עירובין | דף פא | מקור קנין כסף
במשנה (פא עמוד א) הובאה דעת רבי אליעזר הסובר שניתן לזכות בעירוב על ידי מתן מעות בלי משיכה, והגמרא (פא עמוד ב) תלתה את דבריו בשיטת רבי יוחנן בעניין היחס שבין קניין כסף לקניין משיכה:
"דאמר רבי יוחנן: דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה - גזירה שמא יאמר לו: נשרפו חיטיך בעלייה".
כלומר, מעיקר הדין מועיל קניין כסף במטלטלין, ורק גזירה צדדית מדרבנן הפקיעה אותו לטובת קנין משיכה. משום כך ניתן לומר שלצורך מצוות עירוב הפקיעו חכמים את גזירתם והשיבו את קניין הכסף על כנו.
הראשונים על אתר ניסו לברר מהו הבסיס והמקור לשיטת רבי יוחנן ש"דבר תורה מעות קונות". רש"י (ד"ה דבר) פירש שמדובר בקל וחומר:
"דבר תורה מעות קונות - דכתיב בפודה מן ההקדש (ויקרא כז) ונתן הכסף וקם לו - קל וחומר בלוקח מן ההדיוט".
כלומר, היות ומצינו שמעות קונות בפדיון הקדש יש ללמוד בקל וחומר שכסף יועיל לקנות חפץ מן ההדיוט. התוספות (ד"ה דבר) הקשו על פירוש רש"י ובסוף דבריהם הציעו הסבר אחר לדברי רבי יוחנן:
"מפרש ר"י דהיינו טעמא דמעות קונות דבר תורה דסתם קנין דקרא בכסף מיירי כדאשכחן בכמה דוכתי קנין בכסף: 'אוכל בכסף תשבירני' (דברים ב), 'שדות בכסף יקנו' (ירמיה לב מד), ואף על גב דכתיב 'ספר המקנה' דנפקא לן מהתם קנין שטר מ"מ סתם קנין דבכל דוכתין הוי בכסף ועוד מוכח קרא דבכסף איירי דכתיב [ויקרא כה] 'אל תונו' ואמוכר ואלוקח קאי".
לדעת ר"י אין מקור מוגדר לכך שכסף קונה במטלטלין, אלא שברור בכל התורה כולה שסתם קנין נעשה בכסף, והתוספות הביאו מספר דוגמאות לכך. נראה שדבריהם דומים לשיטתם של ראשוני ספרד בבבא מציעא שהבינו שרבי יוחנן אמר את דבריו מסברה, כמבואר בנימוקי יוסף (בבא מציעא כח עמוד א מדפי הרי"ף):
"שהרי רוב קנינים נעשים בכסף הלכך בדין הוא שיקנו מעות".
מהו שורש המחלוקת בין הראשונים?
חקירה גדולה חקרו האחרונים בדין קנין כסף: האם הכסף הוא "כסף שווי" או "כסף קנין"? כלומר, האם הכסף הניתן במעשה הקנין מהווה את תמורתו של החפץ הנקנה (סמ"ע חושן משפט קץ סק"ג) או שמא הוא מהווה מעשה קנין סמלי אשר אינו קשור בהכרח לתשלום עבור החפץ (ט"ז שם).
דבריהם של התוספות וראשוני ספרד, על כך שבכל התורה כולה רוב הקניינים נעשים בכסף, נכונים אך ורק בהקשר של התשלום והתמורה של המקח, ולא בהקשר של הכסף כמעשה קנין. כאשר משה רבנו אומר לסיחון מלך האמורי "אכל בכסף תשבירני", אין הוא מתכוון לתאר את המעשה הקנייני הסמלי שייעשה כדי לחתום את עסקת המכר, אלא את התמורה שתינתן עבור האוכל. ממילא נראה שדווקא לפי הדעה הרואה בקניין כסף קניין על ידי תמורה ניתן ללמוד אותו מפסוקים אלו או מסברה, ואילו לפי הדעה הרואה בקנין כסף מעשה קנין סמלי יש צורך במקור מיוחד שדן במעשי קנין כמו הפסוק שהביא רש"י בהקדש "ונתן הכסף וקם לו".
לסיום נזכיר שמסורת מהגרי"ד סולובייצ'יק מחלקת בין קניין כסף במטלטלין שעניינו "כסף שווי", ולכן לדעת רוב הראשונים הוא נלמד מסברה, לקניין כסף בקרקעות ובקידושי אישה שמהווה "כסף קניין" ולכן בדינים אלו לכל הדעות יש צורך במקור מפורש מן התורה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)