מצוות ציצית

  • הרב בנימין תבורי
פרשת שלח - מצוות ציצית
 
 
ישנם שבע מצוות עליהם אמרו חז"ל ששקולין הם ככל המצוות כולם. שלושה מהם נמצאים בפרשת שלח. בסוף הפרשה כותב רש"י בשם ר' משה הדרשן שנסמכה פרשת המקושש לפרשת עבודה זרה משום שהמחלל את השבת הוא כעובד ע"ז ושניהם שקולים כנגד כל המצוות כולם. מסיבה זו נסמכה לשני פרשיות אלו פרשת ציצית, שאף מצות ציצית שקולה כנגד כל המצוות.
אולם בעוד שברור כשמש שחובה עלינו לשמור שבת ושאיסור גמור הוא לעבוד ע"ז, לא לגמרי ברור, לפחות לא במבט ראשוני, שחובה ללבוש ציצית. לכאורה, רק אדם הלבוש בבגד בעל ארבע כנפות מתחייב בציצית. כך שואלת הגמרא במנחות (מא.) "כי מכסי בטלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה רחמנא?". הגמרא שם מספרת על רב קטינא שהקפיד ללבוש בגד ללא ארבע כנפות. בא מלאך והוכיחו על כך בחומרה. כששאל רב קטינא "ענישיתו אעשה?" (וכי מענישין על אי-קיום מצוות עשה שכזה?), נענה שאין זה ראוי לבקש תחבולות להיפטר ממצוות עשה, ושאמנם כן ב"עידנא דריתחא" מענישין את מי שבתחבולות התחמק מקיום עשה.
תוס' (ערכין ב:) כותבים שדווקא בזמנם נענש מי שלא חייב את עצמו בציצית, משום שבזמנם כל הבגדים היו בעלי ארבע כנפות והרוצה להיפטר מציצית היה צריך לשנות מהמלבוש הרגיל. אולם בזמן שאין רגילים ללבוש בגד בעל ארבע כנפות מי שאינו קונה ארבע כנפות אינו נענש על כך. תוס' אינם אומרים שאין חובה ללבוש ציצית, אלא רק שהפוטר את עצמו אינו נענש על כך.
הגמרא בפסחים (קיג:) כוללת בתוך שבעה המנודין לשמים את מי שאינו לובש ציצית. התוס'  על אתר מסבירים שהכוונה היא למי שלובש בגד בעל ארבע כנפות ואינו מטיל בו ציצית. דעה נוספת שמביאים התוס' היא שלעולם צריך אדם לחזר אחר עסק המצוות. על פי דעה זו הרשימה כוללת גם את מי שבידו לרכוש בגד ארבע כנפות ואינו עושה זאת ובשל כך נמנע מקיום המצוה.
ראינו שמי שאינו מטיל ציצית בבגדו עשוי להיענש בעידנא דריתחא. כמו כן ראינו שמי שבאופן כללי אינו מחזר אחר המצות עשוי להיות מנודה לשמים. אולם אין בכך כדי לומר שישנו חיוב גמור ללבוש ציצית.
האור זרוע (הלכות ברכת המוציא סימן ק"מ) ניסה עמד על ההבדל שבין ברכה הנאמרת בלשון "ל" ("לעשות" -  כגון להניח תפילין) לברכות הנאמרות בלשון "על" (על אכילת מצה). כאשר מדובר בברכה על מעשה שהוא חיוב גמור מטבע הלשון הוא "ל". בלשון "על" אנו משתמשים כאשר מדובר במצוה שאינה מחויבת לגמרי. אם כן מדוע בנוגע למצות ציצית הלשון המקובל הוא לשון של "ל" -  "להתעטף בציצית"? עונה האו"ז שחכמים קבעו מצוה זו חובה. ועוד מוסיף  האו"ז שמאחר שכבר נהגו ללבוש בגד בעל ארבע כנפות כדי להתחייב בציצית, המצוה הופכת לחובה. הוא משווה בין מצוה זו לתפילת ערבית שבגמ' אמרו שהיא רשות. אולם מכיוון שהתקבל להתפלל ערבית נהפכה המצווה לחובה.           
שיטת הרמב"ם בנוגע לחיוב מצות ציצית אינה ברורה. בסיום מצוות העשה מונה הרמב"ם שישים מצוות "הכרחיות", מצוות שכל אדם נורמלי, החי בעיר, עובד, נושא אשה ומוליד ילדים חייב לקיים. בין המצוות הללו מונה הרמב"ם את מצות ציצית. אמנם גם את מזוזה מנה הרמב"ם במנין המצוות ההכרחיות למרות שבנקל יכול אדם לפטור את עצמו ממצוה זו (כגון לגור באוהל או בספינה), אך קיימת הבחנה בין מזוזה לציצית. אדם רגיל ונורמלי חי בבית ולכן הוא חייב במזוזה. מאידך, יכול אדם לחיות חיים נורמלים לחלוטין בלא שילבש ארבע כנפות (במיוחד בימינו). אם בכל זאת הכניס הרמב"ם את מצות ציצית לרשימת המצוות ההכרחיות, מסתבר שלדעתו זוהי מצוה חיובית.
ניתן להביא ראיה נוספת לכיוון זה ברמב"ם מדבריו בהלכות שבועות. הרמב"ם שם דן בנשבע לבטל מצווה: "..שנשבע לבטל את המצוה,  כיצד? כגון שנשבע שלא יתעטף בציצית שלא ילבש תפילין, שלא ישב בסוכה בחג הסוכות ולא יאכל מצה בלילי הפסח...." ברשימה זו המונה מצוות חיוביות כלל  הרמב"ם את מצות ציצית, ועל כן נראה שלדעתו אף מצות ציצית היא מצוה חיובית.
מאידך, לקראת סוף הלכות ציצית כותב הרמב"ם (הלכות ציצית פ"ג, ה"יא):"אע"פ שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו. אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו ובשעת התפילה צריך להזהר ביותר. גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים". וכך מסיים הרמב"ם את הלכות ציצית: "לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'" (שם הל' י"ב).
 לכאורה הלכה זו סותרת את ההבנה העולה בספר המצוות ובהלכות שבועות. ואכן, הרב יוסף קאפח סבר שהרמב"ם שינה את דעתו בענין זה משום שלא מצא דרך לגשר בין שני ההבנות ההופכיות העולות ברמב"ם.
בשו"ע (או"ח ח,א) נפסק שיש לברך על הציצית במעומד. הקשה המג"א מדוע על ציצית יש לברך בעמידה  ואילו על הפרשת חלה ניתן לברך בישיבה? המג"א מציע שהפרשת חלה היא מצוה חשובה פחות ("אינה כל כך מצוה") שהרי אינה באה אלא לתקן את המאכל לאכילה. הגר"א חלק עליו וכתב שאין חילוק בחשיבות המצוה בין הפרשת חלה לכל שאר המצוות. גם בישועות יעקב חלק על המג"א וביאר שמצות ציצית דוקא דומה מאוד לחלה. כשם שהאופה עיסה בגודל מסויים ובא לאכלו צריך להפריש ממנו חלה, אף ציצית, כשאדם לובש בגד מסויים עליו להטיל בו ציצית. הן חלה והן ציצית אינם חובה גמורה, אולם בהינתן תנאים מסויימים מתחייבים בהם. הישועות יעקב הסביר באופן אחר מדוע יש לעמוד בברכת המצווה דציצית.
יוצא שלדעת המג"א מצוות ציצית היא מצוה חיובית. יתכן שלדעתו החיוב הוא מדרבנן כפי שהציע האו"ז.
אע"פ שניתן לדון באופי החיוב בציצית, אין עוררין שמצוה זו שקולה כנגד כל התורה כולה. הלובש ציצית נזכר בכל המצות כולם (במדבר ט"ו, ל"ט ועיין בפירושי רש"י, רמב"ן ובספורנו). הראב"ע העיר שלמרות שהמנהג הוא ללבוש טלית דוקא בתפילה, היה עדיף ללבוש טלית דווקא מחוץ לבית הכנסת. בזמן התפילה אדם עסוק ברוחניות. דוקא מחוץ למסגרת התפילה זקוק האדם לתזכורת המזכירה לו את "כל מצוות ה'".