מקצת דמים

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

יומא דף נז – מקצת דמים

הגמרא בסוגייתנו עוסקת במקרים בהם נוצרה בעיה בדם הפר והשעיר, ומבררת כיצד ניתן להמשיך בעבודה. למסקנה, במקרה בו נתערבו מקצת הדמים – קצת מדם הפר, וקצת מדם השעיר בכלי שלישי, ושאר הדם נשאר בכלים נפרדים, ההזאות יעשו מהדם שבכלים הנפרדים.

האמוראים נחלקו מה דין הדם שהתערבב: לדעת רב פפא דינו כדם שנפסל, יש לשפוך אותו לאמה; הסיבה לכך היא שיש דם שלא התערבב ולכן הדם שהתערבב אינו ראוי להזאה. לדעת רב הונא דינו כשיריים, יש לשפוך אותו ליסוד זאת מכיון שלא ערבבו אותו בכוונה והוא לא נחשב לדחוי.

נראה לומר, שהאמור בגמרא הוא במקרה שדם הפר חולק לשני חלקים, חלק אחד של הדם שימש לזריקת הדם בקודש הקדשים והשני עורבב עם דם השעיר ולא הזו ממנו. הסיבה לומר כך היא שהחלק שהתערבב בדם השעיר היה כבר מההתחלה בכלי ממנו בוצעה ההזאה בקודש הקודשים, ודינו היה כשיריים על אף שלא הזו ממנו על הפרוכת - בדומה לחטאת שקיבלו את דמה במספר כוסות וניתנה מתנה אחת מכל כוס שדין הדם כשיריים. דבר זה ניתן להבין מדברי רש"י:

הואיל ואין מתנות הראשונות ניתנו ממנו

באופן דומה כותב רבי מנחם המאירי

אבל הדמים שנתערבו הואיל ולא הוזה מהם וכן שלא נראו להזאה אחר שנשארו מקצת הדמים שלא נתערבו אינן נעשים שיריים להיותן נשפכות ביסוד אלא דחויים הם ונשפכים לאמה שתחת העזרה היוצאת לנחל קדרון וכן בשאר קרבנות כל קרבן הטעון ארבע מתנות שקבלו בארבע כוסות ונתן מתנה אחת מכל כוס הרי הנשאר בכל אחד מן הכוסות נקרא שיריים ונשפכין ליסוד ואם נתן כל הארבע מתנות מכוס אחד מה שנשאר מאותו כוס קרוי שיריים אבל שאר הכוסות כלם דחויים ונשפכים לאמה שהכוס אינו עושה את חבירו שיריים אלא דחוי והוא הדין לניתנין בשתי מתנות שקבלן בשני כוסות

הרמב"ם (הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה יב) כותב 'קיבל דם הפר בשתי כוסות', מדבריו משמע שכך היה נעשה. בעלי התוספות (ד"ה נותן) כתבו שהדמים התערבבו לאחר המתנות בקדש הקודשים, גם את דבריהם ניתן להסביר שמדובר בכך שדם הפר התקבל מתחילה בשני כלים, ורק לאחר ההזאות בפנים אחד הכלים התערב הכלי השני בדם השעיר.

הרב ירון בן צבי