו, וזו לשונו (הלכות מגילה, פ"ג ה"י):
"היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות. אם רישומן ניכר אפילו היו רובה, כשרה. ואם אין רישומן ניכר, אם היה רובה שלם כשרה, ואם לאו פסולה, והקורא בה לא יצא. השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראן הקורא את המגילה על פה - יצא".
כלומר, הרמב"ם הקדים ואמר שמגילה כזו כשרה ומתוך כך הקריאה מתוכה כשרה, ולא ניתן לקרוא מתוך מגילה פסולה אף שפרסומי ניסא לא נפגם בכך. זו הסיבה שהרמב"ם הביא את דין "השמיט בה הסופר... וקראן הקורא ..." בתוך דיני כתיבת המגילה, ולא בדיני קריאת המגילה (סירוגין, מתנמנם ועוד), משום שמצוות קריאה אינה רק סיפור המעשה, אלא דווקא קריאה מתוך מגילה כשרה.
* מאמר זה פורסם בגליון 173 של 'דף קשר' - עלון לתלמידי ישיבת הר עציון.
[1] עניין פרסומי ניסא במקרא מגילה בא לידי ביטוי בהלכות הבאות: א. "אמר רק מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד, שלא בזמנה בעשרה"צ (מגילה ה', ע"א). ומפרש רש"י: בזמנה... קורין אותה אפילו ביחיד, דהכל קורין בו ואיכא פרסום הנס שלא בזמנה... אין קורין אותה אלא בעשרה דבעינן פרסום ניסא". הצורך בעשרה אינו משום דבר שבקדושה, אלא משום פרסומי ניסא. לכן מסתפק הדהות אשר"י: "מיהו מספקא ליה... אי בעינן שיהו כולן בני מצוות כמו כל הטעונין עשרה, או דלמא הואיל ואינו אלא פרסומי ניסא אע"פ שאינן בני מצוות איכא פרסומי ניסא". ב. "אמר רב יהודה אמר שמואל הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא" (מגילה י"ט, ע"א). אומר רש"י: "דבעינן אגרת עצמה, דמיפרסם ניסא טפי".
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)